אם עורך מהדורת חדשות הערב בכאן סובל מיום חלש, החיים של דוריה למפל שהתיישבה השבוע בכיסא המגישה, יכולים למלא בקלות את החלק של כתבות המגזין, ואחר כך להפוך לטלנובלה בהפקה טורקית.
ככה זה, כשאת אביה, יוסי, פגשה לראשונה רק כשהייתה בת שבע. "אני תוצאה של מערכת יחסים מחוץ לנישואים שלו", היא מספרת, "מאחר שהייתה לו משפחה, והוא לא היה מעוניין בילדים נוספים, הוא הרגיש, כך הוא אומר היום, שאין בכוחו להיות בתמונה".
ועד גיל שבע היית מודעת לזה?
"כן, לא סיפרו לי שאבא הלך רחוק או שהחסידה הביאה אותי. ידעתי איך קוראים לו, כמה ילדים יש לו, איפה הוא גר".
וכילדה, ביקשת ליצור איתו קשר?
"לא, לפני גיל שבע זה לא קרה. נפגשנו אז בפעם הראשונה וזה קרה בבית של אמא ושלי. הוא הביא לי ספר ושעון. מאותו יום היינו נפגשים פעם בשבוע-שבועיים, עד שבכיתה ו' הקשר נותק בהחלטה שלו, בעקבות דרישת מזונות שאמא שלי הגישה".
חמש שנים הייתם בקשר. הרגשת שיש לך באמת אבא?
"לא ישנתי אצלו ולא הייתי אצלו בבית. הרגשתי שיש לי בית שמהבחינה הזו חריג, ושתמיד צריך להסביר בהמון מילים על המשפחה שלי, והסברתי למי ששאל. כן הרגשתי שיש דמות נוספת שהיא חלק מהחיים שלי. אבא היא מילה שלגביה לכולנו יש איזשהו רעיון משותף, על מה המשמעות שלה ומה התפקיד שהוא ממלא. במקרה שלי הבנתי שזה אדם שאני פוגשת פעם בשבוע־שבועיים, תמיד מאוד כיף ונחמד, ובזה זה נגמר".
הוא היה מתקשר לפני ואחרי הפגישות איתך?
"אולי, לא זוכרת. היינו קובעים להיפגש, היה יום קבוע וזהו".
ובהינתן הרקע הזה, הרגשת שאת אוהבת אותו?
"אני רק זוכרת שבאתי יום אחרי לכיתה, סיפרתי למחנכת אורה שפגשתי את אבא שלי והתנהגתי כאילו זכיתי בפיס. אני חושבת שכן מרגישים אהבה בלב וגם בזכות זה שאמא שלי תמיד עודדה את הקשר, ותמיד רצתה שניפגש ושתהיה לי דמות אבהית בחיים, לא באתי מורעלת והיה לי מקום שרוצה בזה ומחכה לזה".
ובגיל 12 זה לפתע נפסק.
"הוא התקשר אליי ואמר שהיות שיש הליך משפטי, הוא לא חושב שיוכל להמשיך להיפגש איתי בנסיבות האלה".
חתיכת מכה.
"נכון. בטוח גם הגבתי לזה איכשהו, אצלי בפנים, אבל הדחקתי. מבחינתי פשוט ניתק הקשר. לא ניסיתי להתקשר אליו. חזרתי לחיי. זה לא שהייתי פוגשת אותו כל יום והוא היה מקריא לי סיפור. ממשיכים, חיים".
לא התגעגעת? לא רצית ליצור קשר?
"נפגעתי ופשוט הנחתי את זה מאחוריי. תראה, עד שנפגשתי איתו בפעם הראשונה יכולתי להגיד לעצמי, 'טוב, הוא לא בקשר איתי כי הוא לא מכיר אותי. אם יכיר אותי, הוא יאהב אותי ויהיה איתי תמיד בקשר, ויצטער שלא היה'. וכשנותק הקשר בגיל 12, הבנתי שלא עמדתי במבחן, ושזה לא קרה כמו שצפיתי".
אז לקחת על עצמך את האשמה?
"לא, הבנתי שאבא לא אמור להתנהג ככה, זה לא מצב שיכולתי לשנות ולכן פשוט המשכתי בחיי. לא זוכרת את זה מלווה אותי בשנות הנערות כאיזה אישיו שאני נעצרת עליו".
