למה נשים וגברים מפרשים מיילים בצורה שונה?
חוקרים ניתחו מאות מיילים שנשלחו בארגונים, וגילו שישנם הבדלים בין נשים לגברים שאינם נעלמים גם בעולם הווירטואלי. ד"ר לירז מרגלית על ההבדלים בין האינטראקציות ועל הקשר למבנה המוח הגברי והנשי
הוא: "היי דנה, מצטער שאני מתקשר בשעה כזו, פשוט יש איזה קרייסס עם הלקוח שחייבים לפתור היום".
היא: "אהה... האמת היא שבדיוק עמדתי לצאת לריצה, תפסת אותי בדלת... אבל אם זה ממש דחוף אז אין בעיה, אני אוותר על הריצה של היום".
מרבית הגברים שנתבקשו לפרש את האינטראקציה המילולית המוזכרת מעלה, טענו שדנה קיבלה את ההפרעה הלא צפויה בצורה סבירה, בעוד מרבית הנשים שקראו את התכתובת טענו שדנה ממש לא אהבה את ההפרעה. היכולת לתקשר אינה לומר בפשטות למה אתה מתכוון, כי ישנה חשיבות רבה לאופן שבו הדברים נאמרים. בכלל, המשמעות האמתית של תקשורת מסתתרת במה שלא נאמר במפורש. זה אומר שאותה מילה יכולה לקבל משמעות שונה לחלוטין כתלות באינטונציה או בהבעות הפנים.
לאבולוציה לא אכפת שנשים שואפות לשוויון
ניתוחים של אינטראקציות בין גברים לנשים העלו כי גברים לא מצליחים לזהות ולבטא רמזים בלתי מילוליים ביעילות כמו נשים, ושיש להם קושי אינהרנטי לקרוא בין השורות ולייצר משמעות מהרמזים. נשים, לעומת זאת, נותנות משקל גבוה להבעות פנים, קשר עין ואינטונציה, והתוכן עצמו מקבל פחות משקל. חלק עיקרי במריבות בין גברים ונשים נסוב סביב אי-ההבנות האלו.
כיום, כשחלק גדול מהתקשורת עבר לערוצים הדיגיטליים, האינטראקציות מבוססות ברובן על טקסט. ניתוח של מאות מיילים בין עובדים בארגון מאפשר לראות באופן ברור את ההבדלים בין האופן שבו גברים ונשים רואים את העולם. ראשית, נשים נוטות יותר מגברים לעשות שימוש בפתיח כמו "היי, מה קורה? מקווה שהכול בסדר", ומרביתן תדאגנה לסיים את המייל באיחולי "המשך יום נעים" או "שיהיה שבוע נפלא". גברים, לעומתן, יותר תכליתיים, ולעיתים קרובות הם מדלגים על דברי פתיחה או סיום.
בנוסף, נשים ברובן נתפסות כיותר אפולוגטיות - בעת בקשה או הבעת עמדה מנוגדת הן ייטו יותר מגברים לספק הסבר ולהצדיק את בקשתן. בנוסף, הן יעשו שימוש באמירות כמו "אני חושבת" או "יכול להיות", לעומת גברים שייטו להביע דבריהם כקביעה ופחות להסביר עצמם או לספק צידוק לבקשותיהם. כאשר נבחנו מיילים שבהם הוצעו רעיונות לפרויקטים או יוזמות, נמצא שהסגנון הנשי מאופיין בהבעת ספק, התנצלות ושימת דגש על כך שההצעות שלהן לא מחייבות ושיש אפשרויות נוספות.
למשל, "בהמשך למה שנאמר בפגישה, אפשר אולי" או "אני חושבת שהרעיונות שהוצעו היו מעולים, אבל ניתן לחשוב גם על כיוונים נוספים", גברים יביעו דעות נחרצות כמו: "זה מה שצריך לעשות כדי להתקדם", או "הדיון היום היה בזבוז זמן של כולם". בנוסף, נשים נטו יותר מגברים לתאר רגשות ולהביע תמיכה באחרים, למשל: "הרגשתי שהפגישה היום הייתה מצוינת" או "אני מאוד מעריכה את כל העבודה הקשה שהשקעת, זה לא היה קורה בלעדייך", לעומת גברים שגם כשהם רצו להביע התייחסות חיובית, הם עדיין הדגישו את השורה התחתונה ללא ביטוי רגשי, למשל: "יש התקדמות" או "הייתה פגישה טובה".
