ב.מ.וו R1250GS HP במבחן בכורה מקומי - (מ)קצה השלמות
לקחנו את המהדורה העדכנית של אחד האופנועים הפופולריים בהיסטוריה של תעשיית הרכב הדו-גלגלי ל-500 ק"מ ראשונים בישראל. גיא בן ברק מדווח על החוויה עם בוקסר אהוב
מסך ה-TFT הזוהר של ב.מ.וו R1250GS מציג מידע עצום ורב. מהפנט אפילו. אבל כשאני שוקע עוד ועוד בירידות מדימונה לצומת הערבה, נדמה לי שמתווספות לספרות ולנוריות ולמחוגים גם אותיות שיוצרות את המילים "אתה אהבל". הרי ראיתי את השמיים מתכהים והולכים בדרום עוד כשעברתי לצד מפעל הטקסטיל בפאתי דימונה. ראיתי אבל התעלמתי. בורותי בתחום הממטרים והשלכותיהם בדרום ישראל הובילה אותי כסומא אל לב המאפליה וטיפות הגשם כבדו, פיתולי הכביש התרטבו והצמיגים החלו למחות יותר ויותר. עד שהרכיבה הרגישה כהחלקה על קרח. על מה לעזאזל חשבתי.
וזה רק הפך לגרוע יותר. כי זמן קצר אחר כך הפך החשש לסוג של פאניקה כאשר מים זורמים החלו להציף את הכביש, כשהם חוצים אותו וממשיכים בערוצים, ממלאים נתיבי אספלט בבוץ ואבני סחף חלקלקות. זה נחמד כשאתה יושב בריינג' רובר מחומם ומאובטח ומוגבה, אבל פחות מלבב כשאתה במבחן בכורה ישראלי על ב.מ.וו R1250GS דנדש בגרסת HP, כלי מבחן ראשון ויחיד במחיר של 165 אלף שקלים. מהסוג שנמסר לך בתחינה - "תחזיר לנו אותו שלם בבקשה, יש רשימה ארוכה של עיתונאים ורוכבים פרטיים שממתינים לו".
העובדה שאני רוכב על אופנוע עם תדמית של הרפתקן קשוח, כזה שחצה מפגעי טבע בכל העולם בלי למצמץ, הופכת את האחריות האישית למשמעותית עוד יותר. כי אם יקרה משהו, זה לא יהיה באשמת הכלי. אם אתם מבינים למה אני מתכוון.
חוצה במהירות לכביש 90 בכיוון עין גדי, בתקווה נואשת לשיפור המצב ומבין שזהו זה. מכוניות ואוטובוסים חונים על הכביש מול שיטפון בגודל הדלתה של הנילוס, נהגים בוהים בשמיים ומבינים שהלכו התוכניות להיום. זה הזמן להיות מבוגר אחראי, לפנות לאחור ולהכיר בשתי נקודות חשובות שסייעו לי להגיע עד לכאן בחתיכה אחת. ראשונה: יצר ההשרדות שלי רק גדל עם השנים והתרחבות המשפחה. האחרת: האופנוע הזה שמר עלי ואני לא מתכוון לוותר על זה עכשיו.
איך לעזאזל הפכה רכיבת בכורה מקומית על פאר היצירה העדכני של ב.מ.וו, לדרמה כזו בירכתי ארץ? או, בזה דווקא לגמרי אשם האופנוע. אם שאלתם עצמכם פעם איך זה שכבישי אירופה - ובעיקר האלפים - מוצפים ב-GS'ים גדולים מכל השנים, כנראה שלא רכבתם על אחד עדיין. ואקדים את המאוחר, ה-1250 העדכני הוא הטוב מכולם במשחק המונופול שיצרה החברה הבווארית. אתה עובר מעיר לעיר בזמן שלוקח להטיל שתי קוביות ולהזיז חייל פלסטיק בין רחובות ראשיים. עוד לא עברתי את ראשון לציון והנה אני באשדוד, ועכשיו בפאתי באר שבע. רגע, זו לא דימונה כבר?
בניגוד למרבית מתחריו (וקמו כל כך הרבה במשך השנים, הפסקנו כמעט לספור) זה אופנוע שאתה לא רוצה לרדת ממנו. שלא כמו כל מתחריו, זה אופנוע ששומר אותך רענן, מחודד ואופטימי לגמרי גם אחרי 250 ק"מ של רכיבה רצופה. וכדי שלא תחששו רגע לכישורי כרוכב מבחן שמסוגל גם לתת גז ולא רק לדשדש ברביעי ב-60 קמ"ש, כדי לאפשר למים בכל זאת מילוט מהצמיג האחורי, אעדכן רק שבשלב בו הכבישים היו עדיין יבשים, זה נראה אחרת. מניח שעד עכשיו מנסים חברי הפזורה להבין מה זה היה הברק כחול-לבן שחלף בכביש 25, גרם לגמלים לנחור בהשתאות ולשוטרי התנועה לוותר על המקצוע.
