טבח בשידור חי: כשפיגוע הופך לתוכן ויראלי
17 דקות של זוועה מהטבח בניו זילנד הופצו באמצעות הרשתות החברתיות, מה שאילץ את פייסבוק למחוק לא פחות מ-1.5 מיליון סרטונים שהועלו - ולכו תדעו מה התחולל בקבוצות הוואטסאפ. הבעיה היא לא בפיצ'ר ה-Live, שסייע בעבר לחשוף עוולות חברתיות, אלא באיך שפייסבוק מפקחת עליו
סביר להניח שעל הטבח המחריד בניו-זילנד , שגבה את חייהם של 50 מוסלמים והותיר עוד עשרות פצועים, היינו שומעים גם אם היה מתרחש הרבה לפני עידן הרשתות החברתיות: מתקפת שנאה בסדר גודל כזה הייתה מתמקמת מיד בראש עמודי החדשות, ומקבלת סיקור נרחב לפחות בעולם המערבי. מי שבאופן מסורתי היו אמונים על סינון החומרים המגיעים מזירת המוות היו גורמי אכיפת החוק המקומיים וארגוני התקשורת, המיומנים לא רק בהליכים של בדיקת עובדות ואישורן לפני פרסום - אלא גם בשאלות מהותיות יותר כמו מה ראוי לשידור ולפרסום, ומה עלול בעיקר לגרום נזק לצופים ולקוראים, או להצית ארגונים קיצוניים ופעולות נוספות ולאיים על הסדר הציבורי.
את תיעוד הטבח בניו-זילנד שום עורך לא נדרש לאשר עבור הקהל שלו: 17 דקות של זוועה הופצו בשידור חי באמצעות הרשתות החברתיות באין מפריע, וגם כשהוסרו הסרטונים מפייסבוק, יוטיוב, טוויטר ומפורומים ואתרים זניחים יותר - זה כבר היה מאוחר מדי. הסרטון הועתק והועלה שוב ושוב לפלטפורמות השונות, והופץ גם באמצעות אפליקציות מסרים דוגמת וואטסאפ - שם כבר הרבה יותר קשה לחברות להחיל מדיניות של צנזורה. נראה כי הפעם, לצד התכנון המוקפד של הפעולה עצמה, נעשה תכנון מוקפד לא פחות - לייצר אופי ויראלי לטבח ולנצל את הרשתות החברתיות כדי להבטיח שהמסר ההרסני והאלים שעומד מאחורי המעשה יגיע לכמה שיותר אנשים.
לפי כל הדיווחים, האיש שעומד מאחורי התכנון המוקפד של הטבח - והמוציא שלו לפועל, הוא האוסטרלי ברנטון טרנט, שהקפיד על נוכחות מוגברת ברשתות החברתיות, עם עמודי פייסבוק, טוויטר ואינסטגרם, וכן עם נוכחות בפורומים אנונימיים כאלה ואחרים. מתברר גם שאת הכוונות שלו - לטבוח במוסלמים, הוא לא דאג להצניע, ואף פרסם מניפסט באורך 73 עמודים, על טהרת אידיאולוגיית העליונות הלבנה. ב-The Verge צללו למסמך הזה, וגילו שם הרבה יותר מסתם אזכורים איסלאמופוביים וקריאות לטיהור של פליטים. בין היתר הוזכרו במסמך משחקים פופולריים דוגמת פורטנייט, והרבה עיסוק בחוקה האמריקנית. בנוסף, בסרטון המתעד את הטבח טרנט נשמע כשהוא מזמין את הצופים לעקוב אחרי היוטיובר הפופולרי בעולם - PewDiPie, שבעצמו גורף כותרות לא מחמיאות מעת לעת - בעיקר סביב התבטאויות אנטישמיות.
מה עומד מאחורי האיזכורים האלה? בתעשייה קוראים לזה SEO, קיצור של Search Engine Optimization, ולמעשה מדובר בשורה של כלים שמיועדים לקידום תוכן במנועי חיפוש - שהם השער הרשמי שלנו למרחב המקוון. המילים האלה עשויות לשמש את טרנט כמו מילות מפתח - שהטמעה שלהן בטקסטים ובתכנים שעולים לרשת מבטיחה בולטות של אותם תכנים. אבל המסרים האלה יועדו גם כדי לשמור את התקשורת המסורתית דרוכה ומסקרת לאורך זמן: אזכור של החוקה האמריקנית יבטיח שקבוצות קיצוניות המבוססות בארצות-הברית יקבלו כאן מסרים ישירים, ואזכורים של פורטנייט או פיודיפיי יובילו את הסיקור התקשורתי לחיפוש הקשרים שכנראה בכלל לא קיימים. התוצאה? ויראלית במיוחד.
