לוחם שוחרר, התאבד - והוכר כחלל צה"ל
הרופאים נאלצו לכרות אחד מאשכיו של ניר, לוחם גבעתי, ובהמשך הידרדר מצבו הנפשי. "סבלתי מהתקפי חרדה, התביישתי ששוחררתי", כתב. משפחתו נאבקה - וניצחה. צה"ל: "הוא זכה לטיפול רפואי"
בתום שני מאבקים שניהלו על פני כחמש שנים, בני משפחתו של סמל ניר (שם בדוי) ז"ל, לוחם גבעתי שהתאבד על רקע טענות למחדל רפואי במהלך שירותו הצבאי, זכו בחודש האחרון למעט נחת אחרי שבהחלטה חריגה החליט משרד הביטחון להכיר בבנם המנוח כחלל צה"ל. ניר שם קץ לחייו בחודש נובמבר 2014, כחצי שנה לאחר ששוחרר בפרופיל 21 על רקע נפשי, וסבל ממצוקה קשה מאוד בעקבות כריתת אחד מאשכיו במהלך שירותו הצבאי.
הוא התגייס בשנת 2011 בפרופיל 97 לגדוד צבר בחטיבת גבעתי, שירת כלוחם בתקופות ההסלמה בדרום, וביצע תעסוקה מבצעית בגבול עם רצועת עזה. בתקופת ההכשרה והפעילות המבצעית, הוא נדרש לסחוב עשרות קילוגרמים של ציוד צבאי, והתלונן כמה פעמים על כאבים עזים באזור המפשעה.
בחלק מהמקרים לא נשלח לקבלת טיפול רפואי, ורק בבדיקה השלישית שערך, זיהה האורולוג בעיה רפואית חמורה באשכיו שחייבה אותו לעבור ניתוח באופן מיידי. גם לאחר מכן, נדרש שוב לסחוב משקלים חרף תלונותיו. בעקבות כך, עבר ניתוח נוסף שבו נכרת אחד מאשכיו. בצה"ל קבעו לו פרופיל רפואי נמוך יותר, שגרם לנשירתו בהתאם מלוחמה על אף שהיה מועמד לצאת לקורס מפקדי כיתות.
ניר שקע במשבר נפשי שארך חמישה חודשים, שבסיומם שוחרר מצה"ל בפרופיל 21 ע"י קצינת בריאות נפש (קב"ן). לאחר שחרורו, הגיש תביעה למשרד הביטחון בבקשה שיכירו כנכה צה"ל, אולם בשיא המאבק להכיר בו כנכה, נשבר ושם קץ לחייו.
"במהלך האימון המתקדם והטירונות נדרשתי להרים משקלים כבדים של 50-40 ק"ג לאורך זמן ממושך במסעות ובתרגילים. המסע הכי קצר נמשך כשעה והכי ארוך נמשך כ-12 שעות", הספיק ניר להעיד בפני משרד הביטחון בתצהיר שהגיש במסגרת תביעתו לנכות.
"בתרגילים גדודיים, בנוסף לווסט, נאלצתי לסחוב תיק לאו גדול שמכיל תחמושת במשקל 10 ק"ג, ציוד לחימה ומכשיר קשר מוצפן עם מגבר ששוקל 90 ק"ג, אוכל ומים, זאת בנוסף לנשק המיקרו תבור. מכיוון ששירתתי כקשר, סחבתי את ציוד הקשר הכבד ללא כל אפשרות החלפה. כעבור כשנה התלוננתי בפני מפקדי על כאבים באיזור האשכים", הוא כתב.
"נאמר לי שאבדק בהקדם האפשרי, כשרופא הגדוד יגיע. הרופא הפנה אותי לאורולוג הראשון ששלח אותי בחזרה לשירות וקבע שאין צורך בניתוח. המשכתי לסחוב משקלים גם בגבול עזה, לאורך משמרות בעמידה של כמה שעות. הכאבים נהיו נוראיים ורק בבדיקה השלישית אצל האורולוג נאמר לי שיש צורך בניתוח. האורולוג אמר שאינו מבין מדוע לא טיפלו בי נכון עד כה". לתצהיר, צירף ניר את המסמך הרפואי שמעיד על חוסר הטיפול המתאים.
