טורקיה קופצת לביקור - הפעם בתערוכה: חדשות האמנות

לוס אנג'לס על המפה

מזה שנים שמנסים לנער את סצנת האמנות העכשווית בלוס אנג׳לס ללא הצלחה. למרות כמה ירידים שניסו את כוחם, הסצנה לא התרוממה. רק לאחרונה נעשו כמה מהלכים משמעותיים שהעלו את לוס אנג׳לס על המפה. בסוף השבוע שעבר התקיים יריד Frieze הראשון בלוס אנג׳לס, שעורר ציפיות רבות בהיותו מותג חזק מאוד בתחום ירידי האמנות. אכן, לפי כל הדיווחים, זו הייתה הצלחה מסחררת. היריד התקיים באולפני פרמאונט ומשך גם מפורסמים רבים, בהם בראד פיט, שהצטלם עם כל הנוכחים. אבל כנראה היו גם מכירות יפות. אחת האטרקציות ביריד הייתה ביתן לחיזוי העתיד של האמנית ליסה אן אוורבך, שנתנה "ייעוץ אמנותי": ייעוץ מזויף, בביתן מזויף שניצב בתוך רחוב מזויף באולפנים בהוליווד. גם מבקר האמנות ג׳רי זלץ נתן שם עצות. הרעיון הזה מתחבר לפייק ניוז שמקיף אותנו מכל עבר. מזל שלפחות האמנות לא הייתה מזוייפת. 

לא רק הוליווד: משהו מסקרן קורה בסצנת האמנות בלוס אנג'לס

אל איי על המפה האמנותית. מתוך גלריה וייסמן בלוס אנג'לס(צילום: יח"צ)

לאן נעלם סלבטור מונדי?

כשהיצירה "סלבטור מונדי" קיבלה אישור שאכן מדובר ביצירה מקורית של ליאונרדו דה וינצ׳י, העולם כולו עצר את נשימתו - רק כעשרים יצירות של האמן המפורסם בהיסטוריה שרדו עד היום. היצירה הוצאה למכירה פומבית לפני כשנה ושברה את כל השיאים כשנמכרה ב-450 מיליון דולר. מי שלבסוף רכש את הציור היה נסיך הכתר של ערב הסעודית, עבור משרד התרבות של אבו דאבי, שביקש להציג אותו בסניף החדש של הלובר, שנפתח בעיר בשנה שעברה. תאריך החשיפה של היצירה בלובר אבו דאבי נקבע לחודש ספטמבר האחרון ועורר ציפיות רבות, במיוחד אצל רבים שחששו שהיצירה לא תיראה בציבור. אלא שמאז נעלמו עקבותיו. שמועות החלו להתפשט אחרי המכירה שהציור אינו אותנטי, למרות הכל. המוזיאון דחה את מועד הצגתו ללא הסבר. הלובר בפריז אמור להציגו בסתיו הקרוב במסגרת תערוכה לרגל 500 שנה למותו של דה וינצ׳י - נכון לעכשיו, עדיין לא ברור אם זה יקרה.

באמת קיים? "סלבטור מונדי"(צילום: Getty Images)

ציפיה לנצחיות

אומרים על מוזיאונים שהם בתי קברות ליצירות אמנות. המוזיאון משמש תחנה סופית ליצירות שהוא רוכש, בעיקר בגלל ייעודו כמשמר תרבות ומורשת. אלא שבשנים האחרונות התרחשו במקביל שני תהליכים מנוגדים: המחירים של יצירות אמנות ברמה מוזיאלית עלו - לרוב הרבה מעבר לתקציבי הרכישה של המוזיאונים, ומנגד, התקציבים של המוזיאונים הצטמצמו. מה הפתרון ההגיוני למצוקה תקציבית של מוזיאון שיש ברשותו יצירות יקרות ערך? למכור איזו יצירה או שתיים כדי לתת דחיפה כלכלית. אז זהו - שלא. בכל פעם שהנושא הזה עולה הוא נתקל בהתנגדות כבירה, אבל כשמדובר במכירה כדי להעשיר את האוסף ואף לתקן עוולות אוצרותיות, קיימת יותר סובלנות. וכך, התבשרנו בשבוע שעבר ש-MoMA בסן פרנסיסקו עומד למכור יצירה של מרק רותקו. באוסף יוותרו חמש יצירות של האמן האמריקני היהודי, ובכסף שיתקבל מהמכירה המוזיאון יבקש להרחיב את הנוכחות הנשית באוסף ולהשקיע באמנים עכשוויים שאינם מיוצגים כראוי. הציור מוערך בסכום של 35-50 מיליון דולר. בית המכירות סותבי׳ס, שקיבל את היצירה למכירה, הבטיח למוזיאון מחיר מינימום שסכומו לא ננקב. זהו נוהל חדש יחסית שנולד מתוך התחרות בין שני בתי המכירות הגדולים - סותבי׳ס וכריסטיס.

ואצלנו

הנה כמה תערוכות ששווה לבקר בהן:

בבית האמנים בירושלים מוצגת תערוכה מקסימה בשם "משא בזמן",  או באנגלית - Carry that Weight. האוצרת, איריס מנדל, לקחה כנקודת מוצא את הרועה העברי, האתוס של החלוציות הישראלית, ומוצאת את שורשי הדימוי הזה כבר במיתולוגיה היוונית. בתערוכה 21 אמנים המציגים פרשנויות מגוונות לנושא, עם עבודות המתפרשות על פני תקופה של 70 שנה - החל משנות החמישים של המאה העשרים, ובמדיות מגוונות. קצרה היריעה מלהזכיר את כל העבודות היפות, אבל אפשר למצוא שם גם את הצילום של יוסי רוט של אריק שרון נושא כבשה על כתפיו, את ניר הוד נושא נמר, עבודה מרגשת ומפתיעה של ליאו רוט ואחרים.

מתוך "שורשים וצמיחה"

במוזיאון לתרבות האיסלאם ועמי המזרח בבאר שבע נפתחה השבוע תערוכה מעניינת של אמנים מטורקיה. מתברר שיש חיי תרבות מעבר ל"הכלה מאיסטנבול". התערוכה "שורשים וצמיחה - אמנות עכשווית ומסורתית מטורקיה", נאצרה במשותף על ידי ד"ר שרון לאור סירק, אוצרת המוזיאון, והאוצרת הטורקייה טוצ'ה ארל. נקודת המוצא היא אוסף של תשעה שטיחי קילים מהמאה ה-18, מה שהוביל לעיסוק במלאכות טורקיות מסורתיות כמו אריגה, רקמה וחיתוכי נייר. גם היום ישנם אמנים טורקיים ששואבים השראה מהמסורת. רובם לא הגיעו לפתיחה, אבל עצם קיום התערוכה באקלים הפוליטי הנוכחי הוא מרשים. כך גם העובדה שהמוזיאון עצמו נבנה בתחילת המאה העשרים כמסגד. היופי של המבנה מתחרה עם העבודות היפות. מי שמבקר בתערוכה מומלץ לו גם לבקר במוזיאון הנגב הצמוד, ובמיוחד בתערוכה יפהפייה של אנה טיכו.

בגלריה רוזנפלד בתל-אביב מומלצת התערוכה של בועז נוי - ציור חושני ובשרני, בצבעוניות ייחודית ונפלאה.

הכותבת היא חוקרת תרבות, וכותבת על אמנות מדי שבוע