להדיח את הבובה מאלג'יר
ההתקוממות באלג'יריה: הנשיא בוטפליקה הביא יציבות וסיים את מלחמת האזרחים, אבל עכשיו, קשיש ואחרי שבץ, הוא נראה רק ככלי בידי יועציו
אלג'יריה ברחובות. מאות אלפי אלג'יראים – ויש האומרים מיליונים – מפגינים כבר יותר משבוע ברחובות הבירה אלג'יר ובשלל ערים אחרות לאורכה ולרוחבה של המדינה העצומה. הם משמיעים קריאה אחת פשוטה: למנוע מנשיא אלג'יריה המכהן, עבד אל-עזיז בוטפליקה, את האפשרות להתמודד על כהונה חמישית בבחירות לנשיאות שאמורות להיערך באפריל.
עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
כשהיה בריא נחשב בוטפליקה לנשיא הזוכה לתמיכה רחבה יחסית מהעם. הוא משתייך ל"חזית לשחרור לאומי" (FLN), המחתרת שסילקה מאלג'יריה את צרפת ושהפכה למפלגת השלטון של המדינה העצמאית. הוא סייע גם להפיכה הצבאית שהתרחשה ב-1965, שלוש שנים אחרי קבלת העצמאות, והיה חלק מהמשטר הדמוקרטי-כביכול ששלט בחסות הצבא.
עוד ניתוחים מרתקים על המזה"ת מבית "הפורום לחשיבה אזורית" תוכלו לקרוא כאן
מהמאמרים הקודמים בסדרה: בן סלמאן, רוצח המונים , בוליווד גילתה את האיסלאם – ומעצבנת את כולם
בוטפליקה התמנה לנשיא אלג'יריה ב-1999, והיה לנשיא החמישי שלה. לזכותו זוקפים את סיום מלחמת האזרחים שאיימה לקרוע את המדינה בין מחתרות איסלאמיות רדיקליות לבין השלטון. הוא גם היה האיש שב-2011 הסיר רשמית את מצב החירום באלג'יריה. רבים ציפו אז שהמהלך יפתח את המדינה לשינויים ברוח דמוקרטית, אבל זה לא קרה: השלטון נותר בידי בוטפליקה ומקורביו, שנהנו מתמיכה ומעורבות הדוקים של הצבא.
עבור האלג'יראים שהביטו סביבם במהלך הסערה שעברה על המזרח התיכון בעשור האחרון, המציאות הזו עוד נראתה כרע במיעוטו. הם האמינו שעדיף להישאר עם הרע המוכר, מתוך הנחה שכשיגיע יומו של בוטפליקה, יום שכבר שנים נראה כי הוא הולך וקרב, יוכלו כוחות צעירים לעלות. איש לא דיבר אז על הפלת המשטר או על החרבת השיטה.
אבל החלטתו של בוטפליקה לרוץ לכהונה חמישית, כשיש ספק ממשי לגבי יכולתו לצאת ממיטת חוליו, הייתה הקש ששבר את גב הגמל. לפני שמונה שנים, נזכיר, תפס האביב של קהיר תאוצה כשבמצרים החלו להתפשט שמועות שהנשיא חוסני מובארק מתכוון להעביר את השלטון במדינה לבנו גמאל. ובכן, גם באלג'יריה נראתה בלתי נסבלת המחשבה שלנצח מה שהיה הוא שיהיה.
היום שאחרי – ביום שאחרי
הצבא שולט למעשה באלג'יריה כבר עשרות שנים, ורבים ידגישו שהוא החליש מאוד את החברה האזרחית והעמיד בפניה שתי אפשרויות – שלטון של הצבא ומקורביו או שלטון של מחתרות איסלאמיות שיהפכו את אלג'יריה לחליפוּת שתגרום לזו של דאעש להיראות מתונה. אבל באלג'יריה מתהווה עכשיו מציאות חדשה: פריצה של מחסום הפחד ויציאה לרחובות למרות המגבלות הידועות – ובמידה רבה דווקא בגללן.
הדגש כעת הוא לא רק על תכלית האירועים, אלא על עצם התנועה המתמדת שלהם. תסריטי "היום שאחרי" אינם מעסיקים בשלב זה את הציבור, והם עניין שאת הטיפול בו ובפרטיו משאירים ל"יום שאחרי".
דיווחים אמש: בוטפליקה יבקש "עוד כהונה קצרה ודי"
אחד המאפיינים של שלטון עריץ הוא הפירוד שהוא יוצר בחברה, כך שיקשה עליה לעמוד יחד ולצאת נגדו ביום מן הימים, ונראה שכנגד הפירוד הזה מצאו האלג'יראים גורם מאחד: הקריאה "לא לקדנציה חמישית של בוטפליקה" נשמעת לרבים מהפרשנים במערב כמו משהו מוגבל וסתום, לא סדר יום ולא תוכנית עבודה לעתיד, אבל עבור אלג'יראים מכל קצוות החברה היא ביטוי לתסכול שמאחד ביניהם.
דרישתם של המפגינים באלג'יריה צנועה. הם מוכנים לאפשר לבחירות להתנהל כסדרן, ומן הסתם לאפשר גם למועמדים הזוכים לתמיכת הצבא להתמודד. הם אינם מבקשים לפרק את השיטה השלטת, אלא רק לאסור על אדם בן 82, אדם חולה שספק גדול אם הוא מתפקד, להתמודד על כהונה חמישית. לא יותר אבל גם לא פחות. הדרישה הממוקדת הזו מאפשרת להרגיש אופטימיות בנוגע למחאה: לצבא יהיה קשה לפתוח בירי על המפגינים רק בגלל תביעה כזו.
ד"ר אורי גולדברג ועידן בריר הם עמיתי מחקר בפורום לחשיבה אזורית .
לפנייה לכתב/ת 
