וולקאם אלונה / צהוב סוגר חשבון

קודם כל, כמו שאומר רפי רשף, ברכות. המאמי הלאומית חזרה השבוע לכותרות, אבל לא בזכות ההצלחות בכדורגל. כפי שחשף עמיתי גולן חזני בכלכליסט, אלונה ברקת הפתיעה עם עזיבה לפוליטיקה אחרי סקאוטינג של הפוליטיקאים המצטיינים, השרים נפתלי בנט ואיילת שקד, מהלך שכמובן העמיד בצד השטיח האדום את מקהלות המריעים בתקשורת שהתחרו ביניהן במופעים עמוסי שבחים והתחנפויות.

ברקת. הרבה תהיות(צילום: עוז מועלם)

עם הצלחות קשה להתווכח, אבל בהחלט אפשרי ולפעמים אף רצוי. ברקת היא הצלחה פנומנלית בבאר שבע. כמו שתיאר יפה השר בנט, היא הגיעה למועדון בליגה השנייה והצליחה להביא את הפועל באר שבע להישג מדהים, שלוש אליפויות רצופות, כשהיא גם הופכת את המועדון למותג מספר 2 בכדורגל הישראלי, אפילו לפני מכבי חיפה של הנשיא יעקב שחר.

בשורה התחתונה, ברור שאין אוהד באר שבע שלא יתייג את תקופת אלונה כתור הזהב של הקבוצה, ובצדק. צריך גם לדעת להעריך את ברקת על ההחלטה ללכת דווקא לבאר שבע, לפריפריה, ולהחזיר אלפי אוהדים של המאמי למגרשים.

אבל אחרי המחמאות, חייבים גם להסתכל על הדרך. ברקת לא המציאה שום דבר חדש. היא הזרימה כסף גדול - מעל 100 מיליון שקל במצטבר, וקיבלה תמורה. יעקב שחר עשה את זה ראשון בכדורגל הישראלי במכבי חיפה, אפילו ארקדי גאידמק הבליח עם שתי אליפויות לבית"ר ירושלים רק בזכות כסף גדול. מיץ' גולדהאר עושה את זה ועשה במכבי ת"א, בעלי מכבי ת"א בכדורסל עושים את זה בליגה שלהם מ-1969.

ברקת חוגגת. בסך הכל פתחה את הארנק(צילום: עוז מועלם)

שחקנים טובים הולכים אחרי הכסף. אלונה פתחה את הארנק, והם באו גם לבאר שבע. אין כאן שום דבר מיוחד. לצורך העניין, אם יגיע בעל הון בעל עומק כיסים דומה להפועל חדרה, נניח, גם הוא כנראה ייקח אליפות אחרי שנים של השקעה כבדה.

מה עם הזהות המקומית הבאר שבעית בתקופת ברקת? אין כזו, אבל אל תפריעו בבקשה למקהלות המומחים, אלה שמתבכיינים שנים - לא מעט בצדק - על הזנחת ישראלים במכבי ת"א כדורסל, אבל דוממים כשהמאמי הלאומית נשענת אך ורק על לגיוני זרים ושחקנים שהביאה מקבוצות אחרות, בלי שום תרומה ממחלקות הילדים והנוער, אחרי 12 שנים של עבודה, בהחלט מספיק זמן לייצר כזו.

בהיבט הזה ברקת רושמת כישלון קולוסאלי, כשלא הצליחה להניח בסיס ראוי של דור המשך ואף אחד לא יצליח לשכנע בנקודה הזו שאין מספיק כישרונות כדורגל בדרום. ברור שיש, רק שמקבלי ההחלטות בהפועל באר שבע מחקו אותם. כל זאת, כשהקבוצה מקבלת תמיכה של מיליונים מהעירייה, בניגוד למכבי או הפועל ת"א למשל, כולל שימוש באצטדיון נפלא, טוטו טרנר, שאת הקמתו אי אפשר לרשום בשום אופן לזכות הקרדיט של אלונה ברקת.

