האם השכולה המבוגרת בישראל הלכה לעולמה

קיקה עם תמונות בנה ואחיה(צילום: גיל נחושתן)

רבקה (קיקה) רם, ששכלה את אחיה במלחמה ואת בנה בתאונת אימונה, והייתה לאם השכולה המבוגרת בישראל, הלכה לעולמה בגיל 106 בקיבוץ יגור, שבו התגוררה מאז עלייתה לארץ.

רם עלתה לישראל בתחילת שנות ה-20. ביום הכרזת המדינה נפל אחיה הצעיר, טוראי צבי קביליו ז"ל, בקרב על עכו והוא בן 28.‬ כשני עשורים לאחר מכן איבדה את בנה בצלאל ז"ל, לוחם השייטת שנספה בגיל 23 בתאונת אימונים. בשירותו הצבאי השתתף בצלאל בפעולות נועזות מעבר לקווי האויב. הוא הניח אחריו אישה ותינוקת. "האובדן היה נורא. כשבני נהרג צעקתי - 'בצלאל, איפה אתה?'", סיפרה רם.

באותה תקופה הייתה קיקה הגננת של ילדי הקיבוץ, תפקיד שבו שימשה שנים ארוכות. "כאב השכול לא מתעמעם", סיפרה בסלון דירתה, שם מוצבים תמונות אחיה ובנה האהובים. "מה שנתן לי את הכוח להמשיך הייתה העבודה עם ילדי הקיבוץ. כולם היו הילדים שלי". גם הקשר שנותר עם נכדתה, בתו של בנה, נתן לה כוח. קיקה הרבתה לספר על נכדתה זו, ועל האהבה והקשר החם שהיא מעניקה לה.

באוגוסט 2018 חגגה קיקה יום הולדת 106, כאשר מאחוריה 70 שנות שכול. למרות האובדן היא סיפרה כי בחרה בחיים. "זאת הארץ שלי ואני אוהבת אותה", אמרה רם. בשנת 2000 איבדה את בעלה, יעקב רם (94), שכיהן כראש המועצה האזורית זבולון.

קיקה ז"ל. "מה שנתן לי את הכוח להמשיך הייתה העבודה עם ילדי הקיבוץ"(צילום: יהודית יובל)

עדי רויטנברג, נכדתה הבכורה של רם, אמרה אתמול: "אני סבתא שהייתה לה סבתא עד יום שישי ולצערי זה הסתיים. עד יום הולדתה ה-106 היא הייתה בסדר גמור, אבל אז היא עשתה סדר בארון, נפלה ושברה את הירך. חצי השנה האחרונה הייתה מאוד קשה. סבתא הייתה על כיסא גלגלים ולמעשה כבר לא רצתה לחיות. אבל כשבאנו בפעם האחרונה עם החימשית, עלמה בת השנה וחצי, היא שכחה את הכל וחזרה להיות הסבתא שאנחנו מכירים עם הצחוקים".

קיקה נפטרה ביום שישי, בשעה תשע בבוקר, בביתה, כשכל משפחתה ניצבת לידה. "היא עצמה את העיניים בפעם האחרונה והייתה כל כך יפה", מספרת עדי. היא הותירה אחריה בת, פלורה, ארבע נכדות, 11 נינים וחימשית אחת (נכדה של נכדתה). היא תובא למנוחת עולמים בקיבוצה מחר בשעה 16:00.

מזכ"ל התנועה הקיבוצית, ניר מאיר, אמר: "קיקה הייתה סמל לחינוך הקיבוצי, חינוך ערכי לדורות שנועדו להקים ולעצב את המדינה הזאת. היא לקחה את האסונות שניחתו עליה אל הנתינה והאהבה למאות הילדים שחינכה בגן במשך שנים רבות".

המשורר יורם טהרלב פירסם אתמול פוסט בו כתב: "הגננת שלי הלכה לעולמה בגיל מאה ושש וחצי. הגננת שלי בקיבוץ יגור, קיקה, הייתה בחורה יפהפייה שהחיים לא האירו לה פנים. היא איבדה שלושה מהאנשים הקרובים לה ביותר שעזבו את העולם ואותה בטרם עת. לפני כשנה וחצי הזמינה אותי לבקר בדירתה המטופחת. גיליתי אישה מלאת חיים ובעלת זיכרון חד ומדויק. אחת השאלות המתבקשות ששאלתי אותה הייתה אם היא זוכרת איזה ילד הייתי בגן. תשובתה הייתה 'אני בכלל לא זוכרת אותך, אני זוכרת רק את הילדים הרעים'. תשובה שהעלתה בי הרבה מחשבות על דרך העולם".