"תמיד אמרתי לגיא שאנחנו לא נוותר עד שיהיה לנו תינוק"
ג'יימי ריי ניומן ובעלה גיא נתיב נהנו מכבוד של מלכים אחרי שזכו באוסקר הסרט הקצר, אבל זה לא היה ההישג הגדול ביותר שלהם השנה. השחקנית האמריקנית והבמאי הישראלי הביאו לעולם תינוקת, לאחר שנים של טיפולים כושלים ושברון לב גדול בעקבות לידה שקטה. בריאיון היא מדברת על סיפור האהבה שלהם
אומרים שמאחורי כל גבר מצליח עומדת אישה, אולם במעמד טקס האוסקר, לאחר ההכרזה על Skin בקטגוריית הסרט הקצר, ג'יימי ריי ניומן עמדה לצידו של גיא נתיב על הבמה כשותפה מלאה. שותפה לחיים, שותפה בהורות לתינוקת החדשה שלהם, שותפה ליצירה וגם שותפה להישג האדיר. "זה מטורף, אני לא חושבת שהתרגלתי לזה ולא חושבת שאי פעם אצליח להתרגל לזה", אומרת השחקנית והמפיקה האמריקנית בריאיון מיוחד ל-ynet, כמעט שבועיים אחרי שזכתה בפסלון מוזהב משלה כחלק מהצוות של הסרט.
גיא נתיב וג'יימי ריי ניומן התחתנו לפני שש שנים והכירו לראשונה לפני עשור, אבל נראה שהגורל ייעד אותם זה לזו עוד לפני שהיו מודעים זה לקיומו של זה. ניומן מספרת כיצד אי שם בתחילת שנות האלפיים נתקלה בסרט קצר מישראל ושמו "זרים" (2003), לאחר ששותפתה לדירה המליצה לה לצפות בו. שנים לאחר מכן פגשה כמעט במקרה את מי שיהיה בעלה לעתיד, כשהסוכן האמריקני שלו יצא עם אחותה. אחרי שצפתה בגרסה הארוכה של "זרים", שיצרו נתיב וארז תדמור ב-2007, עלו הזיכרונות מאותו סרט קצר שלכד בזמנו את תשומת לבה. היא זיהתה את המגע האמנותי והסתקרנה משיתוף פעולה מקצועי עם נתיב, ומתוך השיחות שלהם על קולנוע פרצה גם אהבה.
גיא נתיב: "עזבתי את ישראל שבור לב"
אף שהגיעו משני קצות העולם, ניומן בת ה-40 גורסת כי "זה לא מפתיע בכלל שבסוף התחתנתי עם בחור ישראלי" - קורות חייה שלובים במדינה מאז ילדותה. היא נולדה במדינת מישיגן, להורים יהודים שעבדו בחברה ישראלית. "אני זוכרת שהייתי בישראל בגיל חמש בפעם הראשונה, ומאז ביקרתי כמה פעמים. הייתי שם במהלך מלחמת המפרץ וחוויתי מתקפות של טילי סקאד. ישראל היא לחלוטין בית שני בשבילי", אומרת ניומן, שכתלמידה בבית ספר יהודי קלטה גם את השפה העברית שעדיין שגורה בפיה.
את צעדיה הראשונים כשחקנית עשתה בגיל עשר על במת התיאטרון, ובדרך לקריירה בהוליווד הספיקה גם להתנסות בהפקה במסגרת התיכון. "זה משהו שתמיד רציתי לעשות. בגיל 16 רציתי להעלות הצגה בנוגע לזכות האישה להפלה, אבל התיכון התנגד לכך. החלטתי לקחת את כספי בת המצווה שחסכתי, לשכור שחקנים ולהפיק את זה בעצמי. זו הייתה ההתנסות הראשונה שלי בהפקה, ואהבתי את זה. תמיד שאפתי למצוא פרויקטים שאוכל לקחת על עצמי, לא ככותבת - זה לא החלק החזק שלי - אלא כמפיקה. אני טובה בלפתור בעיות".
