במותו הציל יאיר שישה אנשים
לא רק אשת הנשיא נחמה ריבלין קיבלה את חייה במתנה בזכות תרומת הריאה מגופו של יאיר יחזקאל חלבלי ז"ל. עוד חמישה חבים לו את חייהם: אילנה סוויסה קיבלה את הריאה השנייה, עולה האראשי קיבלה את אחת הכליות. הכליה השנייה וגם הכבד הושתלו בגופו של כפיר ברקוביץ, גל מסיקה זכתה בלבלב חדש. וליבו הגדול של יאיר הושתל בגופה של בת 26 שסבלה ממום גנטי. עכשיו הם מספרים על התקווה לחיים חדשים
לחתימה על כרטיס אדי
בבית החולים בילינסון בפתח־תקוה, מרכז ההשתלות הגדול והמוביל בארץ, מאושפזים ארבעה מהמושתלים: נחמה ריבלין, שבגופה הושתלה ריאתו של יאיר; אילנה סוויסה, בת 69 מחולון, שקיבלה את הריאה השנייה; גל מסיקה בת ה־30 שבגופה הושתל לבלב; וכפיר ברקוביץ בן ה־36 שעבר השתלת כבד וכליה בו זמנית. בבית חולים שיבא בתל השומר מאושפזת צעירה שעברה השתלת לב. ואילו בבית החולים שניידר בפתח־תקוה מאושפזת הצעירה ביותר מבין המושתלים, עולה האראשי בת ה־15 שבגופה הושתלה כליה.
כל האנשים הללו, כאמור, זכו בחייהם בזכות יאיר יחזקאל חלבלי ז"ל מרמת־גן. ההחלטה לתרום את איבריו של בנם לא הייתה פשוטה לזוג ההורים הצעירים, שנדרשו למעשה האמיץ בשעה קשה מנשוא. "למרות הקושי הגדול, הדבר הכי מתבקש היה לתרום את איבריו של יאיר", סיפרה אתמול האחות הגדולה עמית (21). "זה מה שאח שלי היה רוצה שיקרה אחרי מותו. הוא פשוט לא הספיק לחתום על כרטיס אדי. אם רק היה יודע כמה חולים הצליח להציל בתרומות האיברים מגופו, הוא בטח היה מחייך. אנחנו יודעים שריאה אחת הושתלה אצל אשתו של נשיא המדינה, וזה כמובן מרגש מאוד".
"השתלת איברים היא תהליך ארוך ומורכב, שלעיתים מערב מספר השתלות במקביל ומנוהל ממש כמו מבצע צבאי", מספר ד"ר יורי פייסחוביץ', משתיל בכיר במערך ניתוחי לב־חזה בבילינסון. "מהרגע שמתקבלת הודעה שמשפחה הסכימה לתרום את איברי יקירה שנפטר, מתאמת ההשתלות מיד מזעיקה את המועמד להשתלה, ומתחילה התארגנות. במקביל יוצא צוות לביה"ח בו התקבלה התרומה, כדי לבצע את הנצלת האיברים".
"אין זכות גדולה מהזכות להציל חיים", מוסיף ד"ר אביתר נשר, מנהל מחלקת השתלות איברים בבילינסון. "תחום השתלות האיברים דורש התמסרות מלאה וטוטליות של עבודה סביב השעון, שבת וחג. אך הרגע בו רואים את המטופל קם על רגליו וחוזר לחיים נורמליים, שווה הכל".
אילנה סוויסה, מושתלת ריאה: "מתנה מאלוהים"
במחלקת טיפול נמרץ בבית החולים בילינסון, שם בוצעו רוב ההשתלות, שוכבת סמוך לאשת הנשיא אילנה סוויסה (69) מחולון, אמא לשתי בנות וסבתא לשלושה נכדים. אברהם, בעלה, לא זז ממיטתה. לפני שנה וחצי חלתה סוויסה במחלת ריאות שהובילה לבצקות קשות באחת מריאותיה. היא נעזרה במיכל חמצן צמוד 24 שעות ביממה.