למפל חיכתה עד גיל 18 כדי ליצור קשר מחדש עם אביה. "כתבתי לו מכתב. יכולתי בגיל הזה להגיד דברים שבגיל 12 לא יכולתי לומר. זה היה מכתב מאוד מפורט, מאוד רגשי, ונדמה לי שהייתה בו הושטת יד. יש לי אותו על נייר פקס של פעם, שכבר די התאדה. שלחתי בדואר עם בול. הוא התקשר אליי אחרי ואמר לי, 'תיכננתי לדבר איתך ביום הולדת 18 גם ככה. קיבלתי את המכתב, אבל לא בגלל זה אני מצלצל. גם ככה רציתי שנחזור לקשר. וזהו. דיברנו על הכל, וחזרנו להיות בקשר".
קשר טוב?
"בקשר שלא דומה לשום דבר שהיה לפני ובטח שיש לו עליות וירידות, אחרי כל מה שעברנו. אבל הכיוון מאוד חיובי ומאוד מסתכל קדימה. אם היינו כל הזמן עסוקים להצר על מה שקרה ב-18 השנים הראשונות של החיים שלי, הקשר לא היה יכול להתקיים".
הסברת לו שכעסת?
"לא היה צריך להסביר. הקשר בינינו היום הוא מסע של תיקון, הרבה בזכות זה שיש לו נכדה שהוא יכול לעשות איתה קילומטרז' שהוא לא עשה איתי. יש בזה משהו יפה ומרגש. מבחינת הבת שלי, נסה, זה סבא יוסי ולה אין מטענים. אני שמחה על האפשרות לתת לה את זה".
את בקשר עם המשפחה שלו?
"כן, יש לו שני בנים. אח אחד יצר איתי קשר ביוזמתו כשהייתי בת 16, כשאבא לא היה איתי בקשר, וזה היה מעשה מאוד יפה שעשה. הוא היה סטודנט בחו"ל, התקשר לאמא שלי וביקש לדבר איתי, וזה מאוד ריגש אותי. עם האח השני אני בקשר מאז שאני בגיל 18. אבא הכיר בינינו. הם גרו בתל-אביב, אבל כשהייתי ילדה לא פגשתי אותם אף פעם. השלמנו גם את זה".
דרך לגמרי לא שגרתית עשתה למפל מעריכה של מדור רכילות ועד לנחיתה במעמד בכיר ונחשק בטלוויזיה שלנו, מגישת מהדורת החדשות המרכזית של תאגיד כאן 11. היא סומנה כמטאור בחדשות 2 כבר עם הגעתה, לפני כשמונה שנים, כמבזקנית, והתגלתה כמגישה נעימה, מדויקת, מלאת כריזמה וגם ביטחון, כזו שמאירה את המסך. והספיקה לחוות קילומטרז' גם בעמדת המראיינת. אבל השלבים בדרך לקריירה בתקשורת לא היו מרופדים בצמר גפן מתוק.
היא נולדה בשנת 1983 ברמת-גן וגדלה בתל-אביב. אמה, לאה, התפרנסה מעבודות משרדיות. "בגיל שש אמא ואני עברנו לתל-אביב. היא עבדה מהבוקר עד שעות מאוחרות בלילה כמזכירה. גרנו בהתחלה באבן גבירול ואז עברנו לצפון הישן. היא החליטה לגדל אותי בתל-אביב דווקא כדי לפצות על מה שאין".
כלומר?
"משפחה, וחומר, בהרבה מאוד מובנים".
הרגשת מחסור?
"לא, אבל יחסית לאנשים מסוימים שלמדתי איתם בבית הספר, באהבת ציון או בעירוני ד', ברור שהיה לי פחות. אני חושבת שתל-אביב גידלה אותי והיה משהו ביכולת הזו לעלות על קו 5 ולנסוע לחוג אורגנית בכלי זמר לבד, או ללכת לסרט כילדה, שמאוד פתח אותי. אם הייתי גדלה במקומות אחרים, אולי לא הייתי מגיעה לאן שהגעתי, החיים שלי היו לוקחים כיוונים אחרים".
יש לך דוגמה לתחושת ה"פחות" שאת מדברת עליה?
"אני היום מרוויחה סכומים שאמא שלי, כאם חד-הורית בשנות ה-80 וה-90, הייתה יכולה רק לחלום עליהם. אבל עדיין בראש שלי, עמוק בפנים, אני הילדה שלא הוציאו לטיול שנתי בכיתה י' כי לאמא לא היה כסף".