עד שהפכה לפותרת הבעיות האישית של נתיב, ניומן, שעברה ללוס אנג'לס בגיל 22, התרכזה בעיקר בקריירת המשחק, וכן בעשייה מוזיקלית כמנהיגת להקת הקאברים שייסדה, School Boy Crash. כשחקנית היא השתלבה באופרת הסבון "בית חולים כללי", ובהמשך הופיעה בשלל סדרות טלוויזיה בתפקידים ראשיים, כמו ב"איסטוויק" וב"בייטס מוטל", והגיחה מדי פעם גם ב"ורוניקה מארס", "האחים גרים", "סטארגייט: אטלנטיס", "מנטל" ועוד. "לאורך השנים פיתחתי לעצמי קריירת משחק נחמדה ועבדתי באופן די סדיר. עשיתי המון סדרות טלוויזיה, חלקן בתפקידים ראשיים וחלקן בתפקידי משנה", היא אומרת, ונזכרת בעבודה הראשונה שלה בקולנוע, על הסט של סטיבן שפילברג בסרט "תפוס אותי אם תוכל" מ-2002.
"זו הייתה הפעם הראשונה שלי על סט של סרט, וזה היה בלתי נתפס", היא מספרת על החוויה, שכללה גם סצנה עם ליאונרדו דיקפריו. במהלך אחד האירועים המקדימים לטקס האוסקר אף גילתה שיש עוד אנשים שזוכרים את הרגע. "מישהי ניגשה אליי ושאלה אם השתתפתי ב'תפוס אותי אם תוכל', וכשאמרתי שכן היא אמרה שהיא הייתה מעצבת התלבושות של הסרט, ושהיא זוכרת אותי על אף שהשתתפתי בשני ימי צילום בלבד וזה היה לפני 20 שנה. זה היה מטורף". מאז הופיעה ניומן ב"השמועה אומרת ש" של רוב ריינר לצד ג'ניפר אניסטון (2005), "ארוס עליה" לצד פטריק דמפסי (2007), ולאחרונה כיכבה בתפקיד נשי מרכזי בסדרות "המעניש" של נטפליקס ו"חצות טקסס" שבוטלו.
בעודה ממשיכה לעשות אודישנים, היא משקיעה יותר ויותר בעבודה שלה כמפיקה במשותף עם בעלה נתיב. "הרבה לפני שהתחלנו לצאת ידעתי שהוא כישרוני, וכך התחלנו לעבוד יחד הרבה לפני שנהיינו בני זוג. היה לי ברור שהוא כישרון גדול ורק צריך את הבמה הראויה. בהתחלה זה בכלל לא היה רומנטי, פשוט חשבתי שיש לנו טעם דומה. שנינו אוהבים סרטים זרים. במהלך העבודה המשותפת התעוררה אהבה. כל זה קרה לפני תשע שנים, ובמהלך התקופה הזאת התארסנו, וגיא התחיל להבין שהוא צריך לעבור לארצות הברית".
קשה להאמין שהוא היה מצליח להתאקלם כל כך מהר בארצות הברית ללא התמיכה שלך.
"גיא הגיע ללוס אנג'לס בגיל 40, והוא כבר היה מאוד מגובש כיוצר וכגבר. הוא לא הגיע לכאן במטרה להיות פלייבוי או כדי להתהולל. הוא היה מכוון מטרה. הייתי מתעוררת ורואה אותו יושב ליד שולחן הכתיבה, ואז לפני השינה הוא עדיין היה יושב שם. היינו מתלוצצים על זה שהכיסא קיבל את הצורה של התחת של גיא. הוא אף פעם לא עזב את חדר העבודה שלו. הוא היה מאוד מחויב למטרה של להגיע לארה"ב כדי להיות יחד, להקים משפחה, לייסד חברת הפקה ולעבוד על פרויקטים. גיא תמיד אומר שהוא מעדיף לא להיות מוזמן לאף מסיבה וליצור על פני להיות מוזמן לכל המסיבות ולא ליצור. וזה נכון - עד לטקס האוסקר אף אחד לא הזמין אותנו לאף מסיבה. לאף אחד לא היה אכפת, וגם לו לא היה אכפת".
איך אתם מצליחים לשלב בין החיים המקצועיים לחיי היומיום שלכם?
