על מה לא ידברו בתעמולת הבחירות לכנסת?
הממשלה הבאה חייבת להבין שביטחון אישי אינו רק עניין של מלחמה ושלום, אלא גם של איכות חיים ואיכות סביבה
הבחירות הכלליות לכנסת בפתח, ותעמולת הבחירות, שלמעשה כבר החלה מזמן, רק תגבר ותתעצם. כולם ידברו על ימין ושמאל, על דתיים וחילונים, על מזרחים ואשכנזים, על ביטחון ועל מדיניות חוץ, על כלכלה ועל תיקי ראש הממשלה, אבל לא ידברו על החיים שלנו, תרתי משמע.
אף אחד לא ידבר על זיהום האוויר, שגובה בכל שנה חיים של יותר מ-2,200 ישראלים. אף אחד לא ידבר על השעה שכל אזרח ישראלי מבזבז בממוצע בכל יום בפקקים. אף אחד לא ידבר על כך שבעוד 30 שנה כמות האוכלוסייה בישראל תוכפל. אף אחד לא ידבר על זיהום בנחלים ובקרקעות, על אנרגיות מתחדשות, על פגיעה בשטחים פתוחים ובמגוון הביולוגי.
חשוב לזכור - איכות הסביבה נוגעת לכל אחת ואחד מאיתנו, ומרבית הנושאים הסביבתיים נמצאים בקונצנזוס ולא מעוררים מחלוקת. אולם באופן פרדוקסלי, ואולי אפילו דווקא מסיבה זו, הם כמעט שלא נמצאים בשיח הפוליטי בישראל, וכיוצא בזה, גם לא נמצאים במרכז העשייה הפוליטית.
זאת ועוד, הראייה בפוליטיקה הישראלית היא ראייה קצרת טווח. הרי הזמן שבו מכהנות הכנסת והממשלה בישראל קצר מאוד, והפוליטיקאים מעדיפים לקצור הצלחות מידיות ולהחזיר חובות לבוחרים ולתומכים, כשהם מכוונים כבר לקדנציה הבאה. לכן נושאים של תכנון, של הטמעת תהליכים ושל שינוי הרגלים, לא רק שלא "מצטלמים טוב", גם לא מטופלים.
18 מיליון ישראלים ב-2050
דו"ח מומחים חדש שהוצג לאחרונה, בשם "עתיד צפוף-ישראל 2050", מציע הצצה ראשונה לאופן שבו תראה, כנראה, מדינת ישראל בשנת 2050. הדו"ח מציג את הצפוי אך גם את הרצוי, ובמרכזו תחזית לא פשוטה: 18 מיליון אזרחים, בנייה עירונית וצפופה לגובה ומתחת לפני הקרקע, ושינוי משמעותי במבנה החברתי במדינה. נכון, 2050 נראה עדיין רחוק, אבל יותר מ-70% מאזרחי ישראל שחיים כיום יחיו גם אז, פרט למיליונים שייוולדו בעשרים השנה הקרובות, הילדים והנכדים של כולנו, ואם לא נעשה מעשה עכשיו הם ישאלו לא מעט שאלות קשות, ולא בטוח שימצאו תשובות.
אז על מה צריך לחשוב לפני הבחירה בקלפי? בראש ובראשונה על תכנון פיזי: כיצד המדינה, שתהיה מהצפופות בעולם, תנצל את משאב הקרקע בצורה המושכלת ביותר ותבחין בין ציפוף לצפיפות. תכנון נכון יעשה את ההבדל בין מדינה צפופה ואיכותית לבין מדינת עולם שלישי, בין פקקים בכביש לתחבורה ציבורית יעילה, ובין איכות חיים ואיכות סביבה לזיהום ופגיעה בבריאות הציבור.
