כלובים והזיות במוזיאון העינויים בטהרן

בית הכלא לשעבר בבירת טהרן הוסב למוזיאון, וכמצופה ממוזיאון – מסדרונותיו שקטים כעת. את מעשי הזוועה והעינויים שהתחוללו פעם בין הקירות הללו ממחישות עכשיו בובות שעווה, אבל האסירים שהוחזקו כאן ושרדו עדיין זוכרים את הצרחות.

40 שנה למהפכה באיראן | פרויקט מיוחד ב-ynet

בובת שעווה ממחישה עינוי של אסירה במוזיאון הכלא-לשעבר(צילום: AP)

מיצג הטבעת אסירים במוזיאון העינויים(צילום: AP)

המוצגים בבית הכלא לשעבר של הסאוואק, מנגנון ביטחון הפנים מטיל המורא של השאה מוחמד רזא פהלווי, כוללים גבר אחוז בעתה הכלוא בכלוב מתכת קטן, בעוד חוקר המעשן סיגריה משקיף עליו בעמידה וצורח. בחצר עגולה מוצג חוקר עצבני דוחף את ראשו של אסיר אל מתחת לפני המים בבריכה, ואסיר אחרי תלוי מפרקי כפות הידיים.

איראן מציינת בימים אלה 40 שנה למהפכה האיסלאמית שהביאה להדחת השאה ולהקמת הרפובליקה האיסלאמית. אסירים לשעבר, ששרדו את העינויים בידי הסאוואק, עדיין נושאים צלקות – כאלה שאפשר לראות וכאלה שלא. ארבעה עשורים עברו, המשטר הוחלף, אבל לפי חוקרי האו"ם וארגוני זכויות אדם, גם כיום נוהגת איראן להשליך אזרחים באופן שרירותי לכלא ולענות אותם.

"אנחנו רחוקים מהמקום שבו אנחנו צריכים להיות בכל הנוגע לצדק", אומר אחמד שייחי, מהפכן לשעבר שספג עינויים בבית הכלא הזה ובא כעת לסייר במוזיאון. "הצדק עדיין לא התפשט בחברה, ואנחנו בהחלט רחוקים מאוד מהמטרה המקודשת של השהידים ושל האימאם שלהם", אומר שייחי בן ה-63, וכוונתו למנהיג המהפכה האיסלאמית אייתוללה רוחאללה חומייני.

מתנגדי השאה נתלו מפרקי כפות הידיים. מבקרת במוזיאון(צילום: AP)

אסירים נקשרו למיטות. הדמיה בבית הכלא לשעבר(צילום: AP)

הסאוואק, ששמו הוא ראשי התיבות של המילים "ארגון המודיעין והביטחון של האומה", הוקם ב-1957. בסוכנות הידיעות AP מדגישים כי הקמתו נעשתה בסיוע ה-CIA האמריקני והמוסד הישראלי, וכי מטרתו הייתה תחילה לרדוף קומוניסטים ואנשי שמאל, אולם במהלך הזמן הורחבו יעדיו במידה ניכרת ועינויים הפכו לתופעה נפוצה, כפי שאפשר לראות במיצגי המוזיאון.

הלב והמוח מתפוצצים

במוצגים בכלא לשעבר בטהרן כל דמויות החוקרים עונדות עניבות, וזה רמז לקשר ההדוק שלהם עם המערב. תמונות של השאה, אשתו המלכה פארה ובנו יורש העצר רזא פהלווי, שחי כעת בגלות בארה"ב, תלויות מעל אחד המיצגים. את הקירות מעטרים תמונות של 8,500 האסירים שנכלאו בו במהלך השנים, ובהם המנהיג העליון הנוכחי של איראן עלי חמינאי והנשיא לשעבר אכבר האשמי רפסנג'ני.

המהפכן לשעבר שייחי, שהיה בימיו כאסיר בן 19 בלבד, הוחזק בכלא כשלושה חודשים. עוד 11 חודשים הוחזק בבית כלא אחר. למאסר הוא הושלך בגין הפצת הצהרות של מנהיג המהפכה לעתיד חומייני נגד השאה. חומייני נשא באותם ימים נאומים מהגלות. הוא שב לאיראן בשיא ימי ההתקוממות, בפברואר 1979, ונתן את האות לניצחון האיסלאמיסטים.

