תבע החזר מאשתו: סייעתי לך כשחלית בסרטן

גבר גרוש חויב להעביר לאשתו לשעבר מחצית מהרכוש שצבר. בתגובה הוא תבע לקזז 467 אלף שקל ששילם לפני נישואיהם ובמהלכם. מה נקבע?

עו"ד רוני דובר | פסקדיןפורסם: 04.03.19 , 08:08

בית המשפט למשפחה בתל אביב דחה לאחרונה תביעה שהגיש גבר נגד אשתו לשעבר על סך 467 אלף שקל, שבמסגרתה טען כי לפני חתונתם סייע לה כלכלית בהתמודדות עם סרטן, ולאחר מכן מימן את בתה מנישואיה הקודמים. השופטת נלי רוסמן גליס קבעה שדרישתו לסווג בדיעבד את הכספים כ"הלוואה" היא ניסיון לשכתב את המציאות.

בני הזוג היו נשואים עשר שנים, וב-2014 קבע בית המשפט שהאישה זכאית למחצית הרכוש שנצבר על שם הבעל במהלך התקופה. כשנתיים לאחר מכן עתר הבעל להשבת כספים שלטענתו הוציא על האישה ובתה מנישואים קודמים - "החזר דמים" כפי שהגדיר זאת - ולקיזוזם מהסכומים בהם חויב בפסק הדין הרכושי.

דיני משפחה

ביהמ"ש חייב אב לחסן את בתו נגד חצבת

עו"ד מירב בלאיש | פסקדין

אם לבת 12 הגישה בקשה דחופה לבצע את החיסון חרף התנגדות בעלה לשעבר, שטען שהוא חושש מתופעת לוואי. השופט שקד הסכים עם האימא

ביהמ"ש חייב אב לחסן את בתו נגד חצבת

לדבריו, ב-2003, בתקופת ההיכרות בין טרם החתונה, הוא שילם כ-65 אלף שקל על הוצאות רפואיות של זוגתו שהתמודדה עם סרטן. לדבריו, הוא זכאי להשבת הסכום מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט. עוד לטענתו, הוא ליווה אותה בתקופת מחלתה והפסיד כ-50 ימי עבודה ששווים 30 אלף שקל. הוא הוסיף שהאישה ובתה עברו לגור עמו ועם בנו, והוא פרנס את הבת בסכומים שעומדים על 372 אלף שקל תוך הסתמכות על הבטחתה כי היא תשיב לו הוצאות אלה.

האישה טענה מנגד שהתובע אכן שילם עבור חלק מהוצאותיה הרפואיות טרם נישואיהם, אך מעולם לא דרש ממנה להשיב כספים אלה והיא מעולם לא התחייבה לעשות זאת. כך או אחרת, ציינה, הוא שילם עבורה 15 אלף שקל בלבד. לדבריה, במהלך 10 שנות נישואיהם היא זו שנשאה ישירות בהוצאות העיקריות על בתה, וממילא היא לא התחייבה להשיב לו כספים כלשהם בהקשר זה.

ואכן, השופטת נלי רוסמן גליס דחתה את התביעה והבהירה שעל פי חוק עשיית עושר ולא במשפט, אדם שמבקש החזר על סכומים שהוציא להצלת חייו של אחר צריך לנהוג בתום לב וסבירות. אחת הדרישות היא לקבל את הסכמת האחר להשיב את הכסף טרם הוצאת הסכום, אלא במקרים דחופים בהם לא ניתן לעשות כן.

נקבע כי בנסיבות אלה התובע לא זכאי להשבת הוצאותיו בגין רפואת האישה שכן לא מדובר היה בהוצאות "דחופות" שלא אפשרו קבלת הסכמתה. כמו כן, טענת האישה שלפיה התשלומים נעשו מרצונו החופשי של התובע וללא ידיעתה לא נסתרה.

זאת ועוד, סביר כי במשך התקופה שבה החלה להירקם בין הצדדים מערכת יחסים זוגית, התובע לא ציפה להשבת ההוצאות ופעל מתוך רצון להיטיב עם אישה שהוא תכנן להינשא לה. במשך שנים הוא לא ביקש החזר כספים בגין התנהלותו בעת מחלתה, אלא "נזכר" להעלות טענות אלה בשיהוי דרמטי רק בעקבות הסכסוך בין הצדדים ופסק הדין הרכושי.

עוד פסקה השופטת רוסמן גליס שהתובע לא הוכיח שהיה בין הצדדים הסכם בעל פה שלפיו על הנתבעת להשיב לו את הכספים שהוציא על כלכלת בתה.

"התביעה דנן היא דוגמא מובהקת לניסיון לשכתב את המציאות בדיעבד על ידי ניהול פנקסנות למפרע באופן הסותר חזיתית את התנהלות הצדדים בזמן אמת", סיכמה השופטת וחייבה את התובע בהוצאות בסך של 50 אלף שקל.