"חוקרי ובלשי מרחב ירקון עצרו חשוד רביעי, תושב תל אביב בן 62, בחשד למעורבות בתקיפה".
ב-31 במאי 2009, דודו טופז נעצר. יותר משישה חודשים חלפו מאז שאבי ניר הוכה באלות במהלך טיול עם הכלב. יותר מארבעה חודשים מאז שבועז בן ציון חטף שלושה אגרופים מבעד לחלון המכונית הפתוח. 11 יום מאז ששירה מרגלית שכבה מחוסרת הכרה ליד שער הכניסה לחצר ביתה אחרי שהותקפה לנגד עיניו של בנה הקטן.
"רשימת חיסול" - בחזרה לפרשת דודו טופז:
ברגע אחד הפכה סדרה של תקיפות מסתוריות, שקורבנותיהן אנשי תקשורת בכירים, ל"פרשת דודו טופז". ההלם ממעורבותו של "הראשון בבידור" בשורה של מעשים פליליים אלימים מחה כל זכר של המעשים עצמם. הגיבור (או אנטי-גיבור) קבר תחת כובד משקלו ופרסומו את הפרטים הקטנים. במהלך שלושת החודשים הקרובים הם עוד יבצבצו מפעם לפעם במהלך הדיונים המשפטיים ובכתב האישום - אבל הסיפור החל להתגבש בתבנית החדשה שלו: נפילתו של מלך הרייטינג.
ביום המעצר הוא עוד הכחיש הכול. "שיוכיחו. כל מה שיש לי להגיד - אגיד במשטרה", הבטיח. תוך יומיים דיווחו מקורות שונים על כך שהוא כבר הודה בהזמנת התקיפות. בהארכת המעצר הגדיר אותו השופט כ"ראש הפירמידה, המתכנן והיוזם" שמאחורי האירועים. זו לא הייתה פירמידה מוצלחת במיוחד: "נראה שמדובר בחבורה עם אפס אחוזי תחכום, שמתנהגת כמו ילדים שלא מבינים את תוצאות מעשיהם", סיפר ל"ידיעות אחרונות" גורם בחקירה.
מהרגע שבו נחשפה זהותם, טופז ואנשיו עשו כמעט כל טעות אפשרית - בתחילה בשיחות הטלפון ביניהם, ואחר כך בחדרי החקירות.
קשה לגולל את סיפור מעצרו והודאתו של טופז בלי לדבר על דניאל זנקו - דמות שעד עכשיו לא ממש זכתה לבמה בסדרה שלנו. זנקו היה המתווך (בשניים מהמקרים - התקיפות של בועז בן ציון ושירה מרגלית): זה שקיבל את ההוראות מטופז, איתר את התוקפים, סימן עבורם את המטרות, העביר את הכסף מיד ליד - ובסוף גם זה שסייע בהפללתו של טופז.
בפרק הקודם סיפרנו על שיחות הטלפון הלחוצות של טופז כשהחלו להסתובב השמועות על מעורבותו (שמועות שעל הפצתן, נזכיר, אחראית במידה רבה המשטרה בעצמה). דניאל זנקו היה בצד השני של הקו. השיחות איתו, שלהן המשטרה כבר האזינה, הן שסיפקו לחוקרים את הראיות הנדרשות בשביל לעצור את טופז. זנקו נעצר באילת באותו יום שבו טופז נחקר לראשונה. בשעות הראשונות הוא סירב לשתף פעולה - אבל בהמשך החל "לזמר", לדברי השוטרים. "דודו אמר לי לגשת לאנשים האלו, ללמד אותם לקח שהם לא ישכחו", אמר להם.
דניאל זנקו הכיר את טופז עוד מילדותו. הם התגוררו באותו בניין בתל אביב. בריאיון לחדשות 2 הוא העיד על עצמו כמי שהעריץ את טופז, התגאה ביחסי השכנות שלו עם הכוכב וביקש את קרבתו. הקרבה הזו הגיעה בתחילת 2009 - אבל לא כפי שזנקו חלם עליה. טופז תפס אותו לשיחה בחניה, אמר שהוא צריך את עזרתו. סיפר לו על אנשים שפגעו בו, ועל רצון לנקום - "לגרום להם להרגיש כמו שאני מרגיש", לפי זנקו. "הייתי צריך את הקרבה, הייתי צריך לרצות אותו", הוא טען באותו ריאיון, שנערך אחרי מותו של טופז ולפני שהחל לרצות את העונש שנגזר עליו - 33 חודשי מאסר.
זנקו הוא איש גדול ממדים. את התוקפים פגש במסגרת עבודתו בתחום האבטחה. כשטופז ביקש ממנו לפגוע באנשים, הוא מצא במעגלים שסביבו את האנשים שיוציאו לפועל את המשימה. אלפי שקלים עברו דרכו, מטופז לכיסם של התוקפים. המטרות סומנו, המשימות הוגדרו. אבל כשהתגלגל לחדרי החקירות, המתווך המגודל התגלה כבחור שברירי: "גברתן שכל מה שמעניין אותו הוא תנאי המעצר", תיאר אותו