הציונות הדתית מחפשת בית
הציונות הדתית שווה לפי המומחים בין 12 ל-24 מנדטים, אבל בסקרים הבית היהודי והאיחוד הלאומי מתנדנדים סביב אחוז החסימה. "הבית היהודי נהיה חרד"לי והשאיר 50% מהמגזר בלי מפלגה", טוען יועץ אסטרטגי. חוקר של המגזר טען: "בשביל מה צריך היום מפלגה סקטוריאלית?"
אם חייזר היה נוחת כאן בימים האחרונים וניזון מכלי התקשורת הדתיים, הוא היה משתכנע מיד שהציונות הדתית מתחילה ברפי פרץ, עוברת בבצלאל סמוטריץ' ונגמרת באיתמר בן-גביר. עם כל הכבוד לחילופי המהלומות בין גנץ לנתניהו, לניסיונות האיחוד במחנה המרכז-שמאל ולחקירה הדרמטית נגד ליצמן, רק החיבור הטכני בימין העסיק את המגזר, ולרגע ניתן היה לחשוב שהדתיים כולם נוהרים לקלפיות ומשלשלים רק "טב".
אבל נראה ששלושת הפוליטיקאים שמתיימרים להרכיב את "הבית" של הציונות הדתית עלולים לגלות ב-10 באפריל שכמו במערכות הבחירות הקודמות, רבים מחובשי הכיפות הסרוגות זנחו את המפלגות הסקטוריאליות.
כל מה שצריך לדעת על בחירות 2019 במקום אחד - מתחם הבחירות של ynet
לפי אומדנים שונים, אנשי הציונות הדתית מהווים כיום כ-11% מהאוכלוסייה היהודית במדינה. יחד עם תומכיה, שאינם מקיימים אורח חיים דתי-לאומי בעצמם אך מזדהים עם הערכים והעקרונות של החברה (כמו איילת שקד), מטפס משקלם ל-22%.
בקרב החוקרים יש מחלוקת כמה מנדטים שווה המגזר – יש כאלה שסוברים שמדובר ב-12-14 מושבים, לעומת אלו שחושבים שהציונות הדתית יכולה להשיג פי שניים מנדטים ולהיות המפלגה השנייה בגודלה בכנסת. כך או כך, 12 או 14, איפה נמצאים כיום המנדטים האלה?
את התשובה סיפקה תהילה פרידמן, יו"ר הארגון הליברלי "נאמני תורה ועבודה", ששובצה במקום ה-17 ברשימת יש עתיד. במהלך כנס ירושלים נרמז שהיא מצאה את עצמה במסגרת פוליטית כללית רק כי לא קיבלה הצעה ממפלגות המגזר, אך היא הבהירה מיד שבחרה בכך מלכתחילה.
"אני ביש עתיד לא למרות שאני ציונית דתית, אלא בגלל שאני ציונית דתית", אמרה. "יש לי עמדות בנושא הזה שמנסות לקחת ברצינות את המושג 'כלל ישראל'". לחבר מפלגת הבית היהודי שהשתתף איתה באותו המושב לא נותרה ברירה אלא להודות בצער שמפלגתו דחתה מעליה את הדתיים הליברליים – ולהכות על חטא.
אבל מתברר שלא צריך זיהוי או תיוג ליברלי כדי לברוח מהסקטוריאליות. את המקום הראשון בפריימריז הליכוד כבש חובש הכיפה הסרוגה יולי אדלשטיין, שלא בולט בהשקפת עולם דתית-ליברלית, וכך גם דמויות אחרות במפלגת השלטון כמו השר זאב אלקין וסגנית השר ציפי חוטובלי.
לפי המכון הישראלי לדמוקרטיה, רק 35% מהדתיים-לאומיים הצביעו לבית היהודי בבחירות 2015, לעומת 39.5% ב-2013. חוקרי המכון מצביעים על מגמה ברורה ומעריכים שב-9 באפריל יצנח המספר משמעותית ל-21%. בציבור המסורתי-הנוטה לדתי, הירידה חדה אף יותר. מ-12% בבחירות 2013 ל-6% בבחירות 2015 בואכה 3% בלבד ב-2019.
