"היה שלום אהבת נעוריי": דילן יישאר צעיר לנצח
עבור ילידי שנות ה-80 "בוורלי הילס" לא הייתה עוד סדרה, היא הייתה החיים. יעל ביר-כץ, מעריצה מושבעת של לוק פרי, נפרדת מהאהבה הראשונה שלה - דילן, הנער הכי חתיך בשכבה
איך אפשר להסביר לדור המילניאלז של היום, מה הייתה "90210" בשבילנו. זה התחיל מפוסטרים - כולם היו תלויים על הקיר שלי. חולצות מודפסות, קלפים - חלק מהם ודאי נשארו בבית ההורים שלי. אפילו את עבודת הגמר של כיתה ו', פרויקט "נושא אישי", עשיתי על פאקינג בוורלי הילס. עלוב, נכון, אבל מי אתם שתשפטו, הייתי בת 12 ואין לכם מושג איך זה כשסדרה אחת קובעת סדר יום.
אני זוכרת הכול. אני זוכרת את הפעם ההיא שחזרתי הביתה ואבא אמר לי שאנחנו עושים כבלים. היינו מהראשונים בשכונה ועוד קראו לזה תבל. אני זוכרת את ערוץ הילדים, את התוכניות, ובעיקר את "בוורלי הילס". היום, הקונספט של שיחות ברזייה נשמע כמו מושג ארכאי מהמאה שעברה, אבל עבורנו, בבית הספר ליד הקולר - כשקיימנו דיונים מהותיים על הפרק האחרון, חלמנו להיות שחקניות כמו ברנדה וניסינו ללבוש בנדנה כמו קלי וחולצת בטן כמו דונה - זה היה החיים עצמם. ומעל כולם, היה דילן.
נכון, יש מי שחשבו שברנדון הוא החתיך האמיתי של הסדרה, אבל הן לא כאן והן גם לא נחשבות. כל מי שיש טיפה של שכל במוחה, ידעה כי דילן הוא הדבר האמיתי. השיער השופע, החיוך הכובש, המבט הממזרי, הצלקת על הגבה. בעידן שבו לא סגדנו לגוף המושלם – ולזכרוני לדילן אפילו לא היו ריבועים בבטן – הוא היה הדבר הכי קרוב לזה. תמיד עם טישרט לבנה פשוטה או חליפת גלישה. הוא הגדיר את משמעות הסקס אפיל, בימים שבהם עוד לא ידענו מה זה בכלל, ושיא הפנטזיה היה לשכב איתו על הספה ולהתנשק איתו ארוכות.
הרושם שהוא הותיר נשאר עוד שנים אחר כך, כשדור שלם של נשים חיפש גברים שרוטים ומתוסבכים. "אם הם רק ימצאו את הבחורה הנכונה שתיתן להם תחושה של בית, בדיוק כמו שברנדה נתנה לדילן, הם ישתנו", חשבו וגם טעו.
בשעות שעברו מאז שהודיעו על מותו, הפיד שלי הוצף בפרידות, רובן תחת הכותרת "להתראות נעורים, שלום אהבה". זה בדיוק מה שהוא היה בשבילי. הקראש הראשון, האהבה הראשונה, מערכת היחסים האמיתית הראשונה. אז מה אם זה לא היה שלי, חייתי את זה.
לוק פרי אף פעם לא היה לוק פרי. הוא התחיל ונגמר בדילן מקיי. הבחור הכי חתיך בשכבה. אף פרידה לא כאבה לי כמו הפרק שבו הוא וברנדה נפרדו, ומעולם, למרות 15 עונות של "האנטומיה של גריי" (כן, אני עדיין צופה), לא בכיתי כל כך חזק מול המסך, כמו בפרק שרצחו לו את טוני. אז לוק פרי הלך לעולמו בגיל 52 משבץ, וזה עצוב וטרגי, אבל דילן, דילן יישאר צעיר לנצח. היה שלום אהבת נעוריי.
