"שידור תחזית המדגם של הטלוויזיה עורר תדהמה, והיו שניסו להתנחם בסיכוי הקלוש שבקלפיות המדגם הטילו הבוחרים פתקים אחרים מאלה שהטילו בקלפיות האמיתיות. אך ככל שחלפו הדקות והשעות, הלך והתברר כי התחזית של הטלוויזיה מדויקת והתבוסה שספג המערך מוחצת" (מתוך "ידיעות אחרונות", 18 במאי 1977).
הדיווח ב"ידיעות אחרונות" המשיך מכאן אל הדרמה הלילית בבית מרכז מפלגת העבודה בתל אביב, אבל דרמה לא פחות גדולה התחוללה מעט קודם לכן במשרדי רשות השידור. שם, כלל לא היה מובן מאליו שתוצאות המדגם הזה - הראשון שערכה הטלוויזיה הישראלית, ושחזה בהצלחה את המהפך הגדול - באמת ייחשפו בשידור.
את המדגם ערך עבורם חנוך סמית ז"ל. "על סמך 24 קלפיות מדגם, סמית הצליח לנחש בדיוק רב את תוצאות הבחירות - ממש על חודו של מנדט", סיפר בעבר ל-ynet מגיש החדשות חיים יבין. "מאחורי הקלעים הייתה דרמה מאוד גדולה. בהתחלה הוא לא היה בטוח שהוא קלע לאמת כי היה חשש לזיוף, אחר כך כשהוא כבר סבר שצדק - אנחנו לא האמנו, כי בפעם הראשונה הליכוד מנצח. כבר שקלנו לבטל את השידור של המדגם ולעבור לשידור רגיל, אבל בזכות דן שילון הלכנו עם זה עד הסוף, וזה היה אחד הערבים הגדולים ביותר של הטלוויזיה. זו הייתה מהפכה גדולה, כי זו הייתה הפעם הראשונה שעשינו את המדגם. עד אז היו קוראים בזה אחר זה את תוצאות הבחירות, וזה היה נמשך לילה שלם. בבחירות ההן - ברגע שנסגרו הקלפיות ידעו את תוצאות הבחירות".
מאז המדגמים הפכו לחלק מן השגרה הפוליטית הישראלית. ולא רק מדגם בחירות אחד, לערוץ אחד עם "מאה אחוזי צפייה" - אלא מדגמים מתחרים, של ערוצים מתחרים, עם הרבה יותר מ-24 קלפיות בכל אחד. אבל עד כמה התוצאות שנחשפות ביום הבחירות כשהשעון מורה 22:00 מדויקות? כך נראו הפערים במערכות הבחירות האחרונות - מההפתעה הלילית של 96' ועד ההערכה המוטעית של כוחו של נתניהו ב-2015. מסע בין תוצאות האמת והכמעט-אמת - מתחילים.
ב-96', בפעם הראשונה מאז קום המדינה, אזרחי ישראל הצביעו בשני פתקים: האחד למפלגה - והשני לראש הממשלה. המאבק בין שמעון פרס ובנימין נתניהו, ראש בראש, הציב אתגר חדש בפני עורכי המדגמים: לא מדובר רק בחלוקה של גושים, אלא בבחירות ישירות לראשות הממשלה - והפער הזעום בין השניים הפך את האתגר למורכב הרבה יותר.
"מאבק צמוד", הכריז שער "ידיעות אחרונות" בבוקר שלאחר הבחירות. המדגם של הערוץ הראשון העניק לפרס 50.6% מהקולות. המדגם של ערוץ 2 נתן לו קצת יותר - 50.7%. תוצאות האמת היו הפוכות: נתניהו זכה ב-50.5% מהקולות, והרכיב את ממשלתו הראשונה. מבחינת חלוקת המנדטים, אגב, המדגמים היו דווקא די מדויקים: הם חזו שהעבודה תקבל 35 מנדטים לעומת 34 שקיבלה בפועל, וניבאו 32-31 מנדטים לליכוד (32 בפועל).
גם בבחירות של 1999 המדגמים המעיטו בכוחו של נתניהו, אבל הפעם זה לא ממש עזר לו. בערוץ הראשון ניבאו לו 41.5%. בערוץ 2 - 43%. בסופו של דבר הוא השיג יותר - 43.9% מכלל הקולות - אבל עדיין הרבה פחות מאהוד ברק, שניצח בפער גדול עם 56.1%.
עם פער כזה גדול, למדגמים לא היה סיכוי לפספס - אבל בבחירות לכנסת התברר שדווקא הייתה סטייה לא מבוטלת. סיעת "ישראל אחת" בראשות ברק קיבלה על פי המדגמים בין 29 (ערוץ 2) ל-33 (ערוץ 1) מנדטים. בפועל היא קיבלה רק 26 מושבים בכנסת. כלומר, מדגם הערוץ הראשון פספס בעשרות אחוזים. לש"ס חזו המדגמים 15-14 מנדטים, אולם היא סיימה עם 17.