רוב הדתיים שאינם מצביעים למפלגת המגזר מעדיפים את הליכוד, ובבחירות הקרובות גם את הימין החדש. מיעוטם מתפזר בין המפלגות השונות – מש"ס ויהדות התורה, דרך יש עתיד, חוסן לישראל וישראל ביתנו ועד למפלגת העבודה, שבשבוע שעבר בחרה בחובש הכיפה הסרוגה יאיר (יאיא) פינק למקום השמיני ולהפתעת הפריימריז.
אחד ההסברים לפיזור הרחב-יחסית הוא מגמות הפיצול ההולכות וגוברות בזרמים הדתיים, שניכרים בצמיחתם ובהתבססותם של מונחים כמו חרדים-לאומיים (חרד"לים – ק.נ.) ודתיי-לייט או דתיי-רצף מנגד. מסביר פרופסור אשר כהן, חוקר הציונות הדתית וראש בית הספר לתקשורת באוניברסיטת בר אילן. בין שני הניגודים, נמצא זרם מרכזי של "ציונות דתית קלאסית" שמהווה כ-50% מהמגזר, לפי פרופ' כהן.
"הבית היהודי השאירה 50% מהמגזר בחוץ"
ההצבעה הגבוהה לליכוד לא מפתיעה את איתן זליגר, יועץ אסטרטגי שעבד בעבד עם הבית היהודי ועם יש עתיד. "הליכוד תמיד הייתה המפלגה הגדולה ביותר של הציונות הדתית, זה לא משהו חדש. מי שהולך היום לחוסן לישראל, ליש עתיד או לעבודה אלה אותם אחוזים בודדים שהיו תמיד בתנועת השמאל מימד".
עם זאת, גם הוא צופה שבבחירות הקרובות תהיה נדידה של מצביעים מהמפלגות הסקטוריאליות – החוצה, אל הימין החדש ואל הליכוד. "הבית היהודי תמיד ייצגה את הדתיים שנמצאים מהמיינסטרים עד החרד"ל. אבל היום יש שם בעיקר גוונים של חרד"ל והשאירו בחוץ קהל של 40-50 אחוזים, שלראשונה אין להם מפלגה דתית להצביע לה".
זליגר משוכנע שהניסיונות של מפלגות המרכז למשוך אליהן את הקול הדתי לא יצליחו. "המכנה המשותף ביותר של הציבור הדתי לאומי זה הימניות שלו, לכן הוא מתנהג כמו שבט סביב השאלה 'כן ביבי או רק לא ביבי', ולא יצביע לגנץ או לפיד".
"פעם דתי ליברל או לייט היה גם שמאלן ויצא לגמרי מהמחנה, היום יש יותר ויותר ליברלים שהם לא שמאלנים, סטייל שמעון ריקלין", איבחן זליגר. "הם לא מסוגלים להצביע למפלגה סקטוריאלית, אבל מרגישים לגמרי בנוח עם הליכוד. בסופו של דבר, רוב הדתיים יעדיפו את נתניהו ולא את האלטרנטיבה – גם אם זה אומר שיצטרכו לסתום את האף בדרך לקלפי.
"תם זמנה של הפוליטיקה הסקטוריאלית"
החלוקה לזרמים דתיים וההשפעה שלה על ההעדפה בקלפי קיבלה ביטוי מוחשי בכנס ירושלים. באחד המושבים עלו לבמה שישה גברים ונשים, חובשי כיפות, פאה ומגבעות, ובקיטלוג גס – שני ליברליים, אחת וחצי מיינסטרים, חרד"לי ורב שתמיד מצליח לתעתע – והתחיל להתפלמס בנושאים פוליטיים ודתים.
עמנואל שילה, עורך עיתון בשבע שערך את הכנס והנחה את המושב, זרק לחלל האוויר כמה שאלות שמטרתן ללמד את הקהל משהו על מיקומם של המשתתפים בסקאלת ה"דתומטר" (כפי שנוסח בכותרת המושב – "מהחרד"ל עד הליברל"). על כולן ענו השישה במהירות, בלי לעצור לחשוב ובנחרצות. רק שאלה אחת קלעה בול למטרה והצליחה להלום בהם: "מה יפריע לך יותר – אם הבן שלך יהיה חילוני או חרדי?".