"בכל הנוגע לקריירת המשחק שלי גיא שומר מרחק. הוא לא חלק מזה. הוא לא עושה איתי אודישנים, והפעם היחידה שבה הוא הסכים לצלם אותי הייתה לאודישן של 'המעניש'. בפרויקטים המשותפים שלנו יש לכל אחד מאיתנו תפקיד. כשהוא כותב משהו, אני הראשונה שמקבלת את הודעות הטקסט: 'רעיון טוב לסרט?', או 'הסרט הקצר הבא שלנו?'. במובנים מסוימים אנחנו כמו מוח אחד. במהלך ימי צילום כשאני ליד המוניטור, אני יכולה לשלוח לו הודעות עם הערות משחק, הוא בדרך כלל פתוח לזה. מצאנו לעצמנו את המקום שלנו בעבודה המשותפת, וזה בא לנו באופן טבעי. אנחנו שוקלים לעבוד יחד כבמאים על הפרויקט הבא, כי אני טובה בעבודה עם שחקנים. אני אולי לא טובה כל כך בעניינים החזותיים, אבל עבודה עם שחקנים זה היתרון שלי".
ניומן מגדירה את עצמה כ"שומרת הסף" של נתיב, שמתמסר לעולם הדמיון שלו. "הוא חושב בגדול, ואני שם כדי להחזיר אותו לקרקע. אני אוהבת שהוא חושב בגדול, אבל מישהו צריך להחזיר אותו למציאות", היא אומרת, אבל מודה שאחרי הזכייה באוסקר קשה לחזור למציאות. "השנה הזאת גרמה לי להיות עם הראש בעננים, ומצד שני עם הרגליים על הקרקע. אני אצטרך להיזכר בשנה הזאת כשננסה לקדם את הסרט הבא שלנו ונקבל תשובה שלילית. אנחנו מתענגים על הרגע, אבל מסתכלים קדימה לפרויקטים הבאים. שנינו מעוניינים בסרטים שגורמים לאנשים לתהות, ואם נצליח להמשיך בכך - אז זכינו בלוטו. אבל זה תמיד יהיה מאבק מתמשך".
השנה האחרונה כללה זכייה באוסקר ואת השלמת גרסת הסרט הארוך של Skin, שהוקרנה בבכורה בפסטיבל טורונטו וזכתה לשבחים. אחרי הקרנה נוספת בפסטיבל ברלין ובחודש הבא בפסטיבל טרייבקה, חברת ההפצה היוקרתית A24 תוציא בקיץ לאקרנים את הדרמה המטלטלת בכיכובו של ג'יימי בל, המספרת את סיפורו האמיתי של מנהיג כנופיה ניאו-נאצית בשם בריאן ווידנר, שמחפש גאולה כאדם חדש בחיי משפחתו החדשה. אבל ניומן ונתיב מסכימים כי הפסגה הגדולה ביותר של השנה האחרונה הייתה הולדת בתם עלמה נס, שהגיעה לעולם אחרי מסע מפרך ומלא אכזבות שעברו השניים בניסיון להפוך להורים.
ב-2013 חוותה ניומן כאב לב גדול כשהיריון שלה הסתיים בלידה שקטה. בהמשך ניסתה להרות שוב באמצעות טיפולי הפריה שכשלו. בסופו של דבר פנו בני הזוג לפונדקאית שבעזרתה הגיעה עלמה נס לעולם, ימים ספורים אחרי הקרנת הבכורה של Skin הארוך בטורונטו. "אני זוכרת שכשעזבנו את בית החולים ב-2013, אמי סיפרה לי שג'קי קנדי חוותה את זה פעמיים, והיא אמרה לי: 'זה יכול להיות מותחן אימה של סטיבן קינג או הסיפור מעורר ההשראה של ג'קי קנדי. את תבחרי את הנרטיב'. לא תיארתי לעצמי שיעברו עליי עוד ארבע שנים של קושי, אבל תמיד זכרתי את זה. ותמיד אמרתי לגיא שאנחנו לא נוותר עד שיהיה לנו תינוק, זו לא אפשרות", משחזרת ניומן.
"על אף שזו הייתה התקופה הקשה בחיינו ועברנו גיהנום, שמרנו את זה לעצמנו והמשכנו לעבוד כרגיל. בדיעבד אני חושבת שאולי היינו צריכים לדבר על זה ובכך אולי לעזור לאחרים, כי כמעט לכל אישה יש סיפור משלה. כנות זה דבר נפלא, וזה עוזר. אבל ברגע שעלמה נולדה, הסתכלתי עליה ואמרתי לעצמי "וואו, אנחנו יצרנו את התינוק הזה, גיא ואני". החיים מייעדים לה את המאבקים והקשיים שלה, אבל היא תדע שאבא ואמא יצרו אותה במו ידיהם, ואנחנו לא ניקח זאת כמובן מאליו".
המשבר הזה חיזק אתכם כזוג?
