קולו של דור: "בוורלי הילס 90210" הגדירה מחדש את גיל הנעורים
מותו של לוק פרי, דילן מקיי מ"בוורלי הילס 90210", החזיר אותנו למסדרונות התיכון הכי מפורסם בשנות ה-90. סדרת הנוער שהתחילה כהימור, התפוצצה כתופעה עולמית בזכות העיסוק בסוגיות "קשות" כמו סקס, סמים, לחץ חברתי, בגידות ואפילו איידס, כשהן עטופות באריזה נוצצת והורמונלית במיוחד
בית הספר התיכון כלוקיישן לסדרת טלוויזיה הוא פטנט שהתגלה עוד לפני "בוורלי הילס 90210". היו לנו "הצלצול הגואל", "דגראסי" ואפילו "תהילה", שלימדה אותנו להעלים עין ולבלוע שחקנים באמצע שנות ה-20 שלהם כתלמידי תיכון. אבל "בוורלי הילס 90210" התמקמה בדיוק על תפר בין דורי משמעותי ששינה את כל סדרות התיכון שהגיעו אחריה, ועל הדרך הטריפה פה דור שלם.
השנה היא 1989. בארי דילר, המנהל הגדול של רשת "פוקס" האמריקנית, שהוקמה רק שלוש שנים קודם לכן, עמד בפני שינויים בלוח השידורים של הרשת. במקביל, חברות הכבלים החלו לנגוס בשוק והצורך בפילוח מדויק של הצופים ובפניה לקהלים מסוימים התחזק. דילר החליט שזאת הזדמנות טובה להוציא לפועל רעיון שהוא הרהר בו זמן מה – סדרה שמיועדת לקהל של תיכוניסטים. הוא זימן אליו את דארן סטאר, תסריטאי צעיר שמבחינתו תסריטאות טלוויזיה היתה פתרון זמני עד שיצליח להתברג לתחום שהוא באמת חשק בו – תסריטאות קולנוע, והציע לו ג'וב קבוע בפוקס ככותב הסדרה.
לתפקיד הרשות המבצעת נבחר המפיק, אהרון ספלינג, שכבר היה חתום על הצלחות כמו "ספינת האהבה" ו"שושלת" וחיפש את הבוננזה הבאה. ספלינג קיבל מפוקס הצעה שהוא ניסה לסרב לה – "מאיפה לעזאזל אני אמור להבין בעולם של תיכוניסטים בבוורלי הילס?", הוא אמר לדילר. "יש לך שניים כאלה בבית, אדיוט", הזכיר לו דילר וספלינג השתכנע והתחיל לנהל מעקב אחרי שני הילדים הפרטיים שלו, טורי ורנדי, כדי להבין לעומק את הפוטנציאל הטמון בעולמם הקסום וההורמונלי של בני הנעורים.
זמן קצר לאחר מכן סטאר וספלינג נפגשו בסלון של ספלינג וכוננו שותפות שבהמשך תנחיל לעולם את הפנינה הטלוויזיונית "מלרוז פלייס". דארן עדיין חלם על קולנוע ולכן כתב פיילוט בן שעתיים ל"בוורלי הילס 90210", אליו הוא התייחס כאל פיצ'ר באורך מלא. באותן שנים הקולנוע התחיל לפרוח עם סרטים שלכדו את החוויה הקיומית המחוצ'קנת והנסערת של בני נוער וסטאר הרגיש שהטלוויזיה נכשלה במקום בו הקולנוע הצליח. החזון שלו לגבי הסדרה היה "30 ומשהו" אבל שבמקום יאפים מתלבטים יככבו בה תיכוניסטים נסערים. החזון של ספלינג כלל הפקת סדרה שתנכיח אותו שוב על המסך הקטן, לפני שהוא הופך להאז-בין. "90210" יצאה לדרך.