מה עבר אז בראש?
"אני לא חיה את הדבר הזה היום. אבל אני חושבת שאתה יכול ללמד מצוין מתמטיקה חמש יחידות, אבל ברגע שעשית ככה לילד, לא עשית כלום. לא זוכרת אפילו אם בכיתי, כנראה שיש לי יכולת לזכור דברים רק בכותרות, כי אולי את מה שקרה באמת אני מדחיקה. פעם קראו לי באמצע פעולה בצופים כשהדרכתי ואמרו לי לא להגיע יותר כי אמא שלי לא העבירה תשלומים לצופים. זה היה אובר־וולמינג, לא ייאמן. אמרתי למרכז השבט, 'אתה בטח צוחק'. והוא אמר לי, 'לא, אמא שלך לא הסדירה את התשלום".
כעסת על אמא?
"ממש לא. היה לי ברור שיש פה טעות בשיקול דעת של אנשים ספציפיים שבאותו מקרה קיבלו החלטות עבור מערכת שלמה, ואם היו אנשים אחרים שהיה להם טיפת שכל ישר, זה לא היה קורה. אני גם חושבת שלא הייתה לי תודעת מחסור. חונכתי שאני יכולה, מסוגלת, אמנם מבחינת כסף אי-אפשר להשוות למה שהיה לחברות שלי, אבל ידעתי שזה לא כזה חשוב".
נניח, אחרים נוסעים לחו"ל ואת לא.
"נכון, אף פעם לא הייתי עם אמא שלי בחו"ל. אני לא זוכרת ששאלתי את עצמי למה אני לא טסה לחו"ל. אתה לא מבין כילד למה זה כזה כיף עד שאתה לא נוסע. אבל צריך לזכור שהיו תקופות שבהן צ'קים היו חוזרים ואמא הייתה מחפשת עבודה. חו"ל היה משהו שלא הגיוני לבקש בכלל".
פאסט-פורוורד לגיל 22: למפל מתחילה לעבוד בדסק החדשות באתר וואלה, משם לעמדת עורכת מדור הרכילות ואז מגישה בחדשות הכבלים, מעבר לחדשות 2, תוכנית הלילה, ניסיון גם בעמדת מגישת המהדורה המרכזית של חברת החדשות. ועכשיו, בגיל 35, עם הפרישה של גאולה אבן־סער מהגשת המהדורה בעקבות חזרתו לפוליטיקה של בעלה גדעון סער, למפל קיבלה את ההזדמנות ולא חשבה יותר מדי. "ברוך שי, מנהל חטיבת החדשות, פנה אליי מיד אחרי שגאולה הודיעה. זו לא הצעה שמבחינתי אפשר לסרב לה".
למה בעצם?
"שמע, זו הזדמנות מדהימה, כבר שנים לא ישבתי במה שנקרא ועדות היגוי שמתוות דרך וכאן יש לי הזדמנות לקחת חלק בדבר שמתהווה ושאפשר להקנות לו אופי ולעצב אותו. מאז ימי 'וואלה', להוציא תוכנית הלילה שבתקופתה הראשונית לקחתי חלק בהתוויה שלה, זה היה כמעט על אוטומט, הכל עבד והכל תיקתק. מאוד חסר לי לתת אינפוט".
צפית במהדורה של כאן לפני?
"כן, באופן וולנטרי, ומאוד אהבתי. אני חושבת שזו מהדורה טובה מאוד שאחרי זמן קצר, למרות נקודת פתיחה לא טובה, הצליחה לתת פייט וסיפורים בלעדיים ויש לה המון אתגרים. אני גם לא חושבת שהם יסתיימו בשנים הקרובות ושיהיה אפשר להישען אחורה, אבל זה מדהים להיות חלק מזה, גם מחמיא, ואני מקווה לא לאכזב ולא להתאכזב".
מצד שני סומנת כאחת ההבטחות הגדולות בחדשות 2, עם אפשרות ריאלית לתפוס יום אחד בקביעות אפילו את הכיסא של יונית לוי.
