גנץ חייב את אורלי לוי
כששניהם נחלשים בסקרים, כשהבלבול בחוסן לישראל חוגג - החיבור מתבקש ויספק שלושה סימונים בכרטיס. במינכן גנץ הצליח להוציא את נתניהו משלוותו, אבל השקט היחסי לליכוד צפוי להיגמר עם הודעת מנדלבליט | פרשנות
לאחר נאום השקת הקמפיין של גנץ, כתבתי שבעוד סיסמת הבחירות היא שאין יותר ימין או שמאל, למעשה הוא רוצה להיות גם ימין וגם שמאל. תומכיו התרעמו על הדברים, אולם בחלוף כשבועיים נדמה שכולם כבר מבינים שהרשימה של גנץ רחוקה מלהיות מאופיינת, ברורה ובעלת מסר מחודד.
חלק מהמועמדים בעד הסדר מדיני, חלק נגד. חלק בעד פירוק מונופולים, חלק בעד הוועדים החזקים של אותם מונופולים. מרוב סתירות, כמעט מדי יום או יומיים צריכים יועצי גנץ לשחרר לתקשורת הבהרות או הסברים על אמירה של מועמד זה או אחר ברשימה.
השעטנז ברשימת חוסן לישראל-תל"ם נובע בראש ובראשונה מהרצון של גנץ לקרוץ לכולם. בעידן של חוסר קשב, של ריבוי אינפורמציה והיעדר סבלנות, אין יותר צ'ק ליסט לרשימות פוליטיות. במקום להרכיב רשימה מובהקת שכולם יבינו מה היא אומרת, עסוקים בסביבת גנץ בעיקר בהסברים. לא מן הנמנע שלרצון לקלוע לדעת כולם יש נזקים יותר מתועלות.
ניסנקורן לא באמת בפנים
החיבור ליו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן, למשל, לוקה בשני פגמים מהותיים: האחד - ניסנקורן לא באמת יכול להביא איתו לבחירות כלליות את תשתית השטח של ההסתדרות (שממילא נחלשה בשנים האחרונות). באופן אישי ניסנקורן איש מצוין, אבל כיו"ר ההסתדרות, בעיני רבים הוא מביא איתו לחוסן לישראל בעיקר את התדמית המסואבת של הארגון שבראשו הוא עומד.
השני - ניסנקורן לא באמת קפץ על העגלה של גנץ, לא אמר "נעשה ונשמע". הוא נשאר בהסתדרות, ורק אם גנץ ירכיב ממשלה או יהיה שותף בכיר ויעניק לו תיק בכיר, יתפטר. זו לא חבירה, זו השקעה נטולת סיכונים. כל אחד היה קונה.
לאורלי לוי זקוק גנץ כי כמו במקרה יעלון, היא חיבור אמיתי. בלי תנאים, בלי אולי. זאת ועוד – לוי, אף שאינה עוברת בסקרים האחרונים את אחוז החסימה, מספקת לגנץ שלושה סימונים בכרטיס אחד: אישה, אהודה ומזרחית.
על ציר הזמן נראה שחיבור בין גנץ ללוי עשוי לתרום לחוסן לישראל את אווירת הסחף שהיא זקוקה לה כעת. גם חיבור עם לפיד יביא עמו את הרוח הזו, רק שייתכן מאוד שחיבור עם לפיד, על ציר הזמן, יניב למפלגה משותפת פחות מנדטים מאשר ריצה של שתי הרשימות בנפרד (מה שאי אפשר להגיד על גנץ ולוי).
אבל עד שזה או זה יקרה, עשה אתמול גנץ גם מהלך חכם. הנאום במינכן והבמה הבינלאומית שקיבל כדי להציף את הסוגיה האיראנית, היו חדירה הכי מדויקת שיש לאזור הנוחות של נתניהו, וגם הצליחו להוציא אותו משלוותו (נתניהו חרג ממנהגו ועצר ליד המצלמות בדרכו לישיבת הממשלה רק כדי לכנות את גנץ "טרמפיסט").
הקרב הבא
שלושת הימים הקרובים יהיו דרמטיים ועוד ינפיקו חיבורים ואולי גם פרישות מהחיים הפוליטיים, אבל בשוך הקרבות במרכז שמאל, ייפסק גם השקט היחסי שממנו נהנת בימים האחרונים מפלגת השלטון. החל מהשבוע הבא הקרב המרכזי של מערכת הבחירות יהיה בין בנימין נתניהו לבין החשדות הפליליים נגדו.
בשבוע הבא, או לכל המאוחר בתחילת השבוע שאחריו, צפוי היועץ המשפטי לממשלה לפרסם את החלטותיו בתיקי נתניהו. הודעה של מנדלבליט על שימוע עלולה להעמיד את ראש הממשלה בפני מתקפה אדירה מכל קצוות הקשת הפוליטית (חלקם בשם "מקורבים"). בפרק הזמן שנותר עד הבחירות, סביר גם שחומרים מהחקירה בתיקי נתניהו ידלפו ויראו אור יום. איננו יודעים מה יש בחומרים האלה, איננו יודעים אילו חומרים סיפקו עדי המדינה. דבר אחד בטוח: השיא של מערכת הבחירות – עוד לפנינו.
לפנייה לכתב/ת 
