האח השכול הוצב בהר דב - ויוכר כנכה צה"ל

בגיל 12 היה החייל עד להתאבדות אחיו. לימים הוא הוצב בתפקיד מבצעי מסוכן בדיוק באותה גזרה, וכתוצאה מכך פיתח הפרעה נפשית

מערכת פסקדיןפורסם: 19.03.19 , 06:51

ועדת ערר בבית משפט השלום בחיפה קיבלה לאחרונה ערעור שהגיש חייל על החלטת משרד הביטחון, והורה להכיר בו כנכה צה"ל: נקבע כי הצבא היה צריך להימנע מהצבת החייל בגזרת הר דוב, שבה שירת אחיו המנוח בזמן שהתאבד.

בערר, שהוגש באמצעות עו"ד יפתח קיפרמן, סיפר החייל כי לפני גיוסו עבר טיפול נפשי משום שהיה עד להתאבדותו של אחיו הגדול כשהיה בן 12. עם זאת, הוא התגייס לשירות סדיר ב-2011 עם פרופיל 97. לדבריו, לאחר שעבר טירונות שבה סבל מבעיות חברתיות הוא הוצב לשרת כגשש דווקא בגזרת הר דב שבה שירת אחיו. זאת חרף בקשתו ובקשת בני משפחתו שלא לשבצו בגזרה זו.

רפואה משפטית

חלתה במלחמה – ותוכר כנפגעת פעולות איבה

מערכת פסקדין

תושבת הצפון חוותה לחץ חריג בכמה אירועים במלחמת לבנון השנייה, ובעקבות זאת התגלתה אצלה סוכרת. משרד הביטחון לא הכיר בה, אבל ביהמ"ש הכריח אותו

חלתה במלחמה – ותוכר כנפגעת פעולות איבה

החייל הוסיף כי השירות שנכפה עליו, בחברת גששים ותיקים שהכירו את האח המנוח, הסב לו מצוקה נפשית, אך רק בספטמבר 2012 הוא הועבר לשרת בגזרה אחרת. בהמשך התעוררה אצלו תגובה נפשית חריפה והוא אושפז במרכז לבריאות הנפש שם שהה עד 2013. פסיכיאטר צבאי קבע שהוא סובל מהפרעת הסתגלות בעלת מאפיינים חרדתיים ברורים. בשל כך הורד הפרופיל הרפואי שלו ל-21 והוא שוחרר משירות.

בחוות דעת רפואית שהגיש נקבע כי יש קשר סיבתי בין מחלתו הנפשית לבין שיבוצו באותה יחידה של אחיו. המומחה כתב כי המערער פיתח סכיזופרניה שהחלה כהפרעת הסתגלות לשירות הצבאי, או הפרעת הסתגלות בעוצמה של הפרעה פוסט טראומטית עם סימפטומים פסיכוטיים, ויש להכיר בלחצי השירות כגורם למחלה הנפשית.

משרד הביטחון, שיוצג על ידי עו"ד מראם עילבוני מפרקליטות מחוז חיפה, צירף חוות דעת מטעמו שלפיה התנהגות המערער לא עונה על הקריטריונים המקובלים של פוסט טראומה, ובכל מקרה התאבדות אחיו התרחשה בבית, ולא בצבא, מה ששולל לדבריו את הטענה שהצבת החייל לשירות באותה גזרה עוררה בו רגשות חרדתיים.

אבל יו"ר הוועדה, השופט אורי גולדקורן, כתב כי "שלטונות הצבא שגו כאשר התעלמו מפניית בני משפחתו של המערער, שביקשו למנוע הצבתו בגזרה צפונית בה שירת האח שהתאבד". לדבריו, היה על שלטונות הצבא לנהוג בזהירות מופלגת בטרם הציבו את החייל לשרת בתפקיד מבצעי בזירה מסוכנת.

זאת ועוד, הצבתו בגזרת לחימה שבה שירת אחיו המנוח עומדת בניגוד לעמדה הרשמית של הצבא והוראות מטכ"ל המחייבות התחשבות בבני משפחות שכולות.

השופט גולדקורן קבע שהחייל הוכיח שהצבה זו השפיעה לרעה על מצבו הנפשי. לדבריו, מאחר שאין ביטוי למחלה נפשית קודם גיוסו של החייל, המסקנה היא שיש קשר סיבתי של גרימה (להבדיל מהחמרה) בין שירותו באותו תפקיד וזירה שבה שירת אחיו לבין מחלתו הנפשית.

עוד נקבע כי עבור החייל, בעל רגישות מיוחדת כתוצאה מאירוע טראומטי בילדותו, יצרה ההצבה לשירות מבצעי בזירה מסוכנת תנאי שירות חריגים המבססים גם קשר סיבתי משפטי. בסיכומו של דבר נקבע כי החייל הוכיח קשר סיבתי בין תנאי שירותו לבין מצבו הנפשי וביטל את החלטת קצין התגמולים.