שלושה רמטכ"לים ברשימה אחת: לא הפעם הראשונה
בני גנץ, משה יעלון וגבי אשכנזי אינם שלושת מפקדי צה"ל הראשונים שמתמודדים במקביל ברשימה אחת. בסוף שנות ה-70 ובמהלך שנות ה-80 התפאר המערך בשלושה רמטכ"לים בדימוס. איך זה נגמר אז?
בבוקר שלפני תום מועד הגשת הרשימות לכנסת, הודיעו הבוקר (יום ה') יש עתיד וחוסן לישראל על ריצה משותפת בבחירות לכנסת ה-21. במקום הראשון ברשימה יוצב הרמטכ"ל ה-20 של צה"ל בני גנץ, במקום השלישי הרמטכ"ל ה-17 משה (בוגי) יעלון, ומיד אחריו ברשימה הרמטכ"ל ה-19 גבי אשכנזי. זו תהיה הפעם החמישית בהיסטוריה של ישראל שבה שלושה רמטכ"לים מתמודדים ברשימה אחת.
חלק גדול מהרמטכ"לים הגיעו לכנסת לאחר שפשטו את המדים. שניים מהם - יצחק רבין ואהוד ברק - כיהנו גם כראשי ממשלה. אחרים, בהם יגאל ידין, משה דיין, חיים בר-לב, מרדכי (מוטה) גור, רפאל (רפול) איתן, אמנון ליפקין-שחק, שאול מופז וגם יעלון כיהנו כשרים בממשלות ישראל.
ארבע פעמים בהיסטוריה של המערכת הפוליטית התמודדו שלושה רמטכ"לים ברשימה אחת. הפעם הראשונה הייתה ב-1977, אז גבר הליכוד בראשות מנחם בגין על המערך, שבראשה עמד שמעון פרס.
ברשימת המערך הוצב הרמטכ"ל הרביעי משה דיין (שר הביטחון בזמן מלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור) במקום השביעי היה הרמטכ"ל השמיני, חיים בר-לב, שהוצב במקום ה-11, ואילו הרמטכ"ל השביעי יצחק רבין, שכיהן קודם לכן כראש הממשלה, נדחק למקום ה-20.
לאחר הבחירות פרש דיין מהמפלגה, הצטרף לממשלת הליכוד בראשות בגין והיה לשר החוץ. בתפקיד זה היה מעורב במידה משמעותית בניהול משא ומתן עם מצרים שהביא לחתימת הסכמי קמפ דיוויד.
ב-1980 התפטר דיין מתפקידו ופרש מהממשלה על רקע חילוקי דעות עם בגין בעניין ניהול המו"מ על מתן אוטונומיה לפלסטינים. מי שעוד ישב לידו בשולחן הממשלה היה הרמטכ"ל השני, יגאל ידין, שעמד בראש רשימת ד"ש וכיהן כסגן ראש הממשלה.
רשימת המערך הציגה שוב שלושה רמטכ"לים בבחירות ב-1981, שגם לאחריהן הרכיב בגין ממשלה. רבין קודם למקום הרביעי ברשימה, בר-לב טיפס למקום השישי, והפנים החדשות ברשימה היה הרמטכ"ל העשירי, מרדכי (מוטה) גור. השלושה נשארו באופוזיציה לאורך כל הכהונה.
בבחירות 1984, שלאחריהן קמה ממשלת האחדות הלאומית, שבה הייתה רוטציה בין פרס ליצחק שמיר, ישבו שלושה רמטכ"לים סביב שולחן הממשלה. רבין היה שר הביטחון, בר-לב שר המשטרה ואילו גור כיהן כשר הבריאות. כששמיר החליף את פרס בלשכת ראש הממשלה פרש גור מהממשלה. לקראת סוף הקדנציה הוא חזר כשר ללא תיק.
רבין, בר-לב וגור היו גם ברשימת המערך בבחירות 1988. שוב הוקמה ממשלת אחדות, אך הפעם ללא רוטציה ושמיר היה לראש ממשלה. רבין נשאר במשרד הביטחון, בר-לב המשיך לעוד חצי קדנציה במשרד המשטרה ואילו גור נותר כשר ללא תיק. אחרי "התרגיל המסריח" פרשה המערך מהממשלה ושלושת הרמטכ"לים לשעבר הפכו לחברי כנסת מן המניין.
בבחירות 1992 עמד רבין בראש מפלגת העבודה וגור נדחק למקום ה-34 ברשימה, אך נכנס בסופו של דבר לכנסת. בר-לב פרש מהכנסת ומונה לשגריר. לאחר הבחירות חזר רבין ללשכת ראש הממשלה ואילו גור מונה לסגן שר הביטחון, משרד שבראשו עמד רבין. גור כיהן בתפקיד עד ששם קץ לחייו ביולי 1995. כמה ימים לאחר מכן מונה הרמטכ"ל ה-14 אהוד ברק לשר הפנים בממשלת רבין, והוא היה לשר שאינו חבר כנסת. לאחר רצח רבין עבר ברק לכהן כשר החוץ בממשלת פרס.
תפקיד שר הביטחון קרץ לרמטכ"לים וחלקם הגיעו למשרד שבקריה. הראשון לעשות זאת היה דיין שנכנס לתפקידו כמה ימים לפני פרוץ מלחמת ששת הימים והמשיך בתפקיד עד שנאלץ להתפטר באפריל 1974 בשל הביקורת הציבורית לאחר מלחמת יום כיפור.
רבין כיהן כשר הביטחון בין השנים 1984 ל-1990 ולאחר מכן במקביל לכהונתו כראש ממשלה בין 1992 ל-1995. ברק כיהן גם הוא במקביל לכהונתו כראש ממשלה כשר ביטחון בשנים 2001-1999 ולאחר מכן בין 2007 ל-2013. בין לבין כיהן שאול מופז כשר ביטחון בין השנים 2002 ל-2006 ומאוחר יותר היה זה יעלון - ששואף אולי לחזור למשרד בקריה - שכיהן בתפקיד בין 2013 למאי 2016.
לפנייה לכתב/ת 