"אני וגיא ניהלנו מערכת יחסים מרחוק במשך יותר מארבע שנים. כמה חודשים אחרי שהתחתנו הוא קיבל את הגרין קארד ועבר לכאן, ואז קרה לנו הדבר הנורא הזה. לאחר מכן עברנו לשיקגו לצורך עבודה וגיא התחיל לכתוב את התסריט ל-Skin. היינו שם באמצע החורף, שנינו היינו המומים וזה היה מצב מאוד לא ברור, אבל זה הפך אותנו לקרובים יותר. זו הייתה נחיתה לא רכה בארצות הברית, אבל אנחנו צוות".
מבחוץ אתם נראים כמו זוג מושלם.
"אין דבר כזה זוג מושלם, גם אנחנו רבים, גם אנחנו מתווכחים, גם בינינו יש אי הסכמות".
ניומן הפגינה חוסן נפשי במאבק הפרטי שלה להפוך לאם, ולפני שנתיים רתמה את הכוחות הללו גם למאבק ציבורי. ב-2017 היא חברה לחמש שחקניות הוליוודיות (בהן אוליביה מאן ונטשה הנסטרידג') שהתלוננו על הטרדות מיניות מצידו של הבמאי ומפיק העל ברט ראטנר. "הוא היה מתאר באופן גרפי כיצד אני מבצעת בו מין אוראלי ועד כמה הוא מכור לזה", דיווחה ניומן בזמנו. בעקבות הגילוי הזה יצאה גל גדות נגד שיתוף הפעולה של חברת ההפקה שלו, ראט-פק, עם אולפני וורנר ברדרס במימון "וונדר-וומן" ולהיטים אחרים, ורמזה כי תתנה את חידוש החוזה שלה בפירוק השותפות הזו - צעד שהיה בלתי נמנע בכל מקרה לנוכח חשיפת השערורייה המבישה.
כיום נוקטת ניומן גישה מפויסת יותר כלפי חלק מהגברים בעלי הכוח בהוליווד שאיבדו הכול בעקבות התנהגותם הטורפנית. "יש ניסיון כן ואמיתי לפעול לשוויון מגדרי בתעשייה. זה עולם שונה לחלוטין, במיוחד מאז תנועת MeToo", היא מסבירה. "בעידן החדש הזה אנחנו צריכים להתחיל לדבר על מה עושים הלאה עם הגברים הללו - ברט ראטנר, הארווי וויינסטין, ג'ון לסטר ואחרים. חלקם ייכנסו לכלא, אבל הם לא מתים, הם עדיין נושמים, ויש להם משפחות וקרובים. כחברה, עלינו לנסות ולהבין אם אנחנו מסוגלים לסלוח להם, במיוחד כשמדובר באנשים שמקבלים אחריות על מעשיהם", היא אומרת, ונותנת כדוגמה את הקומיקאי לואי סי.קיי. "אני חושבת שיש מקום לבחינה מחדש, ולא להסתפק בלתת להם להירקב באיזשהו מקום בהמשך חייהם".
עם פסלון אוסקר ביד אחת ותינוקת ביד השנייה, ניומן מסתכלת קדימה לקריירת המשחק שלה (בקרוב ייצא סרט בכיכובה לצד ג'ון מלקוביץ', שרלוט רמפלינג וג'וש הארטנט בשם Valley of The Gods) וצופה להמשך העשייה המשותפת עם בעלה. היא תתמוך בסרט התיעודי האישי שלו, "הרמוניה", שחוזר לסיפורה המדהים של סבתו בכת נשית במדינת וירג'יניה, ולעיבוד של הסיפור לגרסה דרמטית אמריקנית בשם "וירג'יניה". היא יודעת שבפניה עומד מסלול ארוך ומתמשך, רצוף אכזבות וגם כמה הצלחות. מה שהיא לא רואה בעתידה הוא אפשרות שנתיב, עלמה נס והיא יעבירו את מרכז חייהם לישראל.
"אני לא חושבת שאנחנו נגור בישראל", היא מודה. "אני אמריקנית ויש לי קריירה פה. חשוב לנו שלעלמה תהיה אזרחות ישראלית. גיא רוצה להמשיך ליצור בישראל, ויש לו שם שותפים ליצירה. אני לא חושבת שנעבור לחיות שם, כי זה יהיה מסובך וקשה מדי עבורנו, אבל אנחנו נמשיך לעבוד עם ישראלים עד סוף חיינו".