בתצהיר, סיפר כי עבר את הניתוח בבית חולים מאיר בכפר סבא, ובתום מנוחה של שבוע נדרש לחזור לגדוד. "אמרתי למפקדיי במפורש שאני זקוק למנוחה לאחר הניתוח, ושלא אוכל לחזור ליחידה. ביקשתי בכל לשון של בקשה לנוח והודעתי שאני עתיד לעבור בדיקת אולטרסאונד תוך 48 שעות, אבל המפקדים דרשו בכל זאת שאגיע בתחבורה ציבורית לבסיס האימונים נבי מוסא בבקעת הירדן למרות כאביי העזים".
ניר הוסיף: "בקושי יכולתי ללכת רגיל, ובהמשך נאלצתי ללכת עם הנשק ותיקים כבדים מהבסיס למכון הצילומים בראשל"צ. שבועיים אחרי הניתוח, שבהם גם שבוע שבו הייתי בבסיס, הודיעו לי בבית החולים שרוב הסיכויים שאיבדתי את האשך, ושיהיה צורך בניתוח נוסף".
"התייצבתי מבויש, סגור ובוכה בבקו"ם"
בניתוח השני נאלצו הרופאים לכרות את אחד מאשכיו של ניר. הוא שוחרר זמנית מצה"ל לחמישה חודשי החלמה, אך העיד שבתקופה זו סבל מחרדות ופחדים. "נהייתי שקוע בעצמי, לא יצאתי לשום מקום וחוויתי התקפי חרדה בבית שהתבטאו בסחרחורות, פלשבקים והזעה מוגברת. כשהתייצבתי מבויש, סגור ובוכה בבקו"ם בפני קצינת בריאות הנפש (קב"ן), היא המליצה לשחרר אותי מיידית תוך קביעת פרופיל 21, ואמרה לאימי שכדאי שאטופל על ידי פסיכיאטר או פסיכולוג בשל מצבי המדאיג".
בחלוף כמה שבועות שוחרר ניר משירותו הצבאי, אך סיפר כי הרגיש רע עוד יותר. "זה פגע בי מאוד כי הייתי חייל שאהב מאוד לשרת בצבא, ורציתי לסיים שירות קרבי מלא. לצערי, נאלצתי להשתחרר אחרי שנה וחצי בלבד. ניסיתי לעבוד בכמה מקומות, אבל חוויתי קושי בהתמדה כי הציפו אותי פחדים שהקשו עלי לתפקד".
הוא הוסיף: "בחודשים האחרונים אני כמעט ולא יוצא מבית הוריי, ונמצא פעמים רבות בחדר חשוך. פסיכיאטר קבע שאני סובל מסימני מחלת דיכאון והמליץ לי על טיפול בכדורים. הייתי בחור חזק, בריא וצעיר שעשה את כל המוטל עליו בכל מסגרת, ועכשיו אני מכונס בעצמי מזה כמה חודשים בדיכאון. אני חש שאיני שווה דבר ומתבייש בשחרור המוקדם משירות קרבי. הדימוי העצמי שלי ירד, אני לא מסוגל להיפגש עם בנות".
בתביעה טען ניר כי רשלנות רפואית הובילה לכריתת אחד מאשכיו. "אם הייתי זוכה לטיפול נכון, בזמן, ואילו הייתי זוכה למנוחה ראויה עם תום הניתוח הראשון שעברתי, קרוב לוודאי שהיה ניתן למנוע את כריתת האשך".
אגף השיקום במשרד הביטחון קיבל לפני כשנתיים את בקשתו של ניר להכיר בו כנכה צה"ל, לאחר ששם קץ לחייו. לפני כשנה, הודיעו במשרד הביטחון להוריו של ניר כי הוא יוכר כנכה צה"ל בשיעור של 70 אחוזים. 50 אחוזים בשל כריתת האשך ו-20 נוספים בשל המשבר הנפשי אליו נקלע בעקבות השחרור מהשירות הצבאי.
