האם הילדים שלכם מרוצים מעצמם?
נחמד להשתעשע מדי פעם במחשבה אם היו לנו חיים של מישהו אחר אבל חשבתם פעם איך הילדים שלכם מרגישים עם עצמם? קחו אותם לשיחה ודברו איתם בעדינות על זהות והערכה עצמית
בשבוע שעבר התקיים בישראל שבוע "הדופלגנגר": שבוע הכפילים, אירוע מקוון המתרחש בשבוע הראשון בחודש פברואר, ובמסגרתו מחליפים משתמשים ברשתות חברתיות מקוונות את תמונת הפרופיל שלהם בזו של ידוען הדומה להם במראהו.
כשחושבים שה"חג" הוירטואלי הזה שנופל על ראש אדר השאלה רק מתחזקת - מה בדיוק גורם לאדם לברוח מהזהות העצמית והייחודית שלנו לעבר דמות אחרת, סלב או כל אדם אחר? תגידו צחוקים? אולי. אבל אולי יש כאן משהו נוסף ומעבר עם סאבטקסט מאוד ברור - חוסר השלמה בסיסי עם מי ומה שאני.
להיות מישהו אחר
נזכרתי שהיה לי פעם תלמיד בכיתה ו' שהתבייש בגוף שלו שהיה בעל משקל עודף ולעיתים מושג ללעג בקרב שאר התלמידים מהכיתות הנמוכות יותר בבית הספר.
שמתי לב שביום התחפושות בפורים, מישהו הגיע לכיתה שלי בתחפושת מלאה כזו שצריך להכניס לתוכה את כל הגוף, הראש והידיים.
מעבר לעלות היקרה שלה זו תחפושת שפשוט מוחקת אותך לגמרי והופכת אותך לפיל, אריה או חיה אחרת, אבל אין כאן שום שייכות או דבר שקשור לזהות הקודמת שלך.
אז התלמיד הזה שלי התחפש לפיל גדול כזה וראיתי מיד איך שהוא גנב את ההצגה: כל תלמידי בית הספר מיד רצו אליו ורצו להתחבק עם הפרווה שלו ועשו סלפי, ממש כמו הדמויות האלו שכולם אוהבים בדיסניוורלד.
קראו עוד:
הדבר שהכי חשוב להורים שיהיה לילדיהם
אמא, אבא וחמישה ילדים - במסע בהודו
לא תאמינו כמה זמן ילדיכם "דבוקים" למסכים
מאחר שמדובר בתחפושת מאוד חמה חיכיתי לראות מתי התלמיד יעשה רגע הפסקה ויוריד את החלק של הראש בכדי לנשום. אבל הוא פשוט המשיך מתלמיד לתלמיד, מחיבוק לחיבוק, מבלי לעצור או לשתות משהו, נהנה כשיכור מהמעמד החדש שלו.
בסוף, אחרי כל ההרקדות, קראתי לו לצד ונכנסו לתוך חדר המנהלת, שם ניאות להוריד את הראש של הפיל, כשהוא אדום כולו. שאלתי אותו - "תגיד, למה בחרת דווקא בתחפושת הזו? לא חם לך? לא היה עדיף לך פשוט לעשות כמו שעושים כולם, קצת צבע פה, פיאה שם וזהו?"
הוא הסתכל עליי מזיע כולו וענה לי: "שתדע לך שכל השנה אני מחכה לפורים הזה. רק יום אחד בשנה אני יכול סוף סוף להיות מישהו אחר שהוא לא אני והגוף שלי. תגיד המורה, נראה לך שהתלמידים שחיבקו אותי, יודעים שזה אני?
פורים, צחוקים, תחפושות, שירים ואוזני המן. הכול נחמד אבל תמיד תחפשו את הילד שרוצה להיבלע לגמרי בתור התחפושת של הפיל בשביל שלא ידעו מי הוא באמת.
הערכה עצמית
כששאלתי מישהו האם הוא היה מוכן ולו למשך שבוע אחד להחליף את התמונה של הילד שלו בתמונה של ילד אחר הוא הסתכל אליי במבט הזוי: "אתה אמיתי? אפילו לא לרגע. אפילו לא בצחוק. בחיים לא!".
נראה שאין כמו חודש אדר כדי לגעת מול הילדים בסוגיית הזהות והערכה העצמית כמו גם בשאלת מיליון הדולר - "עד כמה אתם באמת מרוצים ממי וממה שאתם, ולו הייתם יכולים להחליף זהות עם מישהו אחר, הייתם רוצים באמת לממש את ההזדמנות הזו או שדווקא תעדיפו להיות מי ומה שאתם?"
השאלה הכל כך פשוטה הזו יכולה להתאים גם לכיתות נמוכות וכבר רלוונטית מכיתה ג'. אפשר לפתח אותה בשיחות כנות ועמוקות עם נוער ותלמידים בגילאי החטיבה והתיכון.
הגדולה האמיתית שלה - היא מאפשרת לנו ההורים למפות באופן מעשי את מידת הערכה העצמית ושביעות הרצון של הילדים שלנו ובעיקר לגעת בנקודה.
אפשר לומר להם - "נניח שאתם לא רוצים להיות אתם, אז זה נובע בגלל סיבה מסוימת? מהי אותה סיבה? משקל? מראה חיצוני? אולי הייתם רוצים להיות יותר חכמים? לדעת יותר דברים?"
חודש אדר והמסכות שלו הוא הבמה המושלמת להתחלת תהליך בירור ערכי ומשמעותי מול הילדים שלנו. עכשיו כל מה שנשאר לנו זה רק להחליט אם נרצה במהלך הפגישה איתם לשתות קפה הפוך או שוקו חם.
הכותב
הוא נשוי ואב לשלושה ילדים, מחנך, חבר מערכת "הגיע זמן חינוך" ויזם חינוכי
לפנייה לכתב/ת 