"נו בסדר. יונית נמצאת, אני לא רואה שום סיבה לעשות שינויים בקיים מבחינת החדשות שם. הגשתי קצת מהדורות, אבל אם יש לך מתכון מנצח לא תוריד ממנו מרכיב ותחליף במרכיב אחר. לא הייתה לי ציפייה כזו".
אף פעם?
"שיגידו למישהו לפנות לי מקום זה ממש לא בגדר חלום עבורי, ואני גם לא הייתי רוצה להיות במקום הזה. תראה, בסוף התוכנית שלי, 'חדשות הלילה', ירדה שם משידור והיא לא קיימת בלוח הנוכחי".
התאכזבת?
"אתה לא תאמין לי, אבל זו האמת: מאוד שבעתי מתוכנית הלילה בגלל סדר היום שהיא מכתיבה. אחרי חמש ומשהו שנים נמאס לך לחזור הביתה באחת בלילה, זה לא דבר כיף. נהייתה לי משפחה, בא לי לשבת לארוחת ערב".
כאן צריך לבוא כחכוח בגרון. זה לא יקרה.
"אוקיי, לא שעכשיו זה יקרה, אבל לא ניהלתי קמפיין להשארת 'חדשות הלילה' וגם לא ביקשתי ברמיזה. היה ברור שהתוכנית לא שודרה בקשת ושהיא תרד. גם אם תוכנית הלילה הייתה ממשיכה, סביר שהייתי לוקחת את ההצעה מהתאגיד".
נזכיר שמדובר ברייטינג מאוד נמוך.
"לא אשקר לך. התאגיד הוא גוף מאוד צעיר שמנסה להתחרות על קהל, שבעשורים האחרונים הפך להיות בשליטה כמעט מלאה של חדשות 2. זה דבר שייקח זמן אבל זה חלק מהמשימה ומהתשוקה. דבר שני, וזה יישמע שאני מנסה לחפור כדי למצוא צידוק, אני באמת חושבת שהעידן שבו אנחנו מסתכלים על הרייטינג כחזות הכל צריך לשנות פרופורציה. הצפייה הליניארית לא מה שהייתה ותלך ותהיה חלשה יותר. התאגיד הוא מפלצת דיגיטל שעושה בית ספר למתחרים והוא גם רשת ב', שהיא הטובה בישראל עם מערכת חדשות מעולה. האם אחרי כל זה הייתי שמחה שיהיה יותר רייטינג? ברור".
זה לא קצת להיות ראש לשועלים?
"לא מתחברת להגדרה של שועלים. זה להגיע למקום שעובד מאוד קשה כדי להשיב אליו את אמון הציבור. רשות השידור עשתה דברים טובים מאוד וגם המון טעויות, ולתאגיד יש מלאכה מאוד לא פשוטה להחזיר לעצמו את האמון. כבר היום התאגיד הוא אלטרנטיבה מאוד מעניינת לקיים".
דוגמה?
"אני חושבת שבמהדורה של התאגיד יש שידור נקי, מהדורה מאוזנת שאני רואה, בטון שלה בין ימין ושמאל".
ולאחרות לא?
"לא אמרתי".
ואם אני כן שואל על איזון בחדשות קשת 12 ו-13?
"אם אתה שואל אותי אם ראש הממשלה צודק במאבק שהוא הכריז על התקשורת, אז ברור שהוא לא הגריל את זה משום מקום. הוא מצא עצב חשוף, כי אנשים במשך שנים חיפשו את הקול שלהם בתקשורת הישראלית ולא הצליחו למצוא, ואחרי שנתניהו מצא את העצב החשוף הוא החליט במקום לרפא, להשתמש בו".
נתניהו יקרא לעצב הזה "תקשורת שמאלנית".
"לא חושבת שזה קשור רק לימין או לשמאל, אלא לזה שיש הרבה אנשים שצורכים מדיה ולא מוצאים את הזווית שהם היו רוצים להתעכב עליה. זה לא המה. ברור למשל שחובה לדווח על חקירות נתניהו, אבל הכל זה עניין של נימה, מה אתה מבליט, למה אתה לא נותן תהודה. גם התקשורת יכולה לעבוד על תיקון עצמי".
כלומר?
