תנמיכו ציפיות מפסגת טראמפ-קים
צפון קוריאה לא תתפרק מגרעין ומוקדם מדי עבור דרום קוריאה ויפן לנשום לרווחה. אבל עידון הרטוריקה והפשרת היחסים עם ארה"ב הם מבורכים
(צילום: AP)
על רקע המפגש היום (ד') בין נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לבין שליט צפון קוריאה קים ג'ונג און בנושא הגרעין, מעניין לדעת מה קרה – ולא פחות מה לא קרה – מאז המפגש הקודם ביניהם בסינגפור ביוני שעבר. צפון קוריאה לא התפרקה מנשקה הגרעיני ולכן האיום הפוטנציאלי עומד בעינו; מה גם שהאתר הגרעיני ביונגביון לא נסגר, ויש חשש לקיומם של אתרים סודיים אחרים. למעשה, לא חל שינוי משמעותי בתוכנית הגרעין של צפון קוריאה. אז מה בכל זאת השתנה?
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
צריך להאיר שתי התפתחויות חשובות שנוגעות פחות ליכולות הגרעיניות עצמן ויותר למישור הדיפלומטי ביחסי המדינות. ראשית, צפון קוריאה נמנעה מאז מניסוי גרעיני נוסף וגם לא ערכה ניסויים בטילים בליסטיים – פעולות שארה"ב לא הייתה יכולה לעבור עליהן לסדר היום. בהיעדר צעדים מתריסים כאלה, צפון קוריאה מחזקת את ההתפתחות השנייה החשובה: הורדת המתיחות בין שתי המדינות. רק לפני שנה שני המנהיגים היו עסוקים בעיקר בחילופי איומים גרעיניים, ואילו היום הרטוריקה ביניהן השתנתה לחלוטין.
אין ספק שהרטוריקה האמריקנית שמדברת אך ורק על היעד של פירוק נשק גרעיני אינה מציאותית. שברגע שמדינה חוצה את הסף הגרעיני, אין כמעט סיכוי להחזיר את הגלגל לאחור. ובמצב שנוצר – עקב כישלונם של כמה נשיאים אמריקניים לעצור את צפון קוריאה בהקשר הגרעיני – יש חשיבות גוברת לקונטקסט של יחסי המדינות. הערך המאיים של נשק גרעיני אינו פועל יוצא של קיום הנשק בלבד, אלא תלוי בהתנהלות ובכוונות של המדינה שמחזיקה בו. ובמובן הזה, לשיפור ביחסים בין ארה"ב לצפון קוריאה יש היום משמעות אמיתית.
מהן הציפיות הריאליות מהמפגש הנוכחי? בעיקר המשך התהליך והמשך הורדת המתיחות בין המדינות, וצעדים לקראת ייצוב היחסים בחצי האי הקוריאני בפרט ובאזור בכלל. מי שבמיוחד מצפה למפגש מוצלח בהקשר הזה הוא נשיא דרום קוריאה מון ג'יאה-אין, שפעל רבות כדי להביא את הצדדים לפסגה בסינגפור. יחד עם זאת, גם דרום קוריאה וגם יפן חוששת מוויתור אמריקאי לצפון קוריאה שיבוא על חשבונן, כמו הוצאת כוחות אמריקאים מהאזור.
הפסגה השנייה: קים וטראמפ נפגשו בוויינאם (צילום: רויטרס)
אין לצפות לפירוק נשק מצד צפון קוריאה. גם אם יהיו הבטחות מצד קים, ניסיון העבר מלמד שיש מרחק גדול בין הבטחות לביצוע. אבל יש דברים שארה"ב יכולה וחייבת לשים על השולחן: בראש וראשונה לעמוד על כך שצפון קוריאה תפסיק את שיתוף הפעולה והעזרה למדינות אחרות שחותרות לגרעין. זהו יעד ריאלי.
הגרעין בראייה הצפון קוריאנית ממלא שני תפקידים מרכזיים: הוא עוזר לשרידות המשטר, ומשמש מקור לגאווה ויוקרה בינלאומית. אין לצפון קוריאה שאיפות הגמוניות באזור, וחרף המתיחות שפורצת מדי פעם עם דרום קוריאה ויפן, זה רחוק מאד מרמת המתיחות והעויינות באזורנו למשל.
יותר מכל, קים ממוקד בנשיא ארה"ב. ברור לו שרק בזכות הגרעין הסכים טראמפ להיוועד עמו, ועוד במפגש פסגה יוקרתי. העובדה שקים לא התלהב לשתף פעולה עם הנציג המיוחד שמונה על ידי הממשל האמריקני כדי להוביל את הנושא ממחישה שמבחינתו ההישג הגדול של המפגש הקודם היה בעובדה שהוא ישב עם נשיא ארה"ב. אין לו הרבה עניין במגעים עם דרגים נמוכים יותר. אבל גם במפגש עם הנשיא, הצפון קוריאנים לא מוכנים שיכתיבו להם תנאים. רוצים לדבר? אין בעיה, אבל בגובה העיניים.
ומה לגבי טראמפ? גם הוא מחפש הישג בזירה הזאת. ומאחר שכאמור זה לא יגיע בדמות פירוקה הגרעיני של צפון קוריאה. השאלה היא איך הוא יסובב את האירוע בהאנוי כדי שייחשב כהצלחה. בניגוד טראמפ, אצל לא מעט אנשים – גם בתוך הממשל – קיים חשש שלא רק שהיעד של פירוק נשק לא יושג אלא שהנשיא יציע ויתורים מרחיקי לכת לטובת הצפון קוריאנים מבלי לקבל כל תמורה מוחשית.
- ד"ר אמילי לנדאו היא חוקרת בכירה ב-INSS – המכון למחקרי ביטחון לאומי, וראש פרויקט בקרת נשק וביטחון אזורי
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
ד"ר אמילי לנדאו
מומלצים