"בוורלי הילס" החלה כסדרה על נעורים קלילים, חסרי דאגות קיומיות. סטאר, שהיה אז באמצע שנות ה-20 שלו, עדיין זכר מה זה להיות טינאייג'ר וידע שבתי ספר תיכוניים ממוקמים בנקודות שונות על הפלנטה, אבל החוויה הבסיסית בכולם כמעט זהה. מצד שני, בוורלי הילס היא לוקיישן נהנתני, עשיר ונוצץ, ואין סיבה לא לחגוג אותו. כדי להדגיש את כל היופי הזה נבנתה עלילת הסדרה סביב התאומים ברנדון וברנדה וולש, תלמידים חדשים בתיכון שהגיעו לשכונה ממינסוטה, בעקבות קידום שקיבל אבא וולש והצריך רילוקיישן. משפחת וולש אמנם לא רעבה ללחם אבל בסטנדרטים של המקומיים היא נחשבה לדלת אמצעים, והתאומים נאלצו, בנוסף לכל השאר, להתמודד עם הלם תרבותי-כלכלי עמוק. מצד שני, הוולשים היו משפחה מלוכדת ובעלת ערכים, בניגוד למשפחות הבלתי מתפקדות שהציפו את השכונה, וממילא את הג'ינסים הכעורים מהאייטיז לבשו כולם – עניים או עשירים.
ממפעל דלתות לבוורלי הילס
תהליך הליהוק לסדרה היה, כמו שהגדיר את זה סטאר, "צנום". 14 סדרות אחרות לוהקו במקביל באותה עונה ו-"90210" היתה האחרונה שבהן, מה שגרם לסטאר תחושה שהם "מלהקים את השאריות". שאנון דוהרטי לוהקה די מהר לתפקיד ברנדה, אחרי שטורי ספלינג, הבת של, הסבה את תשומת ליבו של אביה למשחק שלה בסרט "Heathers" ("מלכות הכתה"), שנתיים קודם לכן. על ברנדון, לעומת זאת, ההפקה הקיאה דם. שחקנים הלכו ובאו והליהוק המתאים לא נמצא עד שכמה ימים לפני תחילת הצילומים נכנס לחדר ג'ייסון פריסטלי, כבר אז עטור פאות לחיים (שעוררו התלבטות בקרב המפיקים אבל בסוף הוחלט לתת להן צ'אנס), והמפיקים נשמו לרווחה. אנדריאה, היהודיה החכמה שהיתה מעין יצוג סמלי של שלל המיעוטים בעולם, התבססה על חברה של סטאר בשם אנדריאה קינג.
האגדה מספרת שטורי ספלינג, שגילמה את דונה מרטין הבתולה הקדושה, התעקשה להצליח כשחקנית בזכות עצמה ללא הסתייעות בנפוטיזם המתבקש, ולכן נבחנה באודישנים בשם בדוי. היא נשאה עיניים לתפקיד של קלי, הבלונדינית הנחשקת, אבל הבוחנים ש"לא ידעו מי היא", ייעדו אותה דווקא לתפקיד של דונה, החברה הטובה שלה. במקביל לוהקו גם סטיב, הנהנתן והעשיר, קלי, הבלונדינית הנהנתנית והעשירה ("כל רגע מישהו מכריז פה על מסיבת בריכה וחשוב שנהיה מוכנות!") ודיוויד, חנון חמוד שהיה צעיר מכולם בשנה.
היחיד מהקאסט המקורי שלא הופיע בפיילוט ובפרק הראשון היה לוק פרי (שהלך לעולמו השבוע) בתפקיד דילן מקיי. מקיי הגיח ל"90210" בעקבות ההבנה של ספלינג וסטאר ש"חסר לנו ילד רע, מישהו קצת מסוכן וגבולי". פרי עצמו גדל בפרדריק טאון, אוהיו, עיירה קטנה שהוא תיאר לסירוגין כ"חורבה רד-נקית" ו"גן עדן כפרי", והתעקש ששתי ההגדרות נכונות באותה מידה. "לא יכולתי לחכות לרגע שאני אצא משם", אמר באחד הראיונות, "אבל אין ספק למדתי שם הרבה דברים. חלק גדול מהם שימשו אותי פה, בהוליווד. לא למדתי בהוליווד שום דבר ששימש אותי שם".