שיר צדק. ספג את כל האש(צילום: ראובן שוורץ)

הלאה: המקהלות מתעלמות גם מאחת השערוריות הגדולות בתולדות הכדורגל הישראלי בתקופת ברקת, החומרים הממריצים שנמצאו בגופו של הבלם שיר צדק במשחק באירופה. ברקת דממה לחלוטין בסעיפי הממריצים, למרות שהצהירה על שקיפות. אבל אחרי כל נסיונות ההסתרה הגיע שחקן הקבוצה לשעבר וובה בראון וגילה: "מהיום הראשון שזה קרה הייתי איתו (עם שיר צדק), מהלילות שהוא לא ישן וחיפש מאיפה זה הגיע, הייתי איתו. כל שחקן יכול היה ליפול בזה כי עוד כמה שחקנים השתמשו בדבר הזה. נתנו לו לשתות משהו ואף אחד לא ידע מה זה. גם אני הייתי יכול ליפול בזה. לרוע מזלו הוא זה שנפל בבדיקה".

לאורך השנים האחרונות, הפועל באר שבע בראשות ברקת לא ממש הצטיינה גם בסעיף ההתנהלות האנושית מול שחקנים בקבוצה. ארבייטמן, קואנקה, גדיר, לוסיו, אג'ידה, בוזגלו, דודזאדה, חיימוב, גורדנה וקורהוט - כל אחד מהרשימה התלונן על היחס שקיבל עם עזיבתו, און רקורד או אוף רקורד. המקרה של המגן קורהוט היה אחד הסיפורים היותר גרועים. בקיץ שעבר ביקשו בבאר שבע להעביר את קורהוט לקבוצה אחרת. לגיטימי. אחרי ששמואל שיימן עזב ואורן ביטון נפצע, קורהוט שוב נקרא לדגל. כשביטון חזר, קורהוט שוב הועף, בלי מצמוצים. "הכושי עשה את שלו, הכושי יכול ללכת" קלאסי וציני. אפילו צדק כבר קיבל הודעה על עזיבתו, אחרי שחסם בגופו לבדו את פרשת החומרים, ומיד הושלך שוב למערכה, כי צריך. אין מה ללמוד מזה, להיפך.

ברק בכר. על ההצלחה המצועית אי אפשר להתווכח(צילום: ראובן שוורץ)

מקצועית, כאמור, קשה לבוא לברקת בתלונות וגם העונה הנוכחית לא יכולה להעיב על ההצלחות. עם זאת, למרות השקעות הענק והגרלות קלילות, באר שבע לא הצליחה להעפיל לליגת האלופות. ברקת עוזבת את הקבוצה כשברקורד שלה אין את הסעיף המוזהב השייך למעטים בכדורגל הישראלי. ואם מישהו שכח, הפועל באר שבע כבר זכתה באליפויות לפני עידן ברקת, פעמיים.

בסופו של דבר, ברקת פורשת מהכדורגל לפוליטיקה כי בנט ושקד מאמינים שהיא כוח אלקטורלי, השערה שתצטרך לעמוד במבחן הקלפי. עכשיו, כשהיא כבר לא ממש בספורט, ברקת תגלה במהירות איך אוזלת הסלחנות שאפיינה את הפרשנים והמומחים כלפיה בתקופה שנלחמה באימפריית הרשע הצהובה מקריית שלום. שיהיה בהצלחה.

ווינר השבוע

סקוטי ווילבקין סופג מתחילת העונה הרבה ביקורת על הידיים הרועדות במאני טיים. הפעם, נגד אולימפיאקוס, הוא היה שם עם סל ניצחון קשה מאוד. ווילבקין, צריך לזכור גם בהחטאות הבאות, לוקח את הקבוצה על הגב כשהאחרים מסתתרים.

ווילבקין. נמצא שם כשהשאר מתחבאים(צילום: ראובן שוורץ)

לוזר השבוע

אוהדי הפועל חולון, חלק זעום במיוחד, שתוקפים את המאמן המצוין דן שמיר אחרי כל מה שהוא עושה בקבוצה. מופרך במיוחד.