בעקבות הטבח ענקיות טכנולוגיה כמו פייסבוק, יוטיוב (השייכת לגוגל) וטוויטר - מיהרו להכריז על הורדות חוזרות ונשנות של הסרטון מהפלטפורמות שלהן, כמו גם חסימת החשבונות והעמודים השונים ששימשו את טרנט. מטעם פייסבוק נמסר כי "המשטרה התריעה בפנינו על סרטון פייסבוק זמן קצר לאחר שהחל השידור החי, והססרנו במהרה גם את עמודי הפייסבוק והאינסטגרם של היורה וגם את הסרטון. בנוסף אנו מסירים כל תוכן שמהלל או משבח את המעשה או את האיש - ברגע שאלה מובאים לידיעתנו".
במילים האלה טמונה ההתמודדות הבעייתית של רשתות חברתיות עם מקרים מהסוג הזה. בפייסבוק לא קפצו דגלים אדומים עד לרגע שבו נתקבלה פניית המשטרה, וגם אז סביר להניח שעברו עוד דקות ארוכות עד להסרה מוחלטת של התוכן, וזה כאמור כבר היה מאוחר מדי. למרות הטכנולוגיה, רשתות חברתיות נסמכות בעיקר על דיווחי משתמשים - וגם אז יטופלו באופן מיידי רק התכנים הדחופים והבעייתיים ביותר - האחרים ימתינו לתורם ובעיתות עומס הטיפול בהם יכול להימשך גם ימים בודדים. מאז אירוע הטבח, פייסבוק הודיעה כי הסירה למעלה מ-1.5 מיליון סרטונים המתעדים אותו מהרשת החברתית, וכ-1.2 מיליון סרטונים נוספים נחסמו כבר בשלב ההעלאה שלהם לאוויר.
המימדים הוויראליים של הטבח הזה מאירים מחדש את הסוגיה של שידור חי ברשתות חברתיות: הפיצ'ר של פייסבוק Live הושק רק ב-2016, וכבר נעשה בו שימוש לרעה בעשרות מצבים - החל מתיעוד של אלימות קשה, התאבדויות, מקרי רצח ותאונות דרכים. חודשים ספורים אחרי שהושק השירות לשידורים חיים ברשת החברתית, הוא עלה לכותרות סביב תקרית ירי, בה נהרג פילנדו קסטיל, אזרח אפרו-אמריקני, על ידי שוטר. המקרה כולו תועד ושותף בשידור חי בפייסבוק על ידי בת הזוג של קסטיל, ועורר שיח ציבורי סביב הכלי הזה, שאיפשר לכל מי שסמארטפון בידו וחשבון פייסבוק ברשותו - לשתף שידורים חיים עם כולם. בלי אפליקציות מיוחדות, בלי ידע טכנולוגי, רק לכוון ולצלם.
אבל במקרה של קסטיל, במאזן בין חשיפה רחבה לאלימות גרפית לבין תיעוד שיש לו ערך חברתי - פייסבוק לייב קיבל מעמד של לוחם צדק: הוא סייע לחשוף עוול חברתי בעודו מתרחש, ונתן כוח בידיהם של המוחלשים. כשאותו כלי נמצא בידיים של טרנט - הוא הופך לשופר אינטראקטיבי שמהדהד מסרים קשים ואלימים ומפיץ אותם לכל עבר.
הדואליות הזו היא לב ההתמודדות של ענקיות טכנולוגיה עם שימוש לרעה במוצרים שלהן. מצד אחד, פייסבוק שואפת לשמור על הפלטפורמה שלה בטוחה ככל האפשר - בייחוד בשנתיים האחרונות, בהן הביקורת הציבורית הנוקבת כלפיה רק הולכת וגוברת. לשם כך היא מקצה משאבים, ממנה עוד ועוד מפקחים (כ-20 אלף בספירה אחרונה) ומפתחת טכנולוגיות שיסייעו בזיהוי תכנים בעייתיים כבר כשהם מועלים לרשת ולא רק בדיעבד. מצד שני, היא צריכה לעשות זאת כשברמה הכי בסיסית - התשתית שלה כולה מיועדת לקידום תכנים שמושכים תשומת לב ומעורבות: יותר תגובות, צפיות, לייקים ורגשונים = יותר זמן מסך מול פייסבוק ויותר כסף מהמפרסמים. זאת מפני שמהות המודל הכלכלי שלהן נסמך על היכולת לתת ווליום גבוה לתוכן שמושך צפיות. והתכנים שמוכיחים את עצמם פעם אחר פעם הם כאלה בדיוק - אלימים, ויזואליים מאוד, פוגעניים וקיצוניים. אז למה אנחנו בכלל מתפלאים?
