מייסד כת "מרכז האור" יפוצה בגין לשון הרע

מועצת רמת נגב ביקשה להזהיר מפני התיישבות העמותה בשטחיה, והפיצה מכתב שבו ייחסה לאביב הגואל פגיעה מינית. זה יעלה לה 20 אלף שקל

עו"ד ענת נוי פרי | פסקדיןפורסם: 10.02.19 , 07:49

בית משפט השלום בתל אביב קיבל לאחרונה באופן חלקי תביעת דיבה שהגיש מייסד כת "מרכז האור", אביב הגואל, נגד המועצה האזורית רמת נגב, שהפיצה ב-2013 מכתב שבו יוחסה לו פגיעה מינית באחת החברות. השופטת אילה גזית קבעה שהוא אמנם הודה בניהול כת, אך המועצה לא עמדה בנטל ההוכחה של ההאשמה בפגיעה המינית, והיא תיאלץ לפצות אותו ב-20 אלף שקל.

בתביעה סיפר הגואל שמטרתה של עמותת "מרכז האור" היא קידום תחומי הרוח והעידן החדש. לדבריו, לפני כחמש שנים הפיצה המועצה מכתב בין תושביה, חברי כנסת וכלי תקשורת, שהתבסס על עדות אנונימית והעלתה טענות קשות נגדו. בין היתר נטען בו כי הגואל מנהל כת מסוכנת וכי פגע מינית באחת מחברותיה. בתביעה נטען כי מדובר ב"בדיה מוחלטת" שגרמה לפגיעה קשה בשמו הטוב. הוא הדגיש שהמועצה לא טרחה לברר אם הדברים במכתב נכונים ואף לא את זהות העדות האנונימית והאותנטיות שלה.

ביהמ"ש:

"שיתוף פוסט מכפיש בפייסבוק נחשב לשון הרע"

עו"ד עופר רוזנבלום, פסקדין

פסק דין עקרוני הבחין בין הקלקה על כפתור ה-Like לבין לחיצה על share: בעוד שהראשון אינו הוצאת דיבה, שיתוף תוכן עשוי להיחשב ככזה

ביהמ"ש: שיתוף פוסט מכפיש בפייסבוק נחשב לשון הרע

המועצה האזורית טענה מנגד שטרם שליחת המכתב התקבל במשרדיה מכתב אנונימי המזהיר מפני פעילותו של הגואל, שהיה באותה עת הרוח החיה מאחורי "גרעין הראל", שתכנן להתיישב בשטחיה. מתוך דאגה לתושבים היא ראתה לנכון להפיץ את המכתב במטרה להבהיר כי אמנם הגרעין מציג עצמו כקבוצה השואפת להפריח את שממת הנגב, אך בפועל הוא מונע מאינטרסים שונים ומשונים שמאחוריהם ניצב התובע.

לדבריה, פרסומים בתקשורת לאורך השנים עסקו בבפעילותו ואישיותו הבעייתית של הגואל וייחסו לו מעשים אסורים. כך למשל, באחת מתוכניות הבוקר הוא עומת עם טענות קשות כלפיו, לרבות פגיעה מינית באחד מחברי הכת.

עוד הזכירה המועצה כתבת תחקיר שהתמקדה בגרעין הראל ושעלה ממנה כי החזות הציונית של הגרעין היא פסאדה שנועדה להסתיר את העובדה שמרבית חבריו משתייכים לכת בראשות הגואל (מרכז האור). על פי הכתבה חזון הכת הוא הקמת עיר האלוהים על הר אלדד שבתחום המועצה.

המועצה האזורית סיכמה כי להגואל אין שם טוב, ולא היא פגעה בו אלא הפרסומים הקודמים. בכל מקרה, הדגישה, עומדות לה הגנות אמת בפרסום ותום הלב.

אבל לאחר עיון בכתבות התחקיר קבעה השופטת אילה גזית שהמועצה האזורית רמת נגב לא הוכיחה אמת בפרסום ביחס לטענת הפגיעה המינית. היא הבהירה כי הנטל לביסוס טענה בדבר ביצוע עבירה פלילית כבד ביותר ולא די בכתבות המתפרסמות בכלי התקשורת. כמו כן, לנתבעת לא עומדת הגנת תום הלב שכן לא נקטה אמצעים סבירים כדי לברר אם תוכן המכתב האנונימי הוא אמת.

בניגוד לכך, ביחס לאמירה שלפיה הגואל מנהל כת, קבעה השופטת שהמועצה זכאית ליהנות מהגנת "אמת בפרסום". היא ציינה כי הגואל עצמו הודה בכך בעקיפין בחקירתו הנגדית כשהעיד כי אחד מהחברים בעמותה ניסה "לגמור עם הכת" ולכן התלונן נגדו.

נקבע כי יש כמה נסיבות מקלות המצדיקות הפחתת הפיצוי, שכן ניכר כי המועצה פרסמה את הדברים מתוך שליחות ודאגה לתושבים וסברה כי הנטען במכתב הוא אמת. בסיכומו של דבר חויבה המועצה לפצות את הגואל ב-20 אלף שקל בתוספת הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 5,000 שקל.