"גם בארצות הברית קוראים לי ממוקה"
הוא מגלם את ממוקה באופן כה משכנע, שמפתיע לגלות שגרא סנדלר עלה לארץ מרוסיה רק בשנות ה-90. בריאיון ל-ynet לרגל חזרתה של "שנות ה-80", סנדלר מספר על החיים בניו יורק, על השירות הצבאי הקשה ועל האודישן שעשה לו את הקריירה, "הבמאי נזל מצחוק"
אחד הכוכבים הגדולים של סדרת הטלוויזיה המצליחה "שנות ה-80", כלל לא חי בישראל באותן שנים עליזות. לארץ, הוא הגיע מרוסיה רק בשנות ה-90 ואם אתם לא מזהים את השם גרא סנדלר, את הדמות שלו אתם ודאי מכירים. אחת הדמויות המצחיקות על המסך - המוכר בסופר השכונתי "ממוקה", שטבע מטבעות לשון כמו "כלב בן כלב" ו"תבוא מחר בעוד יומיים".
סנדלר בן 45, אב לשלושה בנים, ונשוי לרונית, שחקנית בעצמה - כלל לא חי בישראל. לפני כשנתיים עבר להתגורר בארצות הברית לנסות את מזלו מעבר לים. על אף המראה המזוקן היום - ממוקה, הלך איתו גם לשם. "יש כאלה שלא מזהים, אבל אני יכול להגיד שגם בארצות הברית קוראים לי ממוקה ברחוב. בעיקר ילדים שמזהים אותי דרך העיניים".
תיארת לעצמך שהדמות הזאת תהפוך להצלחה כל כך גדולה?
"נסתרות דרכי האל, אני באמת לא יודע למה הדמות תפסה כל כך. ההצלחה של ממוקה ב'שנות ה-80' זה משהו שהוא ממני והלאה, אני מאוד שמח ומופתע שהיא תפסה ככה. למרות ההצלחה של הסדרה, מפריע לי שמדברים עליה ככה".
מה זה ככה?
"לפעמים עצוב לי שקוראים לה 'בידור של האוכלוסיה הנמוכה'. אני רוסי, אשכנזי ואני לא מתבייש בסדרה הזאת. אני מכיר הרבה מאוד אנשים מרמת אביב וסביון ומכל מיני מקומות שבאמת היו צריכים לגעת בסדרה הזאת בכפפות והם מתים עליה ומצטטים אותה. אז לא הייתי אומר שזאת סדרה של אוכלוסיה נמוכה והסגנון שלה הוא אמיץ. בארץ תמיד מנסים להישאר בגבול של הביקוש ובסדרה הזאת דווקא יש העזה ורצון לעשות משהו יפה ואחר".
כפי שכבר הספקתם להבין, התפקיד שלו בסדרה שתעלה היום (ה', רשת) עם פרקים חדשים רחוק שנות אור מחייו האמיתיים. למרות שהמשחק עם המבטא הגרוזיני עלול לבלבל. "לתפקיד הזה הגעתי במקרה", הוא נזכר. "יום אחד עשיתי אודישן לפרסומת עם הבמאי הגאון קובי חביה, הגעתי לאודישן אחרי שקמתי משינה והוא אמר לי 'אתה יודע לעשות גרוזיני?' התחלתי לשיר לו זוהר ארגוב במבטא גרוזיני. הוא נזל מצחוק. ממש נזל מהכיסא. חשבתי לעצמי שזה לא יכול להיות כזה מצחיק. הוא התחיל לקרוא לי לכל תפקיד אפשרי של גרוזיני. מילד בן 6 ועד בן אדם בן 70. ואז הגיעו האודישנים של 'שנות ה-80' והוא בכלל הזמין אותי לאודישן של ויטלי, הקווקזי".
דווקא ויטלי?
"כן אבל בסוף הוא אמר לי בוא תעשה את ממוקה וככה זה נולד. אני מקפיד לדבר בצורה גרוזינית אמיתית, לעשות טעויות שגרוזינים באמת עושים בעברית כי אני קצת מכיר את הסביבה, לכן זה יוצא מצחיק. הטעויות שלי מאוד שונות מהטעויות של ויטלי, שאותו משחק חי דוידוב, הוא משחק קווקזי ואני גרוזיני".
