אמו של ח"כ פולקמן הובאה למנוחות: "סליחה שלא הייתי שם"
יו"ר הכנסת, שרים וח"כים השתתפו בהלוויית אמו של יו"ר סיעת כולנו, שנדרסה למוות בצאתה ממטה המפלגה. ח"כ פולקמן, בנה היחיד של נעמי (ליב) ז"ל: "הייתי צריך לחכות לך וללוות אותך לרכב". יו"ר כולנו השר כחלון אמר: "אם היא הייתה נשארת לקפה אולי זה לא היה קורה, אבל הגורל לא בידינו"
עשרות בני אדם ליוו בצהריים (יום ה') בדרכה האחרונה את נעמי (ליב) פולקמן ז"ל, אמו של יו"ר סיעת כולנו ח"כ רועי פולקמן שנהרגה ביום שני בתאונת דרכים בתל אביב. בין המשתתפים בהלוויה שנערכה בבית העלמין ירקון בפתח תקווה יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, שרי מפלגת כולנו משה כחלון, אלי כהן ויפעת שאשא-ביטון, וכן חברי הכנסת אלי אלאלוף, אילן גילאון, אמיר אוחנה ועפר שלח.
הבן רועי ספד: "אנחנו משפחה קטנה ואני מודה לראש הממשלה שהתקשר אתמול לשאול על אמי. הטרגדיה שפקדה אותנו ביום שלישי בשעה 16:20 עומדת בין שני קצוות: מהרצון לפרטיות והלבד כמשפחה קטנה ומצומצמת וההבנה שאין חשוב מקהילה של בן אדם אל הקהילה שממנה הוא משתייך. הייתי יכול להיות בן למשפחה מרובת ילדים, הוריי חלמו על ילדים שנים רבות, ואני הייתי ההיריון השמיני של אימי. לפני שנולדתי, בזמן מלחמת יום הכיפורים, היה היריון שכשל מהמתח על המלחמה.
"הוריי ניסו עוד פעם ועוד פעם להביא ילדים ואיכשהו בפעם השמינית העובר שרד אחרי שנולד בטרם עת וכך נולד בנה הראשון והיחידי וחזר הביתה. אימא אמרה שאני שווה מיליון כי זה מה שעלה להוריי כדי להביא אותי. אמי לא האמינה בחיים של פינוק, כי היא הייתה בת יחידה עם שני אחים, וידעה להיאבק על מקומה. היא גדלה במחסור קשה של תל אביב בשנות ה-50 בתקופת הצנע. בגיל 17 היא נשלחה באונייה לאמריקה כי קיוותה לזכות בהזדמנויות שלא היו לה בישראל באותן השנים והיא נדהמה מהשפע של האוכל שם ובהתחלה עוד היתה שמה אוכל במפיות ולוקחת איתה אבל בסוף לחיות בארה"ב לא היה בשבילה והיא חזרה והתגייסה לצבא. היה משהו עצוב עבורי באימא שלי".
ח"כ פולקמן סיפר כי אביו עבד במהלך השנים בבית הקולנוע "גן רינה" במרכז תל אביב, שם נחשפה אמו לחלומות בתחומי המשחק והשירה שאותם לא הגשימה. "מצאתי את עצמי כועס עליה שהיא לא הגשימה את החלומות שלה, הרגשתי שזו בריחה מהעולם שהיא האמינה בו. בצעירותי טיילתי הרבה בארץ, פרשתי בגיל 17 מבית הספר, גרמתי באותן שנים הרבה צער להורים שלי ופה לא רחוק, על חלקת הקבר של אבי, היא הייתה אומרת לי כל הזמן שחבל שאבא לא ראה מה יצא ממני היום".
על החלטת אמו להתנדב במטה של כולנו, אמר פולקמן: "שנים רבות לא עירבתי את אימא במה שאני עושה, עד שהיא אמרה לי לאחרונה שהיא רוצה להיות חלק מהבחירות והיא רוצה לעשות טלפונים. אני קצת חששתי מכך שהיא תעשה לי 'פדיחה' ותספר לחברים שלי שיהיה לי פעם שיער ארוך והעיפו אותי מבית הספר. היא הגיעה בפעם הראשונה למטה ביום שלישי, אני הייתי באותו הזמן באילת, אבל כשהיא הייתה שם ודיברה עם האנשים במטה תרחיש 'הפדיחה' הלך והתבדה.
"הטיסה חזרה לתל אביב התאחרה. בשעה 16:10 אני מקבל תמונה של אימא עם משה (כחלון. א"ב), ב-16:15 דיברתי עם אימא ואמרתי לה שאני בפקקים ושלא תחכה לי. כמה דקות לאחר מכן היא יצאה החוצה, נפגעה ממשאית ונהרגה במקום. כשנכנסתי למטה עוד עשיתי ישיבה ולא ידעתי שהיא שוכבת מתה במרכז תל אביב. סליחה שלא הייתי שם, כי הייתי צריך לחכות לך וללוות אותך לרכב כמו בכל פעם כשהיינו נפרדים. אני מתפלל שלא ייהרגו יותר אנשים בצורה חסרת טעם ושלא נתייחס לאירועים כאלה בשוויון נפש".
זירת התאונה בתל אביב (צילום: תיעוד מבצעי מד"א)
שר האוצר כחלון אמר: "הגורל לפעמים מספק לנו את הנורא מכול. ישבנו ביום שלישי במטה לישיבה ודיון, וליד המשרד שלי עברה נעמי, ישר זיהינו אותה. קמתי, ביקשתי ממנה להיכנס לחדר, היא נכנסה ואמרה שבאה לעזור. נעמי אמרה לי שהיא יכולה לעזור כי היא מכירה אנשים מעבודתה בתחום התיירות. היא אמרה: 'יש לי גישה לאנשים, אני אבוא כל ערב, אעשה טלפונים וכל מה שדרוש'. מולי הייתה אישה, ואני מתלבט אם להגיד את זה: מיוחדת מאוד, נמנעתי מלהגיד את זה כי זה נשמע קלישאה.
"מאז הבשורה הקשה אני כמעט ולא מתפקד. אחרי השיחה איתה ואחרי שהראתה את תמונת אבא של רועי - זה כל כך מרגש לראות אותה מנסה לסייע. בסיום הפגישה הצעתי לה לשתות קפה, אבל היא סירבה והמשיכה לדרכה. אם היא הייתה נשארת לקפה אולי זה לא היה קורה, אבל הגורל לא בידינו".
כחלון, שאימו נפטרה לפני שמונה חודשים, פנה לפולקמן ואמר לו: "האימהות שלנו לימדו אותנו הכול מלבד דבר אחד, איך חיים בלי אימא. זה הקטע הקשה והכואב ביותר, בטח ובטח במוות טרגי בלי פרידה".
איתן פולקמן, אחיה של נעמי, אמר: "אני מתקשר בכל יום חמישי להגיד לה שתבוא אלינו לקידוש אצלנו בבית, אבל עכשיו היא לא תבוא בגלל מוות טפשי כזה. נעמי, יש כאן אי הבנה, את שוכבת כאן לפניי כגוף, אבל גוף בא והולך, מי כמוני יודע את זה. אני מכיר אנשים שחולים, אלו שמבריאים, ומכיר הרבה אנשים שנפטרים. הגוף שלך נפטר אבל לא הנשמה. הנשמה העצומה שהייתה לך, חוכמת החיים, השנינות והציניות, ידע עצום בשפות, הפעילות שלך בענף התיירות. אני לא מכיר אוטודידקט יותר טוב ממך".
לפנייה לכתב/ת 
