מי שהולך לישון עם ימין פופוליסטי
הסערה הדיפלומטית עם פולין בסוגיית השואה היא סטירת לחי מצלצלת אך צפויה עבור מדינת ישראל, שמתחבקת עם מנהיגים לאומנים באירופה
נתניהו עם נשיא פולין אנדז'יי דודה( צילום: EPA)
השבוע ביטלה ממשלת פולין את השתתפותה בפסגת מדינות וישיגראד (פולין, הונגריה, צ'כיה וסלובקיה) שתוכננה להתקיים בירושלים ואחריה עשה זאת גם ראש ממשלת צ'כיה, מה שגרם לביטולה הסופי של הפסגה. מאז עוסקת התקשורת בניתוח ההתבטאויות של הפוליטיקאים הישראלים והפולנים שהובילו למשבר על שיתוף הפעולה של הפולנים ברצח יהודים במלחמת העולם השנייה. אבל במקום לדון ב"מה" אמרו הפוליטיקאים, מעניינת יותר סוגיית ה"למה דווקא עכשיו?".
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
מדוע עלו וצפו סוגיות היסטוריות רציניות וכבדות משקל אלה דווקא כעת? כלום לא הטרידו את מנוחתם של הפוליטיקאים הישראלים שאלות אלו גם קודם?
ניסיון השנים האחרונות מלמד שעובדות העבר ומשקלן ההיסטורי לא מאוד הפריעו למדינת ישראל להמשיך ולטפח ברית פוליטית-אסטרטגית עם פולין תוך העלמת עין מאותן עובדות היסטוריות קשות לעיכול. ישראל לא נקטה עד היום עמדה ברורה וחד-משמעית נגד ניסיונותיהם של פוליטיקאים בפולין למחוק ולטשטש את העבר ואת העובדה ההיסטורית כי אכן פולנים רבים השתתפו ברצח המוני של יהודים בתקופת השואה.
לא ההצהרות התקשורת קובעות אלא מבחן התוצאה. בפועל, ישראל המשיכה לקיים יחסים קרובים ביותר עם פולין, על אף ניסיונותיה הבלתי נלאים של האחרונה לשכתב מחדש את עברה וסיפורה הלאומי כך שיתיישב טוב יותר עם מונח השגור כיום בידי רבים בפולין: "הכבוד הלאומי".
אם כן, איך שוב הועלתה מן האוב סוגיית הנרטיב הלאומי הפולני ומקומה של האנטישמיות בו, ומדוע לא הטרידה את מנוחתם של מדינאים בישראל עוד קודם לכן? שכחנו שרק לא מזמן ישבו אותם ראשי מדינות סביב שולחן אחד בוורשה ודנו בחיזוק היחסים הביטחוניים והאסטרטגיים ביניהן?
טורים נוספים של עדי קנטור:
- אנטישמיות היא חלק ממשבר הזהות באירופה
- זאת לא אותה מרקל, זאת לא אותה גרמניה
- אנחנו? נאו-נאצים? מה פתאום
יותר מכך: האם מישהו זוכר שרק לפני כמה חודשים, על רקע משבר "חוק השואה", חתמו ישראל ופולין על הצהרה משותפת, מדאיגה ובעייתית ביותר מבחינה היסטורית, אשר פותחת צוהר למתן פרשנות מסולפת ומעוותת לגבי האמת ההיסטורית על אודות רצח יהודים על ידי פולנים רבים בתקופת השואה?
ישראל כץ והמשבר עם פולין (צילום: מתוך ״לפני החדשות״ באדיבות רשת 13)
זה לא סוד שבשנים האחרונות מטפחת ישראל יחסים ידידותיים חמים עם מנהיגי מדינות וישיגראד, בכללן פולין, ושיתוף הפעולה ביניהן מתהדק והולך. נדמה שהאמת ההיסטורית לא היוותה עניין מיוחד ביחסינו עם מדינות אלה. זה בא לידי ביטוי גם ביחסי ממשלות ישראל והונגריה בהנהגתו של ויקטור אורבן - פופוליסט, ימני, לאומני וקיצוני, החותר ללא לאות תחת ריבונותו של האיחוד האירופי ואף שואף להחליפו בעתיד. הוא מקדם מדיניות וחקיקה אנטי-דמוקרטית ואנטי-ליברלית, הנגועה בגזענות קשה, שנאת זרים ושכתוב נרטיב היסטורילאומי ברור ומדאיג ביותר.
עדות לכך ניתן היה לראות בהתבטאויותיו מלאות השטנה כנגד ג'ורג' סורוס, המיליארד היהודי-הונגרי וניצול השואה, אשר נפל קורבן לקמפיין בחירות אנטישמי בניצוחו של אורבן. עד מתי תרשה לעצמה מדינת ישראל להתעלם מסממנים מדאיגים וחמורים אלה? מתי תעסוק בנושאים אלה ברצינות הראויה והנדרשת, ולא רק כחלק מאסטרטגיית קדם-בחירות ורווחים פוליטיים קצרי טווח?
דווקא בעקבות המשבר הנוכחי, ועל רקע העובדה שהתרחש בתקופה רגישה זו, ראוי שנשאל את עצמנו: אילו ערכים ראוי שיגדירו את מדינת ישראל? מי הן ידידותינו האמיתיות באירופה? האם פנינו אל עבר קשרים עם מדינות המקדשות את ערכי הדמוקרטיה, הליברליזם, השוויון בפני החוק וזכויות האדם, או שמא אל עבר מדינות הדוגלות בקידוש האומה והלאום לפני האדם, הדורכות על זכויותיהם של מיעוטים ומתרחקות מערכים ליברליים מערביים?
המשבר הנוכחי ביחסי ישראל-פולין הוא הזדמנות פז עבורנו לפקוח עיניים ולבצע בדק בית פנימי. עלינו להפנים עד כמה חשוב לדבוק באמת ההיסטורית, בעובדות כפי שאכן קרו (גם אם הן קשות לעיכול) ולהבין עד כמה גבוה יהיה המחיר שנשלם כולנו אם חלילה נשכח מהן, או לחילופין נעזור לאחרים באירופה לשכתב אותן מחדש.
- עדי קנטור היא חוקרת בתוכנית לחקר אירופה של המכון למחקרי ביטחון לאומי INSS. הנושא יידון בהרחבה בכנס שייערך במכון ב-7 במרץ תחת הכותרת "עליית האנטישמיות: משמעויות ליחסי ישראל-אירופה"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
עדי קנטור
צילום: המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)
מומלצים