"אילנה קבלה את הטלפון המרגש בשעה 20:00 ביום ראשון", משחזר אברהם. "לצערי לא הייתי באותו זמן בבית. הטלפון הכניס את אותה להיסטריה של ממש. טסתי מהר הביתה כדי להיות לצידה ולחבק אותה. חיכינו לטלפון הזה הרבה זמן. אין לדעת אף פעם מתי יצלצל הטלפון כשמעבר לקו יהיה הרופא.
"רגע לפני שהגענו לבית החולים אשתי חייכה אליי ואמרה לי: 'תראה איזו מתנה אני מקבלת ליום הולדתי ה־69 שחל ביום שני הקרוב. לא יכולתי לבקש מאלוהים מתנה יותר גדולה מזו'. ובאמת, ב־18 במארס ימלאו לאשתי האהובה 69 שנה. אני מאחל לה שתחלים כמה שיותר מהר".
מה צפוי כעת בתהליך ההחלמה?
"מחכים לה לפחות שבועות של אשפוז. אחרי טיפול נמרץ היא תעבור למחלקת ריאות ובהמשך לטיפול בתרופות נוגדי דחייה. נהיה לא מעט בביקורות במחלקה כאן בבילינסון".
פגשת את משפחתם התורם?
"טרם יצא לי להכיר את המשפחה של התורם שהציל במותו הפתאומי את האישה שלי. קראתי בעיתונים שמדובר בבחור צעיר שטבע למוות בצלילה באילת. כל כך עצוב. לבי עם המשפחה. איזה אומץ אדיר ומבורך יש להורים שלו, שהחליטו לתרום את איברי בנם. אני אודה להם כל חיי. הבנתי שזו החלטה שלהם כי הילד לא הספיק לחתום על כרטיס אדי. אני מכאן יוצא לחתום על כרטיס כזה באופן אישי. אני חושב שזה המקום לומר כי צריך שיקרה דבר הפוך — לכל אזרח צריך שיהיה כרטיס אדי באופן אוטומטי ורק אלה שאינם רוצים לתרום איברים, הם אלא שיחתמו שהם מסרבים".
עולה האראשי, מושתלת כליה: "רגשות מעורבים"
עולה האראשי בת ה־15, המושתלת הצעירה ביותר מאיבריו של יאיר יחזקאל חלבלי ז"ל, קיבלה את אחת הכליות שלו. האראשי, תושבת הכפר מצר, היא בת זקונים במשפחה בת עשרה ילדים. לפני שנתיים חלתה במחלת כליות, ומאז היא מטופלת בדיאליזה.
"ביום ראשון, בשעה אחת לפנות בוקר, קיבלנו טלפון מהאחראית בבית החולים שניידר", מספר אחמד, האח הבכור. "היא אמרה לנו להגיע תוך מקסימום שעה וחצי כי נמצא תורם כליה. אמא שלי ואני העמסנו את עולה וטסנו ברכב לשניידר. זה טלפון שמי שזקוק להשתלה מחכה לו כל יום בציפייה, והנה זה הגיע אלינו.
"אין בשורה יותר משמחת לאחותי אבל כמובן שהרגשות היו מעורבים. אחותי נכנסה קצת לפחדים והיסטריה שהנה זה עומד לקרות. הרגענו אותה. הבטחתי לאחותי שאני לא עוזב אותה עד שתיכנס רדומה לחדר ניתוח, ומיד כשתצא לחדר התאוששות אני מחכה לה שם ולא זז.
"היום היא עדיין בטיפול נמרץ אבל תוך שלושה ימים יעבירו אותה להמשך טיפול ומעקב במחלקה. מחכה לה החלמה גם בבית עם תרופות נוגדות איבר מושתל, ואני מתפלל שהכול ימשיך להיות בסדר. קיבלנו מתנה גדולה, מצילת חיים. אם זה בכלל אפשרי, היינו רוצים לשלוח נציג של המשפחה להכיר את ההורים של יאיר ולפגוש אותם ביחד עם עולה שלנו, כשתרגיש יותר טוב בהמשך".