הבחירות הישירות האחרונות לראשות הממשלה נערכו ב-2001 - ללא בחירות לכנסת. אהוד ברק התמודד הפעם מול אריאל שרון, ונחל תבוסה מרה. ושוב, ניכר היה שהמדגמים נטו שמאלה: גם הערוץ הראשון וגם ערוץ 2 ניבאו כי שרון יקבל 59.5%, אך עם ספירת תוצאות האמת התברר שהוא קיבל לא פחות מ-62.4% מהקולות.
"22:00 בלילה, תושבי מדינת ישראל נצמדים לערוצי הטלוויזיה כדי לקבל את תוצאות המדגמים, וראו זה פלא: צופי ערוץ 1 קיבלו תוצאות שונות לחלוטין מאלה של צופי ערוץ ,2 וצופי שני הערוצים הללו קיבלו מידע אחר לגמרי מזה שקיבלו צופי ערוץ .10 אז איך זה קורה?", תהה "ידיעות אחרונות" בבוקר 29 בינואר 2003, לאחר הבחירות לכנסת ה-16.
ואכן, במערכת בחירות זו - הראשונה בעידן של שלושה ערוצי שידור - נרשמו פערים לא קטנים, גם בין מדגם למדגם וגם בינם לבין תוצאות האמת. הליכוד, למשל, קיבל 32 מנדטים בערוץ 2, 34 בערוץ 10, 36 בערוץ הראשון - ובסופו של דבר, 38 מנדטים בתוצאות האמת. פערים משמעותיים נרשמו גם ביחס למפלגת שינוי בראשותו של טומי לפיד ז"ל: רשימתו קיבלה 14 מנדטים על פי מדגם הערוץ הראשון, בעוד שבשני הערוצים המסחריים הוא זכה ל-17. ותוצאות האמת? במקום טוב באמצע, עם 15 מנדטים.
"ניצחון לקדימה ולחרדים, הליכוד התרסק, ליברמן זינק, הגמלאים הפתיעו", הכריז שער העיתון ביום שלמחרת הבחירות ב-2006. לא היה ספק לגבי הניצחון, ההתרסקות, הזינוק וההפתעה - אבל המספרים דווקא כן היו שנויים במחלוקת.
העבודה למשל קיבלה 22 מנדטים על פי שניים מהמדגמים, לעומת 19 בתוצאות האמת. ישראל ביתנו קיבלה 14-12 מקומות בכנסת במדגמים - בעוד שבפועל הסתפקה ב-11, אחד פחות מהליכוד. דווקא את הפתעת הבחירות - מפלגת הגמלאים - שלושת המדגמים זיהו. הם העניקו לה 8-6 מנדטים - ובסופו של דבר היא נכנסה לכנסת עם 7.
בבחירות 2009 התוצאות הצליחו לבלבל מצביעים רבים ואפילו פוליטיקאים - אבל לאו דווקא בגלל הפער בין המדגמים לתוצאות האמת, אלא בגלל הגבול האפור שבין כוחן של מפלגות וכוחם של גושים. קדימה הייתה לסיעה הגדולה ביותר: היא קיבלה 30-29 מנדטים לפי המדגמים ו-28 בסופו של דבר, לעומת 27 של הליכוד.
אבל כבר מתוצאות המדגמים - גם אלו שניבאו לקדימה שני מנדטים יותר - ניתן היה לזהות את היתרון הגושי של הימין, בין היתר בזכות הזינוק של ישראל ביתנו ל-15 מנדטים. ואכן, נתניהו היה זה שנכנס למשרד ראש הממשלה - תפקיד שאותו הוא ממלא כבר במשך עשור מאז.
ב-2013 עורכי המדגמים יכלו להיות מרוצים: שלושת הערוצים קלעו בול למספר המנדטים של הליכוד (31) - וגם זיהו בהצלחה את ההפתעה הגדולה של יש עתיד (19-18 מנדטים במדגמים, 19 בתוצאות האמת). רק את ה"הצלחה" של קדימה, שהצליחה להיכנס לכנסת עם שני מנדטים, פספסו כולם.
ב-2015, לעומת זאת, שוב נרשם פספוס קולקטיבי. ערוצים 1 ו-10 נתנו 27 מנדטים לנתניהו. ערוץ 2 - אחד יותר. העבודה בראשות יצחק (בוז'י) הרצוג קיבלה אצלם 27-26 מנדטים. קרב צמוד - אבל עם יתרון לגוש הימין. תוצאות האמת, שנחשפו לאורך שעות הלילה והבוקר, גילו מציאות שונה: הליכוד זכה ב-30 מנדטים, העבודה - ב-24 בלבד. האם בעוד פחות מחודש הם ידייקו יותר? נמתין בסבלנות ל-9 באפריל.
