גם אם תתאמצו למצוא את הכפר הקטן חוואנילמה על מפת קוסטה ריקה לא בטוח שתצליחו. מדובר בכפר זעיר ונידח שנמצא בלב יער גשם אבל יש בו קהילת נשים שלקחה את גורלה בידיים.
זה בדיוק הדבר שהופך את המקום למעניין עבור מסעות השטח של מאגמה צ'אלנג' שכבר ארבע שנים מגיעות לכפר הקטן כחלק ממסע שחולף בין הרי געש וחופי פרא כשאחד משיאי המסע הוא המפגש בחוואנילמה. באיזור הנידח, שבו המדינה מתקשה לתת מענה לשימור היערות והתעסוקה מועטה החליטו נשות הכפר לקחת את העניינים בידיים ולהפוך את בתיהן לסוג של חדרי אירוח.
שימור הריקוד המסורתי הוא חלק מפעילות הנשים בכפר (צילום: מאגמה)
כל אישה שרוצה לקחת חלק בפרויקט הופכת חדר או שניים בביתה לחדרי אירוח המיועדים לטיילים שלא מפחדים להגיע לסוף העולם ויחד הן משתפות פעולה בארגון והכנת הארוחות לאורחים ומוסיפות את המשאב המרכזי העומד לרשותן: חום ואהבה.
סנדרה מולינה חימנז שמנהלת בשיתוף ובחיוך רחב את ה"קואופרטיב הנשי" היא סוג של יזמית מקומית שיכולה להזיז הרים או כפרים. סנדרה מספרת שמאז שפתחו את בתיהן לאורחים הן מצליחות לא רק להרוויח כסף למען משפחותיהן ולמען שימור יער הגשם הסמוך אלא גם תורמות כסף למשפחות נזקקות.
המשלחת האחרונה של מסע מאגמה צ'אלנג' הביאה איתה לכפר חיזוק מיוחד בדמות שגריר ישראל בקוסטה ריקה. "כשאני פועל לטובת חיזוק הקשרים בין ישראל לקוסטה ריקה, לא מדובר על דברים כלליים כמו "חקלאות" או "תיירות" וגם הכותרת "גידול אננסים" רחבה מדי" מספר השגריר, אמיר אופק. "כדי לעזור באמת וליצור קשרים, אני חייב להכיר את השטח בקוסטה ריקה, להכיר כל כפר, כל חקלאי, כל נים וטפיל שחי על צמחים, כדי ליצור חיבורים עם פתרונות ספציפיים ויעילים שכבר פותחו והוכיחו את עצמם בישראל".
השגריר הצטרף למשלחת הישראלית כשהוא נוהג ברכב 4X4 והרשים את המשתתפות כשסיפר שהפעילות הרבה של שגרירות ישראל דווקא באזורי הפריפריה, זיכתה אותה בתואר "שגרירות השנה" בקוסטה ריקה. בדרך הם חצו יערות גשם, חלפו על פני הרי געש בג'יפים נושאי דגלי ישראל וקוסטה ריקה והתקבלו על ידי נשות הכפר בחיבוקים ובחיוכים כשהן מלוות בילדים שהתעקשו לא ללכת לישון, סקרניים למראה האורחים שהגיעו.
שגריר ישראל בקוסטה ריקה אמיר אופק (צילום: נויה שגיב)
אחרי ארוחת ערב מסורתית, המבוססת על מוצרים מקומיים כמו תירס וגבינה מקומית הנשים מתכנסות במעגל ומשוחחות על שאלה קטנה - גדולה: "מה החלום שלך?" די מהר הן מגלות שנשים משני קצוות כדור הארץ, שלא מדברות באותה שפה, חולמות חלומות דומים על בריאות ושמחה למשפחה ולילדים. חלק מהישראליות מוסיפות שהיו רוצות להמשיך לטייל בעולם ונשות הכפר מחייכות: החלום שלהן הוא שימשיכו לבוא אליהן מכל העולם. בשלב הזה משתתפות המשלחת מתפזרות בין בתי הכפר. תנאי הלינה פשוטים: מיטות רגילות או מיטות קומותיים, מזרונים, מפנים חדרים. הכל לטובת אירוח האורחים ופרנסת המשפחה.
גם את ארוחת הבוקר הן אוכלות יחד עם המשפחה המקומית אצלה התארחו והיא כוללת "תרנגול מנומר" שהוא מאכל של אורז, שעועית וביצה המוגש בדרך כלל עם מאפה תירס, בננה מטוגנת וקפה קוסטה ריקני משובח.
"זאת הזדמנות נפלאה לפגוש ולהרגיש את קוסטה ריקה מקרוב", מספרת עמית צור מרקס, מדריכת המסע לקוסטה ריקה. "לקום בבוקר עם המשפחה שאירחה אותנו, לראות איך הם מכינים את הקפה המקומי ומשתמשים בירקות ובפירות שהם מגדלים: חלקת אננס, קני סוכר, עץ קינמון, שיח לימונית, מנגו, פאפיה, קאשיו,...גן עדן!".
סנדרה ובתה עם משתתפות המסע ושגריר ישראל בקוסטה ריקה.
הבוקר ממשיך במרכז הכפר הקטן, במפגש עם ילדי הכפר ששמחים להפגין את כישורי הריקוד המסורתי שלהם. סנדרה מספרת שזאת דרכם לשמר את מסורת הריקוד המקומי שעלולה ללכת לאיבוד. בבית הספר הקטן של הכפר הנשים הישראליות מפעילות את הילדים בפעילות שתוכננה מראש והילדים מתרגשים לפגוש אישיות בכירה כמו שגריר. אולי משום כך הם מופתעים כשהוא שולף כדורי רגל ומתחיל להתמסר איתם. מה המקצוע שאתם הכי אוהבים? התעמלות, חשבון וגם אנגלית, כדי שנוכל לגדול ולדבר עם האורחים שלנו. ומה החלום שלכם? להיות וטרינרית, רופאה, להיות חלק מהמשטרה, ואפילו להיות גנרל. של מה? אין לכם צבא! פשוט להיות גנרל...
הנשים נפרדות מנשות הכפר וילדיו בחיבוקים, השגריר חוזר לעבודתו הדיפלומטית והתקשורת המקומית בקוסטה ריקה מדווחת בהתרגשות על הישראליות שהגיעו מקצה העולם כדי לחרוש את קוסטה ריקה בג'יפים ולפגוש את תושביה, והלב? הוא נשאר בכפר הקטן בין יערות הגשם.
נפרדות בחיבוקים מהמארחות (צילום: גלינה מקסיוטוב)