וזו בדיוק הגדולה של ה-R1250GS, כפי שהייתה של ה-1200, וה-1150, וכל צאצאיו. מדובר בשילוב המוצלח ביותר בהוציאה תעשיית האופנועים מעולם, כזה שמחבר בין פוזה הרפתקנית ויכולת שטח לעליונות כביש-תיור עם סממני סופרבייק ספורטיבי. ואם יכולת גמיעת מרחקים הייתה הנקודה החזקה ביותר של ה-1,200 היוצא, דגם 2019 שהוסיף לעצמו בעיקר קצת סמ"ק ותחכום מנוע, הוא כעת לא רק ממש נוח, אלא גם סוג של טיל בלתי רגיל.
המנוע החדש? שינוי של ממש. מודה, אני חובב ארבעה צילינדרים מושבע. אבל הטווין הזה גורם לך להרהר על חזרה בתשובה. בוקסר גדול-אוזניים שאוטוטו סוגר 100 שנות רעיון מכאני, מפיק כוח, מרגליות-תאוצה ומהירויות לא ממש נתפסות. ראשי המנוע בדגם החדש מכילים כעת את מערכת תזמון השסתומים המתוחכמת בעולם האופנועים, שעובדת כצפוי מב.מ.וו, לא פחות ממדהים. החל במשיכה עזה מסל"ד אפס שקל מאוד להתמכר לה, ועד כוח מלא של 134 כ"ס. תוספת קלה בלבד, אבל איזה הבדל לעומת המנוע הקודם.
התוצאה משכרת, לא פחות. מעל 5,000 סל"ד המנוע עף למעלה ואתה בולע את הלשון ונשבע אמונים לבוואריה, מערכת הקוויק-שיפטר אמנם גסה יחסית ואינה מהטובות שמסוגה, אבל התאוצה דרך ההילוכים מאלפת. כאילו הוא לא שמע על ה"תיור" בהגדרתו כהרפתקה-תיור. התזמון המשתנה מאפשר עכשיו להילוך שישי לספק את כול מה שצריך מחוץ לעיר, שיוט, עקיפה, המראה, שם הרי מואב רק סחוט המצערת וגם בם.
ב-3,000 סל"ד זה 90 קמ"ש. אלף נוספים והספרות מראות 115 קמ"ש. סיפרו לי ש-5,000 סל"ד זה 140 ועוד אלף זה כבר 170. פס הסל"ד על מסך הטלוויזיה מול הרוכב טס ימינה ואתם מבינים לאן זה הולך. 8,000 סל"ד מתאימים ל-220 ויש עוד יותר מאלף סל"ד עד הקו האדום. הכל לינארי ומעניק הרגשה נמרצת משמעותית מהמנוע הקודם. אתם יכולים לסמוך עלי, יש לכם R1200GS? המנוע החדש מכין לכם הפתעה טובה מאוד. השינויים קלים על הניר, עצומים בשטח. קחו את מה שאתם מכירים והפכו אותו להרבה יותר שרירי כשבא לכם. חזק וחד ומגיב, ובו-זמנית חלק וזורם וצפוי.
תנוחת הרכיבה זקופה ושולטת כמיטב מסורת ה-R-GS, עם כידון רחב ורגליות שמספקות תמיכה ואיזון מעולים לגוף, מאפשרים לרוכב לבחור בין עמידה זקופה בשביל, ישיבה נינוחה בכביש או כל תנוחה שתבחרו, תודות למיקום מעולה של הרוכב ביחס בין כידון למושב לרגליות. מערך המתלים האדפטיבי מצליח בכל מקרה - בעיקר במצבו האוטומטי - לשמור על גוף אופנוע מאוזן כאילו כיילו אותו ימים ארוכים במיוחד לטעמכם. הסוויפר המיתולוגי בואכה קריית גת מצפון, מעולם לא הרגיש בטוח כל-כך במהירות בו חלפתי על פניו, תוך ספיגה בנונשלנט של כל הבורות והסדקים בכביש עמוס הצלקות.
השוואה מתבקשת לנתוני השילדה של הדגם הקודם מראה כי מבחינת מספרים, הדגם החדש דווקא אמור היה להיות מתון יותר. בסיס הגלגלים ארך ב-18 מ"מ, גיאומטריית ההיגוי זהה למעט ירידה זניחה במפסע והמשקל עלה בחמישה ק"ג ל-249 ק"ג "רטובים". אבל אנחנו כבר יודעים שבמקרים רבים, מספרים זה טוב לסקרים, אבל בפועל הדגם החדש מרגיש קרבי וחד-זריז יותר. אולי זה גובה המושב שהוצב על 870 מ"מ, 20 מ"מ גבוה מהדגם הקודם במצב הביניים שלו. אולי זה מה שהוסיף לתחושת העצבנות המבורכת בהיגוי.