עוד שידורים חוזרים:
פרי הגיע לאודישנים היישר מהעבודה שלו במפעל דלתות, שם ניקה וקירצף פסולת חומצית. הוא נבחן דווקא לתפקיד של סטיב אבל המפיקים ניתבו אותו לגלם את מקיי. העלילה של מקיי תוכננה במקור לצלוח כמה פרקים ולהיעלם אבל ספלינג כל כך התרשם מפרי שהוא החליט להשאיר אותו כדמות קבועה. פוקס התנגדה אבל המפיק התעקש וגם שילם את שכרו של השחקן. הדמיון של פרי לג'יימס דין עזר לחבב אותו על הצופים ואחרי העונה השניה "פוקס" כבר הפנימו שדילן מקיי הוא "90210" לא פחות ואולי יותר מכל הדמויות האחרות בסדרה.
בואו נדבר רגע על סקס
"90210" לא התנחלה מייד בלבבות. העונה הראשונה שלה, שעלתה בסתיו 1990, רשמה רייטינג לא מרשים וגם הביקורות לא התעלפו. זו היתה עונה קלילה יחסית ועסקה בפערים כלכליים פוטוגניים ובמשולשים רומנטיים – או בעיקר במשולש אחד – קלי, ברנדה ודילן. זה אפשר לסטאר ולתסריטאים האחרים לפעול מתחת לרדאר בכל מה שקשור לסוגיות עמוקות שמעסיקות בני נוער, או במילה אחת – סקס. כבר בעונה הראשונה (בפרק 20) ברנדה ודילן קיימו יחסי מין בנשף האביב הידוע לשמצה, במה שהפך לאחד מקווי העלילה שסימנו את ההבדל בין "90210" לסדרות נוער אחרות. יחסי מין בין בני נוער ששולבו עד אז בסדרות נשאו אופי עגמומי משהו ותמיד הסתיימו בכי רע. תמיד היה מדובר בבחירה שגויה שלקח בצידה. אלא שעבור ברנדה היה מדובר בחוויה נעימה, וחלק מהחברים שלה אפילו בירכו אותה על השקת הבתולים המבותקים שלה כמו שהיו מברכים אותה על הצלחה במבחן.
בדיעבד סיפר סטאר שלא הרגיש שהוא כותב פרק שערורייתי במיוחד אלא סיפור שהוא טבעי עבור בני נוער, אבל ההתלקחות לא איחרה לבוא. הרייטינג אולי לא היה גבוה אבל הורים שכן צפו בסדרה התלוננו שברנדה לא מראה שום חרטה ולא סובלת משום השלכות הרות גורל מהמעשה. בעקבות טלפונים נזעמים דחפה פוקס לקו עלילה מפצה, ואכן בתחילת העונה השניה היחסים של ברנדה ודילן עלו על שרטון כשברנדה חששה שהיא בהריון. בעקבות זה היא החליטה להיפרד מדילן ובנות ארה"ב ניצלו מהתדרדרות במדרון מוסרי תלול.
האנשים שהיו בתפקידי מפתח וניהול ברשתות היו אנשים שהתבגרו בשנות ה-50 הצנועות והחסודות. הם החזיקו בהתאמה בערכי מוסר ובמנטליות הולמת בכל מה שקשור בדיבור פתוח על סקס בקרב בני נוער. "חלק גדול מהחיים הרגשיים של מתבגרים ומה שהניע אותם נחשב אז לטאבו בטלוויזיה", איבחן סטאר. "אנחנו כל הזמן ניסינו לדחוף את הגבולות כי אלה החיים האמיתיים שלהם וחייבים לדבר על זה, אחרת הם נהפוך ללא רלוונטיים עבור הצופים שלנו". צ'רלס רוזין, המפיק בפועל של הסדרה, התרעם על קו העלילה המעניש של ברנדה והבטיח ש"יום אחד אני אכתוב מאמר ארוך על הצנזורה שצצה אחרי שברנדה איבדה את הבתולים שלה לחבר הקבוע שלה (!) אחרי שעבר בדיקת איידס (!!), רק כי אמריקה לא היתה מסוגלת לסבול את העובדה שהיא נהנתה מזה ולא התמלאה בחרטה".
ילדים, אל תעשו סמים
למרות סוגיית יחסי המין, ל"90210" היו בעיות בוערות יותר. בתום העונה הראשונה חיכתה מעל הסדרה גיליוטינת הביטול, ולו היתה משודרת בכל רשת אחרת מן הסתם היתה מבוטלת. אלא שפוקס עמדה בפני התרחבות לארבעה ימי שידור ולא היתה לה שום תוכנית גיבוי כתחליף, אז היא החליטה בנדיבותה לתת ל"90210" הזדמנות לטפס מצינוק הרייטינג והזמינה עוד 30 פרקים חדשים, בכפוף לשינויים במבנה הסדרה.