תמונות אסירים מהימים שלפני המהפכה על קירות המתקן(צילום: AP)

(צילום: AP)

"האנשים שעינו אותי השתמשו בכבלי חשמל כדי להצליף ברגליים שלי בזמן שהעיניים שלי מכוסות", מספר שייחי. "המכה הראשונה הייתה עוצמתית מאוד – יכולת להרגיש את הלב והמוח שלך מתפוצצים". מפחיד עוד יותר היה מתקן העינויים שחוקרים ואסירים כינו "אפולו", על שם תוכנית החלל האמריקנית. במתקן הזה הושבו המעונים על כיסא, ועל ראשם הונח דלי מתכת, שהגביר את צעקותיהם.

"הם שמו את אצבעות הידיים והרגליים שלי בין מלחציים, היכו בכבלים בכפות הרגליים שלי ושמו דלי מתכת על הראש שלי", מספר שייחי. "הצרחות שלי נשארו בתוך הדלי וגרמו לי להזיות ולכאבי ראש. עם הכבלים הם היו מכים גם בדלי עצמו".

כשהשב"כ אימן את הסאוואק / רון בן ישי

עיזאת שאני, שגם הוא הוחזק בכלא, משום שהטמין פצצות שנועדו לפגוע במבני ממשל, נזכר איך סיכות ננעצו תחת ציפורניו אחרי שחוממו בנרות. "תלייה מפרק כף היד כשהידיים שלך אזוקות מאחורי הגב הייתה העינוי הכי בלתי נסבל", הוא מספר.

נהפוך את הכלא לפארק

העינויים המוצגים מחרידים את אמינה חבארי בת ה-20, מבקרת במוזיאון. "לא ידעתי שהעינויים היו כל כך קשים – שהשתמשו למשל בכלוב מתכת כמתקן עינויים. ידעתי שהיו אז עינויים מסרטים על הימים שלפני המהפכה, אבל לא דמיינתי שהם נראו ככה".

כשהמהפכה התעצמה השתלטו מפגינים על הכלא. לימים השתלטה גם ממשלת הרפובליקה האיסלאמית על המקום, והחלה להשתמש בו ככלא משלה. היא קראה לו כלא תוהיד. ארגון זכויות האדם Human Rights Watch האשים אותה כי היא משתמשת בכלא הזה, וגם בכלא אווין, לכליאת אסירים פוליטיים. כלא תוהיד נסגר בשנת 2000, בימי כהונתו של הנשיא מוחמד חאתמי, משום שהפועל על-ידי משרד המודיעין, וחברים בפרלמנט האיראני דרשו לסגור בתי כלא שאינם כפופים למערכת המשפט האזרחית. כלא אווין לעומתו עדיין פעיל.

האסיר לשעבר אחמד שייחי. "רחוקים מהמקום שבו אנחנו צריכים להיות"(צילום: AP)

גם כיום מוטחת בממשלת איראן ביקורת קשה על מעצר פעילים ומי שמקיימים קשרים עם המערב. "שלטונות איראן משתמשים באישומים המנוסחים באופן מעורפל כדי להפליל פעילים לגיטימיים הפועלים בדרכי שלום להגנה על זכויות האדם", נקבע בדו"ח שפרסם במרץ 2018 משרד הנציב המיוחד של האו"ם לענייני זכויות אדם באיראן. השלטונות בטהרן תקפו את האו"ם על מינוי הנציב וכינו את הממצאים "לחץ פסיכולוגי ותעמולתי".

שורה של אזרחים מערביים, בהם כתב העיתון "וושינגטון פוסט" ג'ייסון רזיאן, הוחזקו בכלא אווין. רזיאן תובע כעת את איראן בבית משפט פדרלי בארה"ב על תקופת מעצרו וטוען כי עבר התעמרות פיזית והתעללות נפשית שלא יאפשרו לו לעולם לחזור להיות האדם שהיה קודם לכן.

מאז המהפכה נסגרו כמה בתי כלא נוספים שהופעלו בימי השאה, והם הפכו למוזיאונים ולקניונים, אבל הממשלה גם הקימה בתי כלא חדשים. אחד מראשי העיר טהרן אף תכנן בעבר להפוך את כלא אווין לפארק, אבל המימון לכך מעולם לא התקבל – והאתר ממשיך לשמש כלא גם כיום.