"עשרות שנים התקשורת הישראלית דיברה מפוזיציה מפא"יניקית נקרא לזה, למעט יוצאי דופן. אין לי ספק שמה שקורה היום עם נתניהו והתקשורת זה בבחינת פטנט. הוא ראש ממשלה ש-90 אחוז או יותר מהזמן שהוא בוחר לדבר עם אחרים, זה על מה התקשורת אמרה, מה לא, ואיך היא אמרה. הוא הבין שזה הנושא שהכי כדאי לו לדבר עליו עם הקהל שלו, כי זה מביא לו הצלחות ומוכיח את עצמו. ברור שיש גם מאמץ גדול לייצר דמוניזציה לתקשורת ולעיתונאים".
למשל, הקמפיין של 'הם לא יחליטו'.
"כן, ולשמחתי אני חיה במדינה שהתקשורת מספיק חזקה ואמינה לשאת על גבה את זה".
נזכיר שנתניהו כינה את 12 ו-13 ערוצי תעמולה.
"כל מסע הצלב הזה מתחיל ממקום אותנטי, הוא באמת הרגיש שנעשה לו עוול. היום אני לא יודעת מה הוא באמת מרגיש ומה הבין שכדאי לו להגיד".
אבל באמת נעשה לו עוול?
"לא אישית. נעשה עוול באיזשהו אופן לציבור בישראל, כי אנשים לא היו יכולים למצוא את הקול שלהם בגלל הפוזיציה שעליה דיברתי. במדינה דמוקרטית לא יעלה על הדעת שתקשורת מדברת בקול אחיד".
עד מתי היא דיברה בפוזיציה הזו?
"יש משהו בעליית הרשתות החברתיות ששיחרר את הפקק הזה. אנשים שלא היה להם קול הצליחו לראשונה לצעוק שהם לא מוצאים את עצמם במפת התקשורת בישראל".
הבעת את הדעה הזו בחדשות 2, שצריך להיפתח לכיוונים אחרים?
"אני חושבת שיש שם מודעות גדולה לזה וכמעט לא זוכרת ישיבת עורכים שזה לא עלה בה. כשמנסים ומנסים לייצר איזון בפאנלים זו משימה לא פשוטה, כי משימת הליהוק לא קלה. אין מן הנמצא, אין אמנון אברמוביצ'ים של הצד השני עדיין. אבל להגיד שגיא פלג שמאלן? אין לי מושג מה הדעות שלו, והוא עושה את עבודתו בצורה הטובה ביותר. גם בבלפור מבינים שזו עבודתו"
דיברת על זוויות אחרות. עובדה שערוץ 20, הימני, נכשל.
"והוא ההוכחה שלא מספיק רק להביא דעות מצד אחד, אלא עשייה עיתונאית, וצריך לכבד את הצופים שלך עם מוצר שנראה טוב, עשוי טוב, מושקע, לחקור, להביא סיפור. ואני אומרת את זה בצער, כי מאוד קיוויתי שערוץ 20 יהיה 'פוקס ניוז' ישראלי ויעיר פה איזה משהו. אולי זה עוד יקרה".
גם הם הציעו לך את הגשת המהדורה שלהם.
"כן. לא הלכתי כי יש עוד כברת דרך לעשות עד שערוץ 20 יהיה גוף עיתונאי ששווה לי לעזוב בשבילו מקום כמו חדשות 2".
יונית דיברה איתך כשהחלטת לעזוב לתאגיד?
"בירכה אותי יפה מאוד".
מה לקחת ממנה?
"הרבה. יונית היא אדם שבחודשים הראשונים שלי בחברת החדשות, כשהייתי מבזקנית, הייתי עולה לקונטרול בזמן מהדורה, ושם זה היה לראות מקצוענית בפעולה. תצוגת תכלית מרשימה".
ועכשיו את מתחרה שלה.
"כן, מאחלת הצלחה לשני הצדדים, יונית יכולה להתקיים לצידי".
עם גאולה אבן קבעה פגישת היכרות בקרוב. "גאולה היא עיתונאית בסטנדרטים מאוד גבוהים שהיא הציבה לעצמה, ולכל אורך הקריירה היא עמדה בהם".
היא הייתה צריכה לפרוש?
"אם הכיוון שהבית שלה הולך אליו עכשיו לא מאפשר לה לעמוד בזה, היא קיבלה החלטה נכונה".
אבל למה היא זו שהייתה צריכה לוותר על הקריירה שלה ולא סער?
