ביקורת סרט - "קולט": ביצוע חיוור לסיפור מרתק
"קולט" מבוסס על סיפורה האמיתי של הסופרת סידוני-גבריאל קולט, שבעלה לקח קרדיט על כתביה. אבל במקום להתמקד בדמותה וביצירותיה החתרניות, הסרט רק מסמן וי על כל הנושאים הנכונים מבלי להותיר חותם
הקלישאה לפיה מאחורי כל גבר מצליח ניצבת-מתחבאת לה אישה, זכתה בשנים האחרונות לחיזוק בשלושה סרטים, שניים מהם מבוססים על סיפור אמיתי. האחד הוא "עיניים גדולות" של טים ברטון מ-2014, שהביא את סיפורה האמיתי של אחת האמניות המפורסמות בתרבות הפופולרית האמריקנית של שנות ה-60, שאיש לא ידע את שמה. הייתה זו מרגרט קין, שהתפרסמה בזכות ציורי הילדים פעורי העיניים, שנוכסו על ידי בעלה, לכאורה כדי לסייע להם להימכר טוב יותר.
הסרט השני הוא זה שיעניק סופסוף את האוסקר לגלן קלוז בשבוע הבא. זהו "האישה" שבו היא מגלמת את רעייתו והיוצרת האמיתית שמאחורי ספריו של זוכה פרס נובל. עתה מצטרף אליהם, ברוח העידן הנוכחי, "קולט" (Colette) המביא את סיפורה של בכירת הסופרות הצרפתיות אי-פעם, ואחת הדמויות המייצגות של התקופה הקרויה belle époque.
קירה נייטלי היא סידוני-גבריאל קולט, צעירה כפרית שבשלהי המאה ה-19 נעתרת לחיזוריו של גבר מבוגר ממנה, אנרי-גוטייה וילאר, סופר ומבקר מוזיקה פריזאי שהתפרסם בשם העט "ווילי". על פי הסרט, ווילי (בגילומו של דומיניק ווסט) מעסיק צי של כותבי-צללים המייצרים את הטקסטים השנונים שהוא חתום עליהם. כאשר המצב הכלכלי דוחק, הוא מציע שאשתו תכתוב סיפורים המבוססים על ימי בית הספר שלה, וכך היא עושה. הספרים, בכיכובה של הנערה בת הכפר, קלודין, הופכים לסנסציה ושמו של ווילי המתנוסס עליהם נודע לתהילה ברחבי צרפת.
לעוד ביקורות קולנוע:
סרטו של ווש ווסטמורלנד ("עדיין אליס") מציג את קולט כמי שהמעבר אל העיר הגדולה והתוססת מסייע לה לגלות את "נשיותה" – לא רק בהיבט היצירתי, אלא גם בכל הנוגע לזהותה המינית. עד אז, בכפר, היא כיפה אדומה המתנה באופן חשאי אהבים עם הזאב-הגבר במקום לקושש פירות-יער, ולהביאן בסלסלה הביתה אל אימה (פיונה שאו).
"קולט" הוא לא יותר מביוגרפיה קולנועית מסורתית שנעה באופן כרונולוגי, ואינה מרחיבה מעבר לסימון וי על הנושאים העולים מסיפורה של האישה-ללא-קול. הסרט נמנע מלעסוק במאפייני הכתיבה הנשית, ובמה שייצגה דמותה הספרותית של קלודין עבור נשים צעירות. למעשה, מי שלא מכירים את ארבעת כרכי יומנה הפיקטיבי של הנערה-הנהפכת-לאישה – יתקשו להבין את תחושת הגילוי שליוותה את הקריאה בהם.
יתר על כן, הסרט מתאר את הפטישיזציה של "ווילי" לנשים הלבושות כקלודין. אבל הדימוי הזה, של תשוקתו של גבר כלפי דמות פיקטיבית שהיא בעצם תוצר הפנטזיה של אשתו – אינו זוכה בסרטו של ווסטמורלנד לפיתוח מעניין (העובדה ששמות הדמויות המרכזיות בסרט הם פסבדונים מדגישה את ההיבט הזה של המצאת הזהות). אכן, קולט הממשית נהפכת לפנטזיה גברית כאשר היא מככבת במופע שמפיק בעלה העולה ב"מולן רוז'" ובו היא מופיעה כנסיכה מצרית קדומה. שיאו של המופע הוא בנשיקה לוהטת בין קולט ומאהבתה בעלת המראה האנדרוגיני מתילד דה מורני, "מיסי" (דניז גאו) – והקהל הגברי מגיב בפרץ זעם ושריקות בוז.
זהו הרגע שבו הסרט מסמן את האופן שבו קולט אתגרה את הבורגנות הפריזאית – בכתביה, כמו גם במיניותה. אבל הרגע הזה הוא ביטוי לשמרנותו של הסרט, שדיוקנה של קולט כחלוצה של מיניות נשית ביסקסואלית לא באמת מעניין אותו, ומסתכם באקט הארוטי הזה. למעשה, משך כל הצפייה בסרט מצאתי עצמי תוהה מה היה בקולט שהפך אותה לאישה פורצת דרך ומעוררת השראה. דמותה כאן היא לא יותר מפנטזיה בעלת נופך עכשווי של אישה התובעת בעלות על כשרונה ועל קולה.
הבחירה להתמקד בשנותיה הראשונות של הקריירה שלה מדגישה את העובדה שקולט, כמו קלודין הפיקטיבית, חווה מהלך של שינוי וגילוי. ציפור הכלואה בכלוב הזהב שרכש בעבורה בעלה - בית כפרי שבו היא אמורה לשבת ולכתוב - שמצליחה לפרוש כנפיים ולעוף. יצירתה כובלת אותה אל הגבר שסוחר בה, אך גם מהווה בסיס להעצמתה וללידתה-מחדש.
לזכותו של ווסטמורלנד (שכתב את התסריט יחד עם בן זוגו המנוח ריצ'רד גלייצר ורבקה לנקיביץ', "שאהבה נפשי") ייאמר, שהוא לא מציג את דמותו של ווילי כנבל המוחלט של הסיפור. זוהי דמות משעשעת ופאתטית, שנצלנות נואשת ורגש עז מאפיינים את יחסה אל קולט, ו-ווסט מעצב אותה כמי שיצאה מפארסה של חדר מיטות נוסח ז'ורז' פדו.
"קולט" הוא סרט שגרתי על אישה לא-שגרתית. כיוון שהסרט נעצר עם שחרורה המטאפורי מכבלי הפטריארכיה, נמנעת מהצופה ההיכרות עם הקריירה שלה שזכתה לפריצה של ממש עם פרסומו של הרומן "שרי", שתיאר מערכת יחסים רומנטית בין אישה מבוגרת, זונה לשעבר, וגבר צעיר ממנה (ב-2009 נוצר עיבוד קולנועי גרוע בכיכובה של מישל פייפר), וכמובן "ז'יז'י" מ-1944 שהפך למיוזיקל עם מוריס שבאלייה ולזלי קארון. כסרט על נזילות מגדרית, גאולה פמיניסטית וכתיבה נשית – אין פה יותר מאשר סקירה סטנדרטית, שנועדה לאפשר לשחקנית חסרת ייחוד (נייטלי) להציג את מנעד ההבעות הדל שברשותה.
