לצה"ל הסתננו מאפיינים של כנופיות רחוב
ההתעללות של לוחמי נצח יהודה בעצירים פלסטינים ממשיכה מגמה של "סגירת חשבון": חיילים נשלחים לטפל במי שפגעו בחבריהם ליחידה
ארכיון. הנאשמים בפרשה(צילום: שאול גולן)
השבוע הורשעו שלושה לוחמי גדוד "נצח יהודה" המעורבים בפרשת חבלה חמורה והתעללות בנסיבות מחמירות בשני עצורים פלסטינים – אב ובנו - שנחשדו כסייענים למחבל שרצח את חבריהם לגדוד, יובל מור יוסף ז"ל ויוסף כהן ז"ל, בפיגוע בגבעת אסף. בדיון בבית המשפט הצבאי ביפו תיארו החיילים את הנסיבות שקדמו לאירוע, כשעברו בזירת הפיגוע ו"הכל צף". בנסיבות הטעונות רגשית שאותן תיארו החיילים נשאלת השאלה האם נכון היה להפקיד בידיהם את העצורים?
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
בשלב זה העובדות במלואן עדיין אינן ברורות: האם החיילים שובצו למשימה באקראי או במכוון? האם הנסיבות היו ידועות למפקד ששיבץ אותם אליה? עם זאת, מטרידה בעיניי האמירה המיוחסת למפקד הגדוד שלפיה נכון היה לשבץ את הפלוגה לפעילות כדי "לסגור מעגל עם המחבל שהרג שני לוחמים מהפלוגה, על מנת לייצר תחושת הצלחה בקרב הלוחמים".
העדויות בפרשת ההתעללות בעצירים:
גם אם אין המדובר במדיניות כללית של צה"ל, נראה כי זו לא תפיסה ייחודית למג"ד נצח יהודה. לפני חודשיים פורסם שלוחמי דובדבן השתתפו בפעולה להריסת בית משפחתו של המחבל שהשליך לוח שיש שהרג את חברם רונן לוברסקי, ועוד קודם לכן השתתפו במבצע ללכידתו של המחבל. גם כאן הייתה הכותרת "בדובדבן סגרו מעגל". הדבר מעלה חשש שמא תפיסה של "סגירת חשבון", האופיינית למאבק בין כנופיות רחוב, מסתננת לצבא ההגנה לישראל.
כאשר יחידה צבאית סופגת הרוגים או חווה כישלון מבצעי, הרצון להחזיר את הביטחון העצמי לחיילים על ידי הטלת משימות מבצעיות חדשות מובן ומוצדק. עם זאת, למיקוד העיסוק המבצעי באויב קונקרטי שפגע בחיילי היחידה עלולות להיות השלכות הרסניות. המלחמה אינה עניין אישי ואפילו לא מאבק בין יחידות צבאיות וחוליות טרור מסוימות. מדובר במאבק בין מדינות, עמים, ארגונים ותפיסות עולם.
נכון, פגיעה במי שלא הניחו את נשקם או נפצעו מוצדקת מעצם היותם לוחמי אויב, אבל הצדקתה של הפגיעה צופה פני עתיד – השגת מטרות המלחמה ובכלל זה מניעת התקפות נוספות מצד האויב. הפגיעה בהם אינה גמול על מעשיהם בעבר.
הלוחמים אחרי מעצרם (צילום: אבי חי)
במדינה מתוקנת יש מוסדות מתפקדים שייעודם להעמיד לדין פעילי ארגוני טרור או לוחם סדיר שביצע פשעי מלחמה. רק בפניהם רלוונטיים מעשיהם האישיים וניתן לדבר על ענישה.
סמכות הענישה נתונה בידי בתי המשפט בלבד. מבלי להתייחס למקרה הנוכחי, שההליך בו עדיין תלוי ועומד בפני בית הדין, הרעיון של "סגירת מעגל" בפעולה נגד מחבל קונקרטי עלולה להטעות את החיילים להאמין שיש מקום לבטא רגשי נקמה בלחימה ולהיפרע באופן אישי ממי שפגע בחבריהם. זהו מסר מוטעה ומסוכן.
באופן עקרוני חשוב להדגיש כי אלימות כלפי עצורים חסרי ישע, אזוקים ומכוסי עיניים, היא מעשה פלילי חמור ומכוער שאין נסיבות העשויות להצדיקו, גם לא מעשיהם של החשודים קודם למעצר.
בצדק נבחנת בפרשה זו גם אחריותו של המפקד שנסע עם החיילים ברכב. אחריות פיקודית כוללת בחובה גם מניעת עבירות על ידי פקודיך. ברמה כללית עוד יותר, ראוי כי הפיקוד הבכיר יפעל להוקיע את התפיסה של "סגירת מעגל" או לפחות לחייב כי במצבים רגישים אלה יתקיים תדרוך מראש ופיקוח במהלך המשימה, שימנעו מצבים בהם עלולים חיילים לחרוג מן השורה.
- אל"מ (מיל') עו"ד לירון א' ליבמן הוא חוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה, ולשעבר התובע הצבאי הראשי וראש מחלקת הדין הבינלאומי בצה"ל
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
אל"מ (מיל') עו"ד לירון א' ליבמן
צילום: המכון הישראלי לדמוקרטיה
מומלצים