איך ייראו החיים של אחותך עכשיו?
"עכשיו, עם כליה אחת מצויינת שקיבלה מהתורם, היא תוכל לחיות הרבה שנים. להיות אמא בעצמה יום אחד וללדת נכדים להורים שלי. אינשאללה היא תהיה לנו בריאה וכל שאר המושתלים. אני תמיד אומר שאפשר לחיות יהודים וערבים ביחד בכל דבר. הבריאות מעל הכל. כשמדובר ברפואה אז אין דבר כזה יהודי וערבי".
אמאל, מושתלת לב: "לא מובן מאליו"
אמאל בת ה־26 סבלה ממום לב גנטי, שגרם ללבה לגדול להתעבות פי שלושה מהנורמה. כתוצאה מכך סבלה מאי־ספיקת לב קשה. בחודשיים האחרונים מצבה הידרדר במהירות, והשבוע ניצלו חייה בזכות ליבו של יאיר ז"ל שהושתל בגופה. "הם נתנו לי את החיים במתנה", אמרה אתמול. "אני מודה להם כל כך. זה לא מובן מאליו. שאלוהים ייתן להם את הכוח להתמודד עם האובדן. אשמח מאוד להיפגש ולהודות להם באופן אישי. אני מקווה מאוד שאנשים יראו את המעשה האצילי שעשו ואפשר יהיה להציל עוד אנשים".
אמאל מתגוררת עם משפחתה בכפר בצפון הארץ. "לפני חודשיים היא הרגישה לחץ בראש במשך מספר ימים, ופתאום איבדה את ההכרה", מספר בעלה. "אמרו לנו שהמצב קשה מאוד". היא הועברה לבית החולים שיבא, שם המתינה לתרומת לב דחופה. "היא עברה החייאה בשל הפרעת קצב קטלנית", מסביר פרופ' יעקב (ג'יי) לביא, מנהל היחידה להשתלות לב במרכז הרפואי שיבא, שביצע את ההשתלה ביחד עם ד"ר יגאל כסיף. "היה ברור שאם לא נמצא תרומת לב במהרה, היא לא תחזיק מעמד".
"כולנו בני אדם", אומר אביה. "אצלנו אין ערבי ויהודי. כולנו אותו דבר. כולנו אחד. מעכשיו הוא הבן שלי, יאיר. אנחנו מלאי תודה גדולה להורים שלו ומשתתפים בצערם. אני בוכה עליו על שמת, אבל זה אלוהים החליט. לא אנחנו. כשלבתי ייוולד בן או בת, בעזרת השם, היא תקרא לו או לה נור, על שם יאיר. אנחנו מקווים שהמשפחה שלו תקבל את הבקשה שלנו להיפגש. קיבלנו את הלב של הבן שלהם, הוא חי בתוכנו. בזכותם, בזכות אלוהים ובזכות הבן שלהם - הבת שלי בחיים".
אמה מניחה יד על הלב ועיניה דומעות. "אני יודעת מה זה כאב של אמא שמאבדת ילד. גם לנו נפטרה ילדה, בת שנה, מוות בעריסה. אני מרגישה את הכאב ואת הסבל. ואין לי מילים להודות לה בשמי, בשם הבת שלי ובשם כל המגזר".
גל מסיקה, מושתלת לבלב: "סבלה מאוד"
"בחצות ושש דקות בדיוק קיבלנו את הטלפון: תגיעו מהר לבית חולים, נמצא תורם מתאים", מספר בהתרגשות אבי, בעלה של גל מסיקה בת ה־30, אם לילדה בת 6, שבגופה הושתל לבלב. גל חלתה בסכרת נעורים בגיל 13, ומאז מזריקה אינסולין על בסיס קבוע. כשנכנסה להיריון, סבלה מרעלת היריון ונאלצה לעבור השתלת כליה. בהמשך מצבה הוסיף להידרדר ומאז נזקקה להשתלת כליה.