רוזין, המפיק בפועל שגם היה בוגר אמיתי של תיכון בוורלי הילס משנות ה-70, הגיע לסדרה עם תשוקה עזה לשלב בה סוגיות חברתיות עמוקות יותר, או כמו שהוא ניסח את זה "להפוך אותה לסימפטית יותר לסיטואציה האנושית". העונות הבאות כבר עסקו בנושאים כמו לחץ חברתי, גניבה מחנויות, סקס, משפחות לא מתפקדות, שמועות, איידס ויחסים. זה התאים גם לסטאר ולשינוי המהותי שביקש לעשות בתפיסה של סדרות מתבגרים, שינוי שמן הסתם היה הסיבה ש"90210" הפכה לסממן תרבותי כל כך מובהק ולמלכודת הדבש שהיפנטה אליה עדרים עצומים של בני נוער.
"לא רצינו סדרה על מבוגרים שפותרים בעיות של בני נוער", התעקש סטאר. "רצינו סדרה על בני נוער שפותרים את הבעיות שלהם בעצמם, המבוגרים אמורים להיות שוליים בסיפור". למעשה פוקס כל כך נלחצה מנוכחותם השולית של המבוגרים בסדרה שהיא התעקשה להעלות את המינון שלהם על הסט, עד שזה ירד באופן טבעי בהמשך. הפרקים החדשים שודרו במהלך הקיץ – מהלך התאבדותי מבחינת הרשת, אלא שחבל התליה הפך לחבל ההצלה. כשמסביבה רק שידורים חוזרים שחונים ויבשושיים זה היה הזמן של "90210" לזרוח, והיא זרחה. עד סוף הקיץ כבר צפו בה 52 אחוז מבני הנוער שצפו בטלוויזיה באותה תקופה והיא טיפסה ל- 20 הסדרות הראשונות במדד הרייטינג של נילסן.
בעונת הסתיו הבאה "90210" כבר היתה הצלחה מסחררת. הגיבורים שלה הפכו תוך רגע לאלילי נוער בעידן האין-אינטרנט נטול האינסטגרם כשכל מה שהיה זה פפראצי וראיונות בעיתונות. היא קבעה אופנות לבוש ושיער ונערות שלחו בקביעות מכתבים לברנדה עם בקשות להתייעץ איתה לגבי דייטים ובעיות אישיות אחרות. ככל שההשפעה שלה בקרב הנוער גברה החלו מבוגרים לשים לב אליה, תשומת לב שהביאה לשילוב נושאים "חינוכיים" כמו דעות קדומות, גירושים, מיניות, אלכוהוליזם ושימוש בסמים.
סטאר, ספלינג ושאר הצוות הצליחו לפצח את הנוסחה שמניעה את העלילה והחיים הרגשיים של הדמויות באמצעות סוגיות חברתיות. הם הצליחו להתחמק מהיחס הפטרוני שאפיין סדרות בני נוער עד אז, וקבעו את הטון שירשו סדרות בני-נוער שהגיעו אחריה. הנטייה הטבעית של סטאר וספלינג הפכה את "90210" לאופרת הסבון הראשונה לבני נוער, הדמויות הצליחו לשמור על סגנון חיים מעורר קנאה ועדיין להתמודד עם הקשיים שזימנו להם החיים במשפחות לא מתפקדות אם כי עשירות להכאיב. פארסת הסקס של ברנדה כבר לא חזרה על עצמה. ג'ני גארת', שגילמה את קלי, סיפרה באחד הראיונות שהיא התחננה בפני התסריטאים שיתנו לדמות שלה לקיים יחסי מין או לפחות להרים משהו מאיזו חנות, והם תמיד סירבו. "אנחנו אף פעם לא עשינו שום דבר רע", היא אמרה, "דברים רעים קרו לנו".
