"חוקרים פרטיים": כיצד ניתן לשפר ביצועים בפתרון בעיות?

חידות לדוגמה

אני אוהבת חידות - בעיות מפותלות שמזמינות לעצור, לחשוב ולחפש דרך יצירתית, לפעמים מפתיעה, לפתרון. כשהתחלתי ללמד באוניברסיטה נהגתי לשלב חידות בשיעורים, במטרה לייצר אתנחתא קומית לסטודנטים. גיליתי שהחידות מעוררות את הקשב של הסטודנטים, מגבירות מוטיבציה, ושפתרונן מוביל לחדווה. מצאתי כי אנשים מתמודדים באופן שונה עם בעיות שהם לא יודעים כיצד לפתור. חלקם נאחזים במוכר, השגור והידוע וחלקם מותחים את הגבולות בהתרסה ובהנאה. החיפוש אחר הגורמים שמעודדים חשיבה יצירתית סלל את עבודתי המחקרית.

חוקרים פרטיים - לכתבות הקודמות 

עניינה אותי במיוחד השאלה אם נכון יותר לארגונים לפתח מנגנוני מיון שיאפשרו לאתר אנשים יצירתיים במיוחד, או שמא נכון להשקיע במנגנוני הכשרה באמצעותם ילמדו עובדים להיות יצירתיים יותר. הופתעתי לגלות כי במשך שנים רבות תפיסה מיסטית אפפה את המושג יצירתיות. היכולת "ליצור יש מאין" יוחסה רק לגאונים ויצירתיות נתפסה ככישרון שנולדים עימו ולא ככישור שניתן לפתח. רק בשלהי המאה ה-20 פותחה הטכניקה הראשונה, ואולי הידועה מכולן, לפיתוח חשיבה יצירתית בארגונים - סיעור מוחות. אחריה, כפטריות אחר הגשם, פורסמו ושווקו טכניקות נוספות רבות שנועדו ללמד אנשים להיות יצירתיים.

בעבודת הדוקטורט שלי חקרתי כיצד אנשים פותרים בעיות והתמקדתי בחידות כמו אלו שמופיעות בתמונה (למעלה). אלו חידות שלמראית עין עשויות להיתפס כפשוטות (כמה כבר קשה לספור ריבועים?), אבל בפועל רבים לא מצליחים לפתור אותן (בממוצע כ-20% מהמשתתפים במחקרים שערכתי פתרו את החידות בהצלחה). הצלחה בחיים ובעבודה נקשרת במקרים רבים ליכולת לפתור בעיות באופן יצירתי ויעיל ולכן אנשים רבים מעוניינים למתוח את גבולות היכולת שלהם וללמוד כיצד לחשוב טוב יותר. האם ניתן באמת לעשות זאת? בהחלט כן. כחברת סגל בבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטה העברית אני מלמדת ועובדת עם סטודנטים ומנהלים מרחבי הארץ והעולם כדי לשפר את כישורי פתרון הבעיות ויכולתם להפגין יצירתיות.

ד"ר שרון אריאלי(צילום: Bruno Charbi)

נחזור לחידות שבתמונה. בסדרה של מחקרים פיתחתי משימות הכנה קצרות המסייעות למשתתפים להיכנס להלך הרוח הנכון והמתאים לבעיה. משימות מקדימות אלו אינן מגלות באופן ישיר כי נדרש סוג מסוים של חשיבה (למשל, חשיבה אסוציאטיבית או שיטתית) אלא יוצרות חוויה המובילה לאימוץ הלך הרוח הנכון לצורך הפתרון. אפשר לראות שכל אחת מהחידות בתמונה קוראת לתהליך חשיבה אחר.

המפתח לפתרון החידה הימנית (מי אני?) טמון בהבנה כי יש למצוא את הדמות שכל הרמזים מצביעים עליה (גם חיה ללא נשימה, גם צוננת וגם בעלת שריון קשקשים שקט). לפיכך, יש לשזור ולקשר בין הרמזים עד שנחשפת התמונה השלמה - הדמות שאותה הם מתארים. תהליך החשיבה המתאים לחידת הריבועים, השמאלית, שונה בתכלית. כאן ההצלחה טמונה בזיהוי המאפיינים של הצורה הגאומטרית. ראשית, יש לשים לב כי הריבוע הגדול מכיל גם מרובעים שאינם ריבועים (למשל, מלבנים) וכי בעת הספירה מתמקדים רק בריבועים. שנית, חשוב לזהות כי בריבוע הגדול יש ריבועים בגדלים שונים (1*1, 2*2, 3*3). לבסוף, יש לזהות או לפתח שיטת ספירה קפדנית (למשל, מיון הריבועים לגדלים שונים וספירה של כל גודל בנפרד).

כיון שחידת ה"מי אני?" דורשת חשיבה מחברת השוזרת בין פרטי מידע, ביקשתי מהמשתתפים במחקר, קודם להצגת החידה, להתבונן בתמונה של חוף ים צפוף ועמוס בפרטים. עומס כזה מקשה על ההבחנה בין הפרטים לבין הרקע ומזמין חיבורים על בסיס מכנה משותף. משימה זו הכניסה את המשתתפים להלך רוח של חיבור בין פריטים ומציאת המכנה המשותף בינהם אף מבלי שהיו מודעים לכך. לאחר המשימה, המשתתפים הצליחו טוב יותר בפתרון החידה לעומת אחרים שבצעו משימת הכנה אחרת שמבנה הלך מחשבה אחר בתכלית. למעשה, משימת ההכנה השנייה התאימה לחידת הריבועים והובילה לביצועים טובים יותר בעת פתרונה. במשימת הכנה זו נחשפו המשתתפים במחקר לתמונה של חוף ים ובו מעט מאו פרטים, כך שיכלו לבודד את הפרטים מהרקע ולאפיין אותם באופן שיטתי.

במסגרת עבודתי פיתחתי התערבויות מהסוג הזה שמטרתן לשפר ביצועים בפתרון בעיות והן מאוד יעילות בתנאי מעבדה. האתגר הגדול הוא לצאת מגבולות המעבדה ולהביא את הטכניקות והשיטות הפשוטות הללו לעולם האמיתי – לארגונים, לכיתות לימוד ולחייהם של אנשים.

ד"ר שרון אריאלי, בית הספר למנהל עסקים, האוניברסיטה העברית

חוקרים פרטיים הוא מדור שבועי בערוץ המדע של ynet, שבו מסבירים חוקרים מדוע החליטו לעסוק בתחום המחקר שלהם. המדור נעשה בסיוע "האקדמיה הצעירה הישראלית".