"נראה לי שהביקורת על גאולה מאוד מבהירה את הטבע האנושי. קל לנו עם דיכוטומיה - אסור-מותר, שחור-לבן - אבל זה לא עובד ככה. בית הוא לא שתי קריירות שמתחרות זו בזו. בסוף, זוג הוא שלם שמחליט יחד מה הכיוון שאליו הוא רוצה ללכת. היום הם הולכים יד ביד למצודת זאב, ובעוד כמה שנים אפשר שזה יתהפך. הכל בסדר. לא מבינה את הביקורות מהכיוון הזה".
כי יצא שהיא האישה שוויתרה על הקריירה שלה למען הגבר.
"אני לא חושבת שהיא ויתרה. הם חשבו במשפחה מה הדבר הנכון להם, וזה מה שנכון כרגע".
מה דעתך על ההתבטאות של אושרת קוטלר בסוף התוכנית שלה בשבוע שעבר: "שולחים את הילדים לצבא, לשטחים ומקבלים אותם 'חיות אדם'. זו התוצאה של הכיבוש"?
"לא נוח לי לבקר קולגה, בטח לא מישהי עם הוותק והניסיון של אושרת, וגם מישהי שלסגנון הייחודי הזה שלה יש קהל של צופים נאמנים שבדיוק בגלל זה הוא צופה בה. אם אני הייתי עושה דבר כזה? כנראה שלא"
מיקי חיימוביץ' פרשה בסופו של דבר גם כי היה קשה לה להתמודד עם חדשות עצובות. איך את מתמודדת עם מקרים כאלה?
"עד ספטמבר 2016 הייתי אדם כל יכול מהבחינה הזו, ואז נולדה הבת שלנו ויש תכנים במהדורה שמאז מאוד קשה לי לשרוד אותם. אני מניחה שיהיו רגעים באולפן שאצטרך תוך כדי הכתבה לא לשמוע ולא לראות, כי יהיה לי מאוד קשה להתמודד איתה ולחזור אחרי כרגיל. כשאתה בא לשידור, ברור שאתה שם סוג של מסך שמאפשר לך להיות מקצועי, אבל בחדשות יש מקרים של עוול וחוסר צדק שזועקים לשמיים".
מה זכור לך בהקשר הזה?
"הדבר הכי גרוע שיכול לקרות זה לטעות בשם של הרוג. ראיינתי פעם אבא שהבת שלו נהרגה בשנות ה־90 בפיגוע, וכשהצגתי אותו אמרתי את השם של הבת לא נכון. הוא תיקן אותי, ומאותו רגע הרגשתי שהדם אוזל לי מהגוף. התנצלתי, מאוד, ואחרי זה לא חסכתי ממי שכתב את השם שלה. זו טעות שאסור לעשות".
מה הפדיחה הכי גדולה שקרתה בשידור?
"הייתה לי פעם התקפת צחוק קשה בתוכנית הלילה, אבל למזלי שותפי ליאור פרידמן היה שם לקחת את המושכות. זה היה לפני בחירות 2015, השמענו איזה קטע של פוליטיקאי. זה לא היה הומוריסטי, אבל זה כל כך הצחיק אותי עד שנתקפתי צחוק היסטרי. הייתי אמורה לשאול שאלות מרואיין באולפן ופשוט לא היה עם מי לדבר. ליאור היה מספיק חזק כדי לא להידבק. אני איבדתי את זה".
וקראתי שכמעט נכנסת לבלאק פעם.
"באחד ממבזקי החצות פתאום הבנתי את גודל האירוע, את הקטע שאם אני עכשיו לא אדבר לא יהיו חדשות וכל מי שהטלוויזיה שלו פתוחה בערוץ 2 לא יקבל כלום, שזה תלוי בי. פתאום נכנסתי למעין שיתוק. זה היה מבזק שביצעתי בצורה כל כך גרועה, עד שאנשים התקשרו למרכזייה לשאול אם אני חולה והכל בסדר. זה היה אירוע שנצרב ומאוד הלחיץ שזה יחזור על עצמו. זה היה סוג של התקף חרדה".
סובלת מזה?
"מאז לא".
הסתכלת על מהדורות שהגשת באחרונה, לקראת התפקיד החדש?