בתווך, פנו הוריו שוב למשרד הביטחון בבקשה שיוכר אפוא כחלל צה"ל. בתום כשנתיים של מאבק נוסף, נמסר להם לפני כחודש וחצי ממשרד הביטחון כי תביעתם התקבלה ובנם הוכר כחלל צה"ל, כיוון שאכן נפטר כתוצאה מנכותו. בני משפחתו יזכו לסיוע נפשי מהמדינה ויקבלו את הזכויות המגיעות להם כמשפחה שכולה.
בביתם במרכז הארץ אמרו הוריו של ניר כי הם "מקווים שהטרגדיה שלהם תהיה האחרונה בקרב לוחמי צה"ל שמשרתים בתנאים קשים ותלויים ביחס מפקדיהם". בין החפצים שהשאירו למזכרת, גם תעודת השחרור של ניר, שנמסרה לו בטרם עת. "הוא בעל כושר מנהיגות. רציני. ביצע את המוטל עליו, בעל כושר בעבודות צוות, מתמיד בביצוע תפקידו וחברותי", נכתב עליו בתעודה.
ממשרד הביטחון נמסר בתגובה: "משרד הביטחון משתתף בצערה העמוק של משפחתו של ניר ז"ל. מי ייתן ולא ידעו עוד צער. גורמי המקצוע במשרד טיפלו במקרה בכל הרגישות הנדרשת, עם קבלת הבקשה להכרה בו כנכה צה"ל ולאחר הטרגדיה. מרגע שהתקבלה חוות דעת רפואית שמצאה קשר ישיר בין נכותו המוכרת לנסיבות פטירתו, פעל משרד הביטחון להכיר בו כחלל צה"ל".
מדובר צה"ל נמסר: "אנו משתתפים בצערה העמוק של המשפחה על אבדן חייו של ניר ז"ל. לאחר עיון בתיק הרפואי הממוחשב, נמצא כי החייל טופל הן על ידי הרופא הצבאי, הן על ידי רופאי ר"ם 2 והן על ידי רופאים מומחים שאליהם הופנה על ידי הצבא. על פי רישומינו, התאמת הפרופיל הרפואי תאמה את מצבו הרפואי בעת קביעתו". גורמים צבאיים הוסיפו מטעמם כי "יש לציין כי הנתונים הרפואיים המוזכרים בשאילתא אינם תואמים את המתועד בתיק הרפואי".
עורך דינו של ניר ז"ל, אלי סבן, מסר בתגובה: "אין ספק שהגורמים הפיקודיים כשלו בתפקידם. הגורמים המטפלים בצה"ל לא השכילו להבין את מצוקתו הקשה של המנוח, ובמקום לטפל במצבו הנפשי שחררו אותו בפרופיל 21 על רקע נפשי ובכך 'זרקו אותו לכלבים'. למרבה הצער, המדיניות של צה"ל היא לשחרר מיידית כל חייל שחלה במחלה או שנקלע למשבר נפשי במקום לנסות לטפל בו".
הוא הוסיף כי "אין כל משוב בין המסקנות שאליהן הגיע משרד הביטחון עם הגיעו למסקנה שמותו של המנוח נגרם עקב מצבו הנפשי, לבין צה"ל אשר לא היה מודע לכשל הפיקודי והטיפולי. על צה"ל היה לבדוק את המקרה ולהפיק לקחים על מנת למנוע הישנות של מקרים דומים".
במקרה שאדם בסביבתכם נמצא במשבר ועלול להיות אובדני, אל תהססו - עודדו אותו לפנות לעזרה מקצועית והדגישו את חשיבות פנייה זו. נסו לסייע לו לפנות לאנשי מקצוע בקהילה או לגורמי תמיכה ארציים כגון ער"ן בטלפון 1201 או באתר סה"ר http://www.sahar.org.il.
לפנייה לכתב/ת 