התסריטאים כן הרשו לברנדון הסחי להתנסות בחומרים משני תודעה לפחות פעמיים. בפעם השניה הם המציאו סם – "U4EA", מחשש שסם אמיתי שיוזכר בסדרה יפתה את הצופים לנסות אותו. אמילי, החברה הפרחחית של ברנדון, שמה לו את הסם בכוס סודה. הוא נהנה אבל יום למחרת נאלץ לחפש את המכונית שלו, והוא גם סבל מהאנגאובר רציני וחש נבוך עקב ההתנהגות שלו. באחד הפרקים האחרים הוא הסכים לשתות קצת אלכוהול, נהג שיכור, עשה תאונת דרכים וסיים את היום בכלא. גם שם השיער שלו נראה נהדר. פריסטלי עצמו היה מאושר: "זאת היתה הפעם הראשונה שברנדון פשוט הלך עם משהו ואהבתי כל רגע".
יחד עם זאת, ובטח במונחים של היום, "90210" שמרה על הגבולות הלבנים שלה – דמויות אפרו-אמריקניות, היספאניות או אחרות היו נדירות עד לא קיימות. כשפריסטלי התארח ב-SNL בשנת 1992, תיאר אחד המערכונים סיטואציה בה תקנה מנהלית של מפקד האוכלוסין משנה את המיקוד של השכונה, מה שמעורר את זעמן של הדמויות כי זה אומר שבוורלי הילס תשכון באותו אזור מיקוד עם שכונות עניות וצבעוניות יותר. כולם מתוועדים בפיץ' פיט לטכס עצה. דילן משתכר, קלי ודונה נסחפות למסע שופינג קפריזי וברנדון אוסף את המפתחות של כולם עד שהם יחזרו לשלוט בעצמם. בסוף המערכון המיקוד לא משתנה כי ההורים העשירים שלהם מפעילים לחץ לוביסטי על ממשלת ארה"ב. את מהפכת הצבע היחידה תרמה לסדרה דוהרטי, שהודתה לסטאר באחד הראיונות בשם אומת הברונטיות. "תמיד הבלונדיניות הן אלה שזוכות בבחור", היא אמרה, "מה שעשית עבורנו הוא דבר מדהים".
פותרים סיטואציות חברתיות מסובכות, בבגדים יפים
בעקבות ההצלחה הורדו תלמידי תיכון 'ווסט בוורלי' מכתה י"א לכתה י', כדי לאפשר להם עוד שנה של הרפתקאות בתיכון. ספלינג עבר לשיטת שני הצוותים שצילמו במקביל כדי לעמוד במכסה של 33 פרקים לעונה (בניגוד ל-22 המקובלים) ובהמשך ירד ל- 26 פרקים לעונה. ב-1993 הסדרה כבר הפכה לתופעה בינלאומית. הרייטינג שעלה בעונה השניה נותר גבוה עד סוף העונה החמישית, למרות שדוהרטי נטשה בסערה את הסדרה בסוף העונה הרביעית.
החל מהעונה השישית הצופים החלו לנטוש את הספינה, כשהמסמר האחרון היה העזיבה של ג'ייסון פריסטלי בשלב מוקדם של העונה התשיעית. דמויות באו והלכו, התבגרו, סיימו תיכון ועברו לקולג', הרבה מילקשייק זרם בפיץ' פיט עד שפוקס החליטה, עם סופו של המילניום, להוריד את הסדרה. הפינאלה, למרות חזרתו של דילן מקיי מן האוב, הסתפקה ב 6.9 אחוזי צפיה בלבד, לעומת 14.1 אחוזים ש"90210" נשקה להם בשיאה – בסוף עונות 2 ו-3, ובפתיחת העונה החמישית.
"90210" השתרעה על פני עשור שלם והיתה הסדרה הארוכה ביותר שספלינג הפיק. היא היתה קולו של דור כשלינה דנהאם נשקה לגיל ההתבגרות מלמטה. "היא הפכה את בני הנוער למרכז הדרמה של עצמם", כמו שהגדיר את זה סטאר, "בניגוד לסדרות אחרות שהציגו אותם כמגירות מוסריות ריקות שמחכות להתמלא בשיעורים שהעניקו להם ההורים, ובתמורה זכתה באהבתם האינטנסיבית של המעריצים שלה. כמובן שזה לא הזיק שהכוכבים היו חמודים, לבשו בגדים יפים במונחים של הניינטיז ונהגו במכוניות מהודרות בשכונה עשירה".