"מבחינתי הדמות הזאת לא לועגת לגרוזינים", הוא אומר, "ממוקה הוא בן אדם רגיש שבאמת רוצה בטוב. העניין הוא שאוצר המילים שלו ואיך שהוא מתנהג מגבילים אותו ואז יוצאים דברים מצחיקים. אני חושב שהוא בכלל לא מעורר לעג. החיים הם דבר מאוד מצחיק ויש בהם הרבה אירוניה, וכדי להתייחס לחיים באירוניה מסויימת, אני חושב שהדרך של ממוקה היא דווקא לחייך למציאות. אולי זה מה שתופס את הקהל. רוב הביטויים זה של מני ושלום אסייג (יוצרי הסדרה, ר.ב) והם המציאו את מטבעות הלשון שנכנסו יפה לעברית המודרנית".
אומנם את החשיפה הגדולה שלו סנדלר קיבל ב"שנות ה-80", אבל מאחוריו יש לא מעט סדרות טלוויזיה כמו "תמרות עשן", "ניו יורק" ומגוון הצגות בתיאטרון היידישפיל. ההכרה מ'שנות ה-80', תתפלאו - כלל לא הביאה עימה עבודות נוספות. "כל תפקיד חדש שעשיתי אחרי ממוקה או במקביל בא בזכות עצמו ואנשים לא מקשרים אפילו בגלל המראה שלי. בתור שחקן אני מאוד אוהב להשתנות. את הדמות של ממוקה אני אעשה כל זמן שירצו - אנחנו בעונה חמישית כבר. לא יודע כמה סדרות בטלוויזיה בישראל הגיעו לעונה חמישית".
סנדלר עלה ארצה בגיל 17, עם משפחתו. שנה אחר כך התגייס לצבא, כשהוא דובר מעט מאוד עברית. "שירתתי בתותחנים, הייתי בלבנון, בעזה, כל מה שעשה חייל בשנות ה-90. דיברתי קצת עברית והיה לי קשה. אף אחד לא עזר לי עם השפה - הצבא זה לא בית הבראה".
נעלבת?
"לא. ממש לא. בצבא אתה לומד מהי אמת של יחסים ואז אתה יכול לקחת את זה לכל החיים. הצבא זה ניסיון חיים נפלא. אני יכול להגיד לך שהיום כשאני בארצות הברית, הרבה שואלים אותי על השירות בצבא הגנה לישראל. שואלים אם הזדעזעתי. ממש לא. אני חושב שעכשיו אני מסתכל אחרת על הדברים".
מה זה אומר?
"זה אומר שאם אתה נער בן 19 ועורך חיפוש בעזה, נכנס לבית של מישהו והופך אותו לגמרי, אתה לא מייחס לזה חשיבות כי זה התפקיד וזה מה שצריך לעשות באותו רגע. אבל היום אני יכול להבין אם מישהו כזה בן 40 כשאתה נכנס אליו הביתה והופך אותו, ישנא אותך כל החיים. אבל זה לא אומר שהייתי מסרב פקודה. כמובן שהייתי עושה את זה. אני גאה ששירתתי בצה"ל. ישראל זה הבסיס שלי. מאוד עצוב לי שאני רואה שיהודים שחיים בחו"ל לא מבינים שבעת סכנה ישראל זה הבסיס שלנו. מי שיגן עליך זאת המדינה".
אתה מדבר עם אנשים בארצות הברית על ישראל?
"כן. נתקלתי באנטי ישראליות דווקא מהיהודים. בכלל, מי שלא חי בישראל לפחות חמש או שש שנים, אין לו מבחינתי זכות דיון על ישראל, לא לטוב ולא לרע. ישראל זאת מדינה לא פשוטה, ישראל זאת מדינה לא מובנת מאליה. בארצות הברית אתה יכול להבין מי נגד מי מהר מאוד. ישראל זאת מדינה מורכבת ואתה צריך לחיות בה, לנשום בה ורק אז לחוות דעה. פעם הייתי מגן על המדינה ומסביר, היום או שאני הולך באמצע השיחה או שאני מפסיק לדבר. אני לא מצפה ממי שלא יהודי שיאהב את ישראל, אבל מיהודים שמעתי דברים שסומרות לי השיערות בכל חלקי הגוף. מי שלא מכיר את ישראל ולא היה בה - שלא ידבר".
אם ככה, למה עזבת לניו יורק?
"הלכתי לעשות דברים חדשים. תמיד מעניין לעשות דברים חדשים ולגלות עולמות חדשים. אני חושב שהיד עוד נטויה, אני חושב שזה טוב בכל גיל".
צריך הרבה אומץ לעזוב את הארץ עם משפחה בת חמש נפשות.
"כן. אני חושב שכן. צריך יותר סקרנות. אני בן אדם שהסקרנות שלו הולכת לפניו, הרצון להתפתח ולגלות אצלי הוא מאוד מאוד חזק, מאוד קשה לי לעמוד במקום. כשאתה מאמין במה שאתה עושה היציבות תגיע בכל מקרה".