הדרך לכך מבוססת על דינמיות וגמישות, שמשמעה עירוב שימושים - דהיינו מספר שימושים בו-זמנית בשטח אחד, כגון דיור, מסחר, תרבות ופנאי, לצד היכולת להסב מבנים משימוש אחד למשנהו. בנוסף, נהיה חייבים לבנות מבנים דינמיים, כאלה שיכולים לשנות את ממדיהם מבלי להרוס ולבנות מחדש, וכאלה שמשמרים משאבים כמו מי נגר ואנרגיה, ואף מייצרים אנרגיה מהשמש, ואפילו משלבים גינון על הגגות והקירות.
נקודות מפתח נוספות הן ניידות, זמינות ונגישות, והמשמעות היא מרחקים קצרים יותר בין אזור המגורים, מקום העבודה, מבני הציבור ואזורי הקניות, לצד רשת תחבורה חכמה ופחות כלי רכב פרטים. לצד כל אלה אסור לשכוח גם שיש ליצור בעיר אינטנסיביות של מפגש בין אנשים, שמצמיחה חיי מסחר ותרבות ומחייה את הרחובות, ויוצרת קהילות.
צריכה מוגברת
גידול האוכלוסין והעלייה באיכות החיים יוצרים גם עומס על משאבי הטבע, המתבטא בצריכה מוגברת של אנרגיה, מים, מזון ומגוון מוצרים אחרים, ובפליטה של שפכים, פסולות וזיהום לאוויר.
לכן, מדינת ישראל חייבת לתכנן בצורה מושכלת ובראייה עתידית את משק האנרגיה, את משק המים, את משק הפסולת, את החקלאות והתעשייה ועוד. הסוגיה המרכזית היא כיצד להבטיח את צרכי האזרחים מבלי לפגוע בסביבה הטבעית והאנושית, והמפתח הוא לנתק את הקשר הגורדי בין צרכיה לצמיחה, להפחית בצריכה ובפליטה במקור ולנצל בצורה מירבית את המשאבים.
הבסיס לכל אלה הוא מעבר ממודל של "מעריסה אל קבר", המבוסס על מיצוי חומרים מהטבע, ייצור מוצרים, ושימוש והשלכה של המוצר, כחלק מ"כלכלה קווית", המתייחסת למשאבים כאל חומר מתכלה ומבוססת על תהליכים חד כיווניים, למודל של "מעריסה לעריסה", המתייחס לשימור של משאבים והפחתת כמות הפסולת, בגישה של "כלכלה מעגלית," המחקה את התהליכים המחזוריים בטבע ומבוססת על המשך הטיפול בפסולת עד להשבה של המשאבים המקוריים לטבע וחידוש שלהם.
כמו כן, המדינה חייבת לנהל את הסביבה היבשתית והסביבה הימית בצורה נכונה והוגנת, ולשלב תהליכים של חינוך והסברה עם חקיקה ואכיפה לצד יישום של אין ספור טכנולוגיות נקיות (קלין-טק).
הממשלה הבאה, ולא זו של שנת 2050, היא זו שתקבע כיצד תיראה המדינה בעשורים הבאים וכיצד היא תתנהל. אולם הפעם לא מדובר רק על איכות סביבה, כלומר שטחים פתוחים ונחלים זורמים או אוויר נקי, וגם לא רק על איכות חיים, למשל פארקים ובריאות ציבור, אלא על חיים עצמם, כלומר מזון, מים, אנרגיה וניידות. לכן, תהיה אשר תהיה, הממשלה הבאה היא חייבת להבין שהחוסן הלאומי תלוי בראש ובראשונה באתגרים ובאיומים שמבית, ושביטחון אישי אינו רק עניין של מלחמה ושלום, אלא גם של איכות חיים ואיכות סביבה. אבל אחרי הכל, מי שיקבע לא רק מי יהיו חברי הממשלה הבאה אלא גם מה הנושאים שיעמדו בראש סדר העדיפות הלאומית הם אנחנו. ולשם כך חשוב לבחור נכון.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
http://www.pardes.co.il/?id=showbook&catnum=978-1-61838-274-0
לפנייה לכתב/ת 
