צעד טקטי של לפיד בדרך לראשות הממשלה
יו"ר יש עתיד נכנס למערכת הבחירות במעמד של פוליטיקאי ישן עם ציון בינוני. האיחוד עם גנץ בוצע לצורך העשרת הרזומה בדרך ליעד האמיתי
פרופ' אריה נאור היה מזכיר הממשלה של מנחם בגין בשנות ה-80. בשיחת מסדרון אקראית עם טומי לפיד, שכיהן באותה עת כמנכ"ל רשות השידור, סיפר לו זה על בנו יאיר. "הוא יהיה בעתיד ראש ממשלה" הכריז האב הגאה בכובד ראש. מה ראה טומי בבנו שבאותה עת רק סיים שרות צבאי ככתב העיתון "במחנה", מלבד כישרון כתיבה ודיבור ומראה מצודד שיסייעו לו להפוך לכוכב טלוויזיה?
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
יאיר, בשם האב, הכריז מתחילת דרכו הפוליטית שהוא מועמד לראשות הממשלה. הוא לא ניסה להתחבר למפלגה גדולה ולטפס במעלה הסולם. ראש לשועלים הפוליטיים, לא זנב. מהיכן היה ללפיד הביטחון העצמי הזה? הביוגרפיה שלו הרי הייתה מחוררת. אמנם מגיש טלוויזיה פופולרי, אבל בלי תעודת בגרות, ללא ניסיון ניהולי בכיר ועם שירות צבאי צנוע. חומרים טובים לקשט רשימה פוליטית, לא לעמוד בראשה.
בשנות ה-80 הוא התגורר תקופה מסוימת בארה"ב, וכמו בנימין נתניהו, שגם הוא שהה שם באותה עת כשגריר באו"ם, עקב אחרי רונלד רייגן. מי שהיה שחקן קולנוע בתחילת דרכו הצליח להשתלט על הנשיאות בזכות כישורי ההופעה הטלוויזיוניים שלו. רייגן, שכונה "הנשיא הטלוויזיוני הראשון" הוכיח שנושאי תדמית יכולים להכריע בחירות. לדברי יועצי התקשורת שלו: "כל הקמפיין של רייגן היה מבוסס על אירועים טלוויזיוניים שנטו להדגיש היבטים תדמיתיים של המועמד ולא את הנושאים שבהם עסק".
את היכולות האלו היו ללפיד בשפע. הוא משדר מהמסך הקטן לא רק כריזמה, אלא גם עוצמה ונחישות שהן תו תקן שבלעדיהן אדם לא יכול לחתור למנהיגות לאומית. התחביב שבחר, אגרוף, לא היה צריך להפתיע. יש לו גם היכולת ליצור הזדהות ואמפטיה כמי שמגלם את הישראליות, אותו מושג חמקמק שקשה להגדיר אבל כל בן הארץ רוצה לממש.
ב-2013 היה נדמה שזה עובד. הוא השיג 19 מנדטים, שיא למפלגה חדשה בתולדות הבחירות בישראל. אחר כך הייתה כהונה שנויה במחלוקת כשר האוצר שגרמה לאובדן של שמונה מנדטים בבחירות 2015 ודשדוש בסקרים בבחירות הנוכחיות. אלו הביאו אותו להחלטה להתאחד עם בני גנץ, גם במחיר ויתור על המקום הראשון.
מה השתבש בחלומו לכבוש את ראשות הממשלה עם מפלגה משלו? קודם כל התברר לו שמול מופע הקסמים הטלוויזיוני שלו יש בעיר קוסם שאולי עולה עליו. נתניהו יודע כמוהו לשלוף שפנים מן הכובע ולהעלים אנשים מן הבמה כהרף עין. מרגע שבוטל היתרון של כשרון הכישוף שלו, הסתמן היתרון של ראש הממשלה המכהן כדמות ביטחונית. נתניהו חתר תמיד לסדר יום ביטחוני - האיום החמאסי והאיראני. לכתב הצבאי לשעבר לא הייתה תשובה לכך.
הבעיה השנייה של לפיד הייתה אובדן המיצוב של הפוליטיקאי החדש. למי שזה עתה מגיע לזירה הפוליטית יש יתרון בעיני הבוחרים. כשברק אובמה תכנן להתמודד על הנשיאות ב-2008 הוא התייעץ עם מומחה קמפיינים בכיר. "אני רק שנתיים סנטור, האם זו לא חוצפה מצדי להתמודד על התפקיד הבכיר במדינה?", שאל. היועץ השיב: "אמנם אתה חסר ניסיון, אבל לנוכח הניסיון הרע עם הממשל הנוכחי, זה רק יתרון".
בקמפיין הנוכחי הפך לפיד לפוליטיקאי ישן. הציונים שלו כשר אוצר וכאיש אופוזיציה היו בינוניים. גרוע מזה, למערכות הבחירות הבאות התייצבו אנשים חדשים שהבטיחו לנקות את אורוות השלטון – משה כחלון ב-2015 ועכשיו בני גנץ. לפיד גילה את האמת המרה על האמרה: "אין לך הזדמנות שנייה לעשות רושם ראשון".
הוויתור של לפיד לגנץ על ראשות הממשלה אינו אסטרטגי אלא טקטי. אם המפלגה המאוחדת תכבוש את השלטון יוכל ראש יש עתיד לשעבר לכהן כשר החוץ, לפי ההסכם, בשנתיים וחצי מן קדנציה, ובתפקיד ראש הממשלה במשך שנה וחצי. התפקידים האלה, אם יקרו, יעשירו את קורות החיים שלו במטען שחסר לו – הצלחה במשרות ניהול לאומיות.
כאשר יתייצב למערכת הבחירות שלאחר מכן יהיה מצבו טוב בהרבה. בניגוד לגנץ, שאסף טרמפיסטים שאין ביניהם שום חוט מקשר, ללפיד יש מפלגה מגובשת ומאוחדת. אם יחליט לצעוד לבד הוא יעמוד במצב שונה לגמרי מהיום, בתנאי שיתממש התסריט של כיבוש השלטון. לפיד יופיע במערכת הבחירות הבאה כראש ממשלה מכהן מאחורי פודיום עם סמל המדינה. בינתיים הוא לוקח את ההימור המחושב של הקמת כחול לבן.
- ד"ר ברוך לשם הוא מחבר הספר "נתניהו, בית ספר לייעוץ פוליטי"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