מראיונות עם עובדים עולה שנשים מקדישות זמן רב לכתיבת מיילים, חושבות על המשמעות של כל שורה, מקדישות זמן רב בלנסות להבין איך הטקסט שהן כותבות ישפיע על הצד השני, ועושות שימוש ביותר סימני פיסוק ובאימוג׳ים על מנת לפצות על העדר הרמזים הבלתי מילוליים בסביבה הדיגיטלית. גברים, לעומתן, מחפשים את השורה התחתונה, בלי להקדיש מחשבה לאופן שבו מקבל המסר ירגיש כשהוא יראה את המייל .
כיצד גברים ונשים מפרשים את המסר המועבר?
בעת קבלת מייל, נשים יתנו פרשנות לטקסט וינסו לתת משמעות לדברים, גם אם הם לא נאמרו במפורש. כך, למשל, מייל שבו נכתב: "עמוס לי השבוע, ננסה שבוע הבא", בתגובה ל-"היי דן, מתי נוכל להיפגש?", התפרש בתור "זה ברור שהוא מנסה להתחמק מהפגישה. הוא לא כתב מתי שבוע הבא, או התנצל ואפילו לא ביקש לקבוע זמן חלופי". כלומר נשים, בהכללה, מספקות פרשנות גם להיעדרן של מילים, בהשוואה לגברים שרובם לא מנסים לפרש מעבר לנאמר.
האם אנו כותבים מיילים שונים בידיעה שהנמען הוא גבר או אישה? התשובה תלויה במטרת המייל. אם מדובר בניסיון להשיג משהו מהצד השני, למשל לתאם פגישת מכירה, קיימת משמעות רבה למגדר של הנמען. "כשאני כותבת מייל לגבר, אני אהיה יותר פלרטטנית", מספרת לי דיאנה, נציגת מכירות שעובדת עם השוק האמריקאי. "תני דוגמה", אני מבקשת ממנה. "איך אפשר לפלרטט במייל?". "אני אשים סמיילי אחרי ה'היי', ואנסה לטפח לו את האגו. גברים מגיבים לזה טוב. אני אכתוב למשל, 'הבנתי שאם רוצים להזיז דברים, כדאי לפנות אליך'". "ועם נשים?", אני שואלת. "לא ממש", היא עונה. "מהניסיון שלי, נשים לא מתייחסות לזה כשזה מגיע מנשים אחרות, אז עם נשים אני יותר קורקטית".
הבדלים אלו קשורים במבנה המוח הגברי והנשי. ברון כהן, שחקר את הנושא, טוען שגברים ונשים מעבדים מידע בצורה שונה וניתן להבחין בהבדלים האלה עוד בזמן הלידה. בעוד שתינוקות ממין נקבה מקדישות תשומת לב רבה להתבוננות בפנים אנושיות וקולות מרגע היוולדן, מרביתם של התינוקות ממין זכר מקדישים תשומת לב לגירויים במרחב, כמו תנועת מובייל התלוי מעל העריסה.
במהלך חייהם, גברים ונשים ממשיכים להקצין נטיות אלו. גברים מנתחים אנשים באותו אופן שהם מנתחים בעיה, בעוד תהליך החשיבה של נשים מאופיין בהתבוננות אמפטית, ניתוח מצבו הרגשי של האחר ותקשור מסר תואם, כמו לדעת לא לשאול "מה נאכל לצהריים?", מיד לאחר ששמענו שאביו של הקולגה שלנו נפטר.
האופן שבו אנו מתקשרים בעולם הדיגיטלי משקף הבדלים מולדים בין גברים ונשים. גברים יעדיפו עולם נטול רמזים ומסרים סמויים, בעוד נשים חוות קושי לפרש את האינטראקציה בהיעדרם. המעניין הוא שהבדלי המגדר אינם נעלמים, גם כאשר התקשורת מתקיימת מאחורי מסכים.
ד"ר לירז מרגלית היא חוקרת התנהגות משתמשים בעידן הדיגיטלי ומרצה בבינתחומי