את התשובות שסיפקו הפאנליסטים אחרי כמה שניות של מבוכה ושתיקה היה קל לנחש. "השאלה לא מתחילה אפילו", ענה החרד"ל – ובקהל לא נמצא אפילו אחד שלא הבין למה התכוון. "יפריע לי מאוד אם הילד שלי לא יהיה ציוני", השיבה הליברלית – וגם כאן כולם הבינו את הרמז. בהמשך היא הוסיפה: "תם זמנה של הפוליטיקה הסקטוריאלית, הציבור מצביע ברגליו".
"המפלגות הסקטוריאליות כבר לא רלוונטיות"
פרופסור ידידיה שטרן, עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה ואיש הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן, סבור שבעבר היו ארבע סיבות עיקריות שהצדיקו את קיומן של מפלגות המגזר, אך כולן אינן רלוונטיות כיום.
"כשאני הצבעתי למפד"ל זה היה מתוך תחושה שהקבוצה שלי לא מתקבלת בערכה במרחב הציבורי", סיפר. "אבל היום יש ייצוג גדול לאנשים דתיים או מסורתיים מאוד, אז בשביל מה צריך את זה?".
"אנשים כמו אדלשטיין, אלקין וחוטובלי כבר לא מתביישים בזה שהם לא בבית היהודי ולא נשפטים לרעה כמי שבגדו ועזבו את המפלגה של המגזר", הוסיף. "אם נעשה חשבון נראה שבמפלגות הכלליות יש הרבה יותר דתיים מאשר בבית היהודי. אנחנו נמצאים בכל מערכות הכוח ומסתובבים בכל המערכות".
פרופסור שטרן מבחין בין הדור הוותיק לזה הצעיר שכבר לא "שמור" למפלגת המגזר: "הדור הוותיק, מה שמכונה המפד"לניקים של פעם, עוד לא התרגל לזה כי אצלו המפלגה התית היא מותג. אבל הצעירים יותר כבר מבינים שזה טבעי ונכון להשתלב. אלה כבר לא רק 'הדתיים הליברלים' כמו בעבר, אלא גם המיינסטרים – כמו רואה החשבון מרעננה שלומד דף יומי כל בוקר. הסיכויים של כל אלה להצביע למפלגות כלליות הולך וגדל".
הצדקה נוספת שהייתה בעבר למפלגות המגזר הייתה הרצון לקדם חקיקה דתית – וגם לזה כבר אין ביקוש לפי פרופ' שטרן. "הסטטוס-קוו גוסס, זה די פאסה. להכניס סעיף מהשולחן ערוך לספר החוקים של מדינת ישראל – אפילו סמוטריץ' לא מעלה את זה היום על דעתו".
הסיבה השלישית שאנשים הצביעו מפד"ל, לפי פרופ' שטרן, היא הדאגה לתקציב הישיבות והאולפנות. "מי יצליח להביא להביא יותר כסף? עשרה ויותר ח"כים במפלגות הכלליות, שיושבים בכל הוועדות ומחויבים לנושא, או חמישה-שישה בבית היהודי?". הוא ציין כי כיום אין כל איום על אורח החיים הציוני-דתי בישראל, אלא לכל היותר מאבק על האופי של המרחב הציבורי, אך זה נושא שמקבל מענה ממפלגות כמו הליכוד והימין החדש.
הסיבה הרביעית שהביאה את הדתיים להצביע למפלגה המגזרית היא הקו הימני שהובילו. לפי פרופסור שטרן מדובר ב"מקח טעות" מכיוון שלא מדובר בדגל של המגזר. "ההחלטה של המפלגות הדתיות להניף בעיקר את דגל ארץ ישראל השלמה ולא דגלים אחרים הייתה חסרת תכלית, כי הליכוד, ליברמן והיום גם בנט מניפים אותו בצורה לא פחות טובה מהם".
לפנייה לכתב/ת 