"כבר לפני חודשיים קיבלנו טלפון שנמצא לבלב", משחזר אבי. "הגענו לבילינסון, אבל המצב של הלבלב של גל לא היה טוב ולכן לא ניתן היה לבצע את ההשתלה. הפעם היה לנו מזל משמיים".
מה חושבים ברגעים שאחרי השיחה?
"זה רגעים מאוד משמחים אבל גם המון סטרס ובלבול. מה עושים קודם, למי מודיעים, מה מודיעים. ובעצם זה מהול עם מחשבה קשה שאתה מבין שאשתך עומדת לקבל מתנה, אבל מישהו מת בסיפור הזה. בשלב הזה לא ידענו כלום. לא היה לנו מושג שמדובר בתרומה מבחור צעיר כל כך. חשבנו שזו אולי תרומה מאדם מבוגר. אחרי הניתוח התמונה הייתה יותר ברורה. הבנו שמדובר בבחור צעיר שטבע למוות".
מה היית רוצה לומר להורים שלו?
"הכי הייתי רוצה לפגוש אותם ולחבק אותם. ולהבטיח להם שהבן שלהם יאיר, בטופ של הגן עדן. הוא הציל חיים של הרבה אנשים ויזכרו אותו לתמיד. גיבור. הבת שלנו קיבלה את אמא שלה במתנה. גל איבדה את אמא שלה כשהייתה בקושי בת שלוש. אמא שלה נפטרה מסרטן. היא חששה שגם הבת שלנו תגדל בלי אמא.
"בזמן האחרון היא סבלה מאוד. זה כבר לא היה חיים. למעשה, גל כבר אחרי השתלת כליה שעברה לפני שלוש שנים. ארבע שנים שהיא כבר לא עובדת כי אסור היה לה. כל היום מזריקה אינסולין. חלשה. והילדה שלנו צפתה בכל זה".
כפיר ברקוביץ, מושתל כליה וכבד: "הלך ונחלש"
כפיר ברקוביץ, בן 36 מהיישוב עזר, נולד עם מום בכליות. כבר בגיל ארבע עבר השתלת כליה. בעשרים השנה האחרונות, מאז השתלת כליה נוספת שעבר, הוא חי חיים שקטים, בלי בתי חולים. אבל לאחרונה, דווקא המצב של הכבד שלו החל להידרדר. במקביל, גם הכליה שהחזיקה מעמד יפה 20 שנה, גם התחילה "לזייף". "כפיר שלי הלך ונחלש", מספרת אמו, מרגלית. "היה ברור לנו שהדבר הבא שיציל אותו זה רק ניתוח משולב שכולל באותו מעמד השתלת כליה וכבד. לא הייתה ברירה. ואז, פתאום, קיבלנו את הטלפון המיוחל.
"קיבלנו כליה וכבד ממשפחה אצילה. אני בוכה ומחייכת בו זמנית מהרגע שנודע לי מי התורם. שמעתי שיש גם נשים ערביות שקיבלו את האיברים, ואני אומרת בצורה פשוטה: הגיע הזמן שנשים את כל הדבר הזה בצד. כולנו אמהות. כולנו רוצות שהילדים שלנו יהיו בריאים, גם האמא היהודייה וגם האמא הערבייה".
מה מצבו של כפיר עכשיו?
"עכשיו אנחנו מתפללים וממתינים שיתאושש בחדר טיפול נמרץ ובהמשך יעבור לאט־לאט להמשך טיפול במחלקה. ברור לי שאנחנו צריכים להיאזר בהרבה סבלנות. תקווה יש לנו ומתנת אל כבר קיבלנו".
לפנייה לכתב/ת 