"מאז שחזרתי מחופשת לידה לא צפיתי באף תוכנית שהגשתי. עד אז כן. אני מאוד מחמירה, ואם אני עושה לעצמי פוסט-מורטם, יש סכנה שאאבד את היכולת להגיע לעבודה באותו יום ולהאמין שאני יכולה לעשות את זה. אני מאוד קשוחה ובצורה מוגזמת. מבקרת בדיעבד כל הרמת עיניים, חצי חיוך, בטוחה שיכולתי למצוא מילים טובות יותר בשאלה ההיא. אני ממש סובלת לדבר איתך עכשיו, כי תוך כדי אני יודעת שהייתי רוצה לנסח אחרת".
אגב למהדורה הראשונה בכאן התייצבת חולה.
"הפרמיירה הייתה מבחינתי חוויה מאוד-מאוד חיובית, פרט לעובדה שהגעתי אליה עם חום ודלקת גרון, ומכאן אפשר רק לעלות (צוחקת). אחרי יומיים של שידור קרסתי, ויום למחרת כבר נאלצתי לנוח".
שירתה בצה"ל כמאבחנת פסיכוטכנית. "לא הלכתי למבדקים בגלי צה"ל. חשבתי שזה לגאונים ויחידי סגולה. בסתר ליבי רציתי מאוד אבל פחדתי לא לעבור. אמא הייתה חיית אקטואליה מגיל צעיר וזה עבר אליי בירושה. רשת ב' דלוקה 24 שעות ביממה, תמיד רואים את כל תוכניות האקטואליה, המתנדבת הראשונה בכיתה להיות על פינת האקטואליה ביסודי".
אחרי הצבא עבדה כמזכירה, מארחת במסעדות ומלצרית, "כושלת מאוד. פשוט שנאתי כל רגע. אם הייתה משרתת אותי מלצרית כמוני הייתי קמה והולכת. עברתי מלא מקומות". ב-2006, כאמור, עברה את המבדקים לדסק החדשות של "וואלה", והגיעה עד לתפקיד סגנית ראש מערכת החדשות. "שם התחילה התקופה שהיא הבסיס לכל העשייה שלי מאז".
בוודאי עברת חוויות מעניינות ב"וואלה סלבס".
"בגדול אני אגיד שבניגוד למה שחושבים יש שם המון אחריות ובחצי משפט אתה יכול להרוס לאנשים את החיים. לחשוב שיש שם רף עיתונאי נמוך מבחינת הצלבת עובדות ותגובות, זו טעות".
היו לחצים ממפורסמים?
"יום אחד התקשר אליי זמר מאוד מפורסם, אחרי שכתב הרכילות באתר פירסם הודעה שהוא החליף ססטוס בפייסבוק מסינגל למערכת יחסים. הוא התקשר לצרוח בנימה של, 'את הורסת לילדים שלי את החיים ואני מבין שההורים שלך לא אהבו אותך אבל את לא צריכה לעשות את זה לי'. זה היה נשמע כמו התקף פסיכוטי. אמרתי לו שהוא שינה בעצמו את הסטטוס שלו, אבל הוא המשיך לצעוק שאני הורסת לילדים שלו את החיים".
בעבודה באתר וואלה הכירה את בן זוגה אבי משולם, שהיה אז העורך הראשי. היום הוא מנכ"ל רדיו תל-אביב. "אנחנו תוצאה של יחסי מרות, אבל נולדה לנו ילדה ואנחנו מיליון שנה ביחד. אז אולי בכל זאת זה בסדר".
ברור, אבל אם זה היה קורה בתקופת MeToo היה לכם יותר קשה תקשורתית.
"לא על כל דבר צריך לצעוק MeToo. איפה רוצים שאנשים יכירו אחד את השני, בחוג לזיגוג עוגות? די. אנשים עובדים יחד, מכירים אחד את השני, מתאהבים, הכל בסדר. הבעיה מתחילה כשמישהו מנצל כוח שלו על אדם חלש יותר".
וזה מוביל לשאלה אם הקמפיין לא קצת בעייתי.
"גם מערכת היחסים בינינו לא הייתה חלקה בהתחלה, והיו לאבי תהיות אם זה לגיטימי ואם זה בסדר. אבל אם שני אנשים אוהבים אחד את השני, אם משהו צריך לקרות ביניהם, זה יקרה. עובדה שהוא עזב את 'וואלה' לפני וזה המשיך".
איך כל זה התחיל?