אז הכול מושלם? ממש לא. הקוויק-שיפטר של אפריליה עובד טוב יותר. הזינוק מהמקום הרגיש מעט מוזר בגלל פעולת מנוף המצמד (החדש לחלוטין יש לציין). במהירויות ביניים ומטה המיתלים מרגישים מעט רכים וקופצניים מדי במצב אוטומטי ומיגון הרוח רחוק מלהבריק גם כאשר המשקף במצב גבוה. ועם צמד מגני הידיים הלבנים של גרסת ה-HP יש קטעים של נענועי ראש פה ושם במהירות גבוהה. צריכת הדלק גבוהה מאוד תחת עומס, בעיקר כשמדובר באופנוע עם יכולת צבירת ק"מ מרשימה כל כך. המחשב מדבר על 15.3 ק"מ לליטר, בפועל תיאלצו להכנס לתחנה כל 270-280 ק"מ. עם מיכל של 20 ליטר אפשר היה לצפות לטוב מכך.
אם את הכתבה פתחתי בבושת פנים קלה, אני מסיים אותה על כביש 6. ובמהירויות האלה ממרום מושבי באוכף האופנוע המשובח והיקר הזה, אני מביט מלמעלה על נהגי מכוניות כמו טייס F15 על שיירת נמלים. ב.מ.וו ממש לא הייתה חייבת לשדרג את ה-R1200GS השנה. בטח לא בהשקעה מטורפת שכזו במנוע. להזכיר למי ששכח, גם ב-2018 זה היה האופנוע הנמכר בעולם בנפח מעל 125 סמ"ק.
אבל ב.מ.וו ממילא הייתה צריכה להכין מנוע ל-2020 ולתקן יורו 5. והגדלת הנפח חיונית כדי לעמוד בתקן האקולוגיה והרעש הדרקוני שכן היא משמרת ואף מעלה את ההספק ללא עלייה בסל"ד. זו אגב הסיבה לכך שבשנה הבאה תפגשו אפריקה טווין 1,100 וטי-מקס 560. אבל יש עוד סיבה. המתחרים מראים עליה במכירות, במיוחד הונדה אפריקה-טווין ודוקאטי מולטיסטרדה 1260. וגם, העדכון המשמעותי האחרון של ה-R1200GS היה אי שם לפני מספר שנים.
אבל כל אלה הסברים לשינוי, ומה שחשובה היא החבילה הסופית. נהניתי מאוד לתפור את המדינה עם ה-R1250GS החדש, במיוחד בגרסת HP המתהדרת בתוספות כמו חישוקי שפיצים מוזהבים, מגני ידיים לבנים ומערכות אלקטרוניקה שהוצעו בעבר רק כאופציה מקטלוג. והוא טוב מקודמו, בכל פרמטר רלוונטי. המנוע, כמובן. אבל לא רק. זו החבילה כולה שמרגישה כעת מחוברת (עוד) יותר, מושלמת (עוד) יותר.
כן, הוא מאוד יקר. ו-165 אלף שקלים מבטאים סכום שממש ממש לא הולך ברגל ולא רבים יכולים לפזר אותו על שני גלגלים. טובים ככל שיהיו. אבל לדלק מוטורס, היבואנית, יש קלף מצוין ביד. לקוחות המותג בכלל, והאופנוע האגדי הזה בפרט. שוב, סמכו עלי. כל אופנוע חדש שיוכלו לשים עליו את ידם, יגיע ארצה וימצא קונה. עדות טובה מכך לשלמות? אין.
ויש גם נתונים טכניים:
- מנוע: שני צילינדרים (בוקסר), קירור אוויר-נוזל, תזמון שסתומים משתנה
- נפח: 1,254 סמ"ק
- יחס דחיסה: 12.5:1
- הספק מרבי-סל"ד: 134 כ"ס ב-7,750
- מומנט מרבי-סל"ד: 14.3 קג"מ ב-6,250
- הזנת דלק: הזרקה אלקטרונית, 2 מזרקים לצילינדר
- הילוכים: שישה, קוויק-שיפטר העלאה-הורדה
- תמסורת סופית: גל הינע
- מצמד: רטוב, תפעול הידראולי
- שילדה: צינורות פלדה, מנוע נושא בעומס
- בסיס גלגלים: 1,525 מ"מ
- מתלה קדמי: טללבר, קוטר צינורות 37 מ"מ, מהלך 190 מ"מ, אקטיבי
- מתלה אחורי: פאראלבר זרוע חד-צדית אלומיניום, מהלך 200 מ"מ, אקטיבי
- צמיג קדמי: 120/70-19
- צמיג אחורי: 170/60-17
- מערכת בלימה: שני דיסקים (305 מ"מ) מלפנים, דיסק מאחור
- מיכל דלק: 20 ליטר
- משקל (רטוב, עם נוזלים): 249 ק"ג
- מחיר: 165 אלף שקלים
לפנייה לכתב/ת 
