מהמדבר ועד היום: עם אבוד בלי תוכנית עבודה

גם במדבר קשה להיות יהודי

עצי שיטים, אדני כסף, נחושת, זהב, בדי תכלת ארגמן ושש, שמן, אבנים יקרות ועורות אילים. אין אפילו אפשרות לדמיין עם עבדים נס על נפשו, חוצה את ים סוף, נושא בכליו בצק שלא הספיק לתפוח, נושא על כתפיו ילדות קטנות, תומך בנכות וזקנות ובנוסף לכל אלה גם סוחב עצי שיטים ארוכים, רחבים וכבדים כמויות עצומות של בדים, עורות ואבנים יקרות, אה, וגם שמן למאור.

<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >>

יש גבול לכמה שאפשר לנצל את מצרים

"וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹות: וַה' נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם וַיַּשְׁאִלוּם וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם" (שמות י"ב, ל"ה-ל"ו). אבל גם המצרים לא מחזיקים בחצר הבית עצי שיטים באורך חמישה מטרים, או יריעות אילים מאודמים.

פנטזיה בלב המדבר

אני נזכרת בכוכב החלומות של קרשינדו מספרה של דבורה עומר, או בארץ פומפורנל שעליה שר שלמה ארצי. כמה אהבתי בילדותי לדמיין את המקומות שבהם השפע נמצא בשפע, וכל תאוותיי הילדותיות מתממשות.

עושר השמור לבעליו לרעתו

אם הצלחנו לדמיין את המשכן המדברי עמוס זהב ואבנים טובות, עושרו של המקדש שנבנה בתנאי "איש תחת גפנו" יעלה על המשכן עשרות מונים.

מה תוכנית העבודה שלכם?

באופן פרדוכסלי המשכן בטוח יותר מהמקדש. על פי אגדת השפע המקראית, לא היה לבני ישראל היוצאים ממצרים צורך של ממש באוצרות שנשאו עמם, ולאחר שנבנה מהם המשכן, לא היה גם מה שיסכן אותו. בדידות המדבר הציעה ביטחון יחסי למשכן היוקרתי.

"בלי מדוע ובלי כיצד, בלי היכן ובלי איך ולמה"

קריאה בספרי מלכים היא חוויה מטלטלת: כמה שנים יכול עם להתקיים במערבולת של מלחמות, בלי להגדיר לעצמו יעדים ודרכים סבירות להשגתם; הנסיבות קובעות מתי נפאר את המקדש ומתי נהפוך את הפאר לשוחד. והעם? כמו אליפלט של תרצה אתר: "אין ראשית לו וסוף והמשך, זימרנוהו בלי דעת מדוע, וכיצד ובשל מה זה ואיך". בין מקדש למלחמה - מתגלגלים.

מבוקשת תוכנית עבודה

בימי הבחירות האלה כדאי במיוחד לקרוא בתנ"ך; לראות את הראשית המפוארת של עם עבדים מורד ובורח, הנודד ארבעים שנה במדבר, עם מעט אוכל, בגדים ומים - אבל עם משכן מפואר.

מטרות הן לא מותרות

סלחו לי על משחק המילים, אבל זאת אמת. ממלכות יהודה וישראל לא ידעו מה הן רוצות מהחיים שלהן. הן התנהלו כפי שמתנהלים: גדלו והתכווצו, כבשו ונכבשו, הרגו ונהרגו, עבדו את אלוהים וסחרו בכלי המקדש , ובסוף הן הוגלו.

ובבית המדרש של הטוקבקים

פעמים רבות אתן מתריסות כנגד האפשרות להיות דתייה וליבראלית. השבוע שמעתי גם את ליאור שליין אומר דברים דומים ביחס לאפשרות שגנץ יזמין את עדינה בר שלום למפלגתו. אני כה לא מסכימה, ובסרטון אני מסבירה למה.

שבת שלום!