"אני חושבת שאני התחלתי איתו. לא במשפט פתיחה, אבל השקעתי את מרבית האנרגיה כדי שזה יקרה. אני כן רוצה לומר על מי-טו כזה דבר: הקטע שפריים נפתח ואתה רואה רק חליפות ועניבות, לא עובר יותר. זה לא עבר גם לפני מי-טו, אבל היום זה כואב בעין. המהפכה הזו העלתה מודעות לאיך לדבר, איך לא, ממה להימנע ומה לאפשר. על זה צריך לברך וספק אם היה אפשר להשיג את כל זה בדרך אחרת. כמו כל דבר שמתנהל ברשתות חברתיות, יש בזה אספקטים של דברים שיוצאים מריסון. במבחן הגדול היתרונות עולים על הסכנות".
הוטרדת פעם?
"אני בגיל 35, איך אפשר להעביר את החיים בלי? זה לא משהו שאני רוצה לפתוח וזה ביני לביני, אבל אני מקווה שבעוד דור או שניים נשים יוכלו לענות על השאלה שלך בשלילה, להעביר חיים כאישה בלי להרגיש את הדבר הזה".
אבי ואת לא התחתנתם.
"כי אנחנו עצלנים, באמת, זו תשובה הכי מדויקת. לא היה לנו כוח לארגן ולהשקיע בזה אנרגיה. יש טבעות, אנחנו עונדים אותן. ואנחנו מתכוונים להיות יחד עד לנצח הנראה לעין".
זה לא פשוט, שתי קריירות של אנשי תקשורת בבית.
"אף פעם לא הייתי נשואה לבעל חנות אז אני לא יודעת אחרת, אבל זה טוב, זה מפרה".
העבודה לא ממלאת את הסלון?
"אני מעדיפה את זה על פני האופציה של אדם שלא בא מהתחום וכל ניואנס שקורה צריך להסביר בהרבה משפטים. משולם מיד מבין. בכלל, הוא אדם מאוד חכם בעיניי".
בנאלי אבל מתבקש: את אמא לילדה בת שנתיים וחצי, זה לא פשוט לשלב בקריירה כזו.
"ידעתי שתשאל את זה. אמרתי לעצמי, יש לך שתי אפשרויות, או להזדעק על זה שגבר לא יתמודד עם שאלה כזו או לענות רגיל".
זו שאלה שהופנתה כאן גם לארז טל ומולי שגב.
"אז אני לא אזדעק. וכן, זה הדבר היחיד שמעיק עליי ברמה שאני יכולה לפרוץ בכי בכל פעם שאני חושבת על זה. אני מאוד אוהבת להיות עם נסה ואבי, ממש אוהבת את הזמן שלנו יחד, והוא יהיה מועט מדי עכשיו. אבל אני מתנחמת בזה שיש לה אבא שלא יכול לנשום אחרי כמה שעות שהוא לא רואה אותה מרוב געגועים, וסבים וסבתות, אז זה מרגיע. אם כי ברמה האגואיסטית אני גם רוצה להיות שם".
זה היה במערכת השיקולים של להגיש את המהדורה בתאגיד?
"ברור שכן. אם יש משהו שגרם לי למועקה שליוותה את ההחלטה הזו, זו נסה. אבל אני מאמינה בסוף שאני, לו הייתי בת של עצמי, הייתי שמחה לראות שאמא שלי עושה משהו משמעותי. אני גם אמצא את הדרך לפצות על זה וגם לנסה זה טוב, ואני מקווה לא להתבדות".
ויום אחד אולי יהיו לך עוד ילדים.
"כרגע זה לא על הפרק ואני אציין שהחירות הזו שיש לאנשים ברמת היכרות שטחית איתי לברר מולי את הנושא האינטימי, היא דבר פשוט מדהים ובלתי נתפס".
אז אני לא בסדר?
"לא, מלא שואלים. יש בזה משהו מאוד ישראלי. אנשים חושבים שזה כמו לשאול על מזג האוויר, מתי תביא עוד ילד, מה עם האחות הקטנה לבת שלך. אז די, זה דבר אישי. תניחו לזה".
אם כבר אישי, פסיכולוגים יגידו שנוכח סיפור חייך אמור להיות לך תסביך אב.
"יש לי רק צורך להעמיס על הבת שלי מיליון מתנות ודברים, ואני אולי עושה לה נזק. יש לי קטע כזה שהיא תרגיש שיש לה הכל בעולם, וזה דבר שאני מודעת שזה גרוע, חינוכית ומוסרית".
