קסטר סמניה רק רוצה לרוץ

ההיסטוריה של קסטר סמניה רצופת מאבקים: מאז פרצה לתודעה לפני עשר שנים, הרצה מדרום־אפריקה נאלצה להוכיח שוב ושוב שהיא אישה בגלל רמות ההורמון הגברי (טסטוסטרון) הגבוהות בגופה. אבל הקרב שמצפה לה היום הוא הקשה מכולם, כשתגיע לבית הדין לערעורים בספורט (CAS) בשווייץ כדי להילחם על הקריירה שלה.

במוקד העניינים עומד חוק ששונה בשנה שעברה, ונראה כאילו כוון מראש נגד סמניה (28). על פי הקביעה החדשה של איגוד האתלטיקה העולמי, רצות בעלות טסטוסטרון גבוה המתחרות במרחקים שבין 400 ל־1,500 מטר (סמניה מצטיינת ב־800 מטר ומתחרה לעיתים גם ב־1,500) יהיו חייבות ליטול תרופות המפחיתות את רמת הטסטוסטרון - דבר לו מתנגדת סמניה בתוקף - או לחלופין להתחרות מול גברים.

קסטר סמניה. תגיע לבית הדין לערעורים בספורט כדי להילחם על הקריירה שלה(צילום: AP )

החוק היה אמור להיכנס לתוקף כבר בנובמבר, אבל החלתו נדחתה ל־26 במארס בגלל המאבק המשפטי של סמניה ואיגוד האתלטיקה הדרום־אפריקאי. סמניה, שלא מרבה להתראיין, התבטאה ביוני האחרון נגד החוק וכינתה אותו "לא הוגן": "אני רק רוצה לרוץ בטבעיות, כמו שנולדתי".

עורכי דינה מסרו: "לנשים עם התפתחות מינית אחרת ישנם הבדלים גנטיים שאינם שונים מווריאציות גנטיות אחרות בספורט. סמניה מבקשת להיות שווה כמו כל ספורטאית". הדיונים בנושא צפויים להימשך עד יום שישי, וההחלטה אמורה להתקבל עד ה־29 במארס. סמניה מקווה שכשתגיע הפסיקה, היא תוכל לחזור למסלול, הפעם בלי סימני שאלה, כשהיא מכוונת לזהב בטוקיו 2020.

באליפות העולם ב־2009 בברלין, העולם נדהם לגלות צעירה בת 18 שהפגינה יכולת פנומנלית וזכתה בריצה ל־800 מטר. אבל סימני הקריאה הפכו במהרה לסימני שאלה: האם מדובר באישה? ממדי גופה, חזותה, קולה הגברי ויכולתה העלו תהיות, והאיגוד העולמי ביקש לברר אם לא עברה ניתוח לשינוי מין, ודרש עוד לפני האליפות הוכחות מדרום־אפריקה. רק שלושה חודשים אחרי האליפות הוחלט כי תוכל להחזיק בתואר.

פרצה לתודעה ב-2009 ועוררה שערורייה(צילום: AP )

סמניה עברה בדיקות לאימות מינה, שהובילו להשעייתה הזמנית מאחר שגילו רמות טסטוסטרון גבוהות באופן ניכר מהממוצע לנשים. בנוסף, לא נמצאו רחם ושחלות, ועקב חריגה כרומוזומלית קיימים בגופה אשכים פנימיים. סמניה לא הרימה ידיים והמשיכה להתאמן, עד שקיבלה אישור לחזור להתחרות ביולי 2010. תשעה ימים לאחר מכן כבר ניצחה במרוץ בפינלנד.

ב־2012 סמניה כבר זכתה לשאת את דגל דרום־אפריקה בטקס הפתיחה של אולימפיאדת לונדון, וזכתה במדליית הכסף בריצת 800 מטר. זו הייתה הופעה מוזרה: סמניה סיימה את הסיבוב הראשון במקום האחרון, אך עקפה שש רצות ב־150 המטרים האחרונים וסיימה שנייה, אחרי מריה סבינובה הרוסייה. התחרות הביזארית לא נגמרה שם: לפני שנתיים סמניה קיבלה את מדליית הזהב מאחר שסבינובה נפסלה בבדיקת חומרים אסורים.

גם לפני אולימפיאדת ריו 2016 הדברים הסתבכו. האיגוד העולמי שוב שינה את המדיניות והשעה את סמניה מפעילות, אך ההחלטה בוטלה בעקבות ערעור של אתלטית אחרת שנפגעה מכך, דוטי צ'אנד ההודית. הקביעה של CAS בנוגע לערעור של צ'אנד הייתה כי רמת טסטוסטרון גבוהה מעניקה יתרון בריצה – אך לא כזה שדורש לנקוט פעולות להפחתתו. וכך, סמניה לקחה זהב קליל ב־800 בריו. זה לא עבר בשקט אצל יריבותיה, ולינזי שארפ הבריטית, שסיימה שישית, פרצה בדמעות ואמרה: "התנהלו פה שני מרוצים נפרדים".

לקחה זהב בריו למרות שגם אז דברים הסתבכו עבורה(צילום: AP )

אותו ניצחון הצית מחדש את האש. גנטיקאי בשם אריק ויליין אמר: "אם נמשיך בקו טיעונים זה, כל מי שיצהיר על עצמו כבעל מגדר נשי יוכל להתחרות כאישה". מדובר במקרה מסובך מאוד מבחינה אתית וספורטיבית, שמתפרץ שוב ושוב בעידן בו גבולות המגדר בעולם כבר אינם כפי שהיו בעבר. וסמניה תקועה באמצע, בתוך הגוף בו נולדה, מחכה לראות מה יוחלט בסיבוב הנוכחי של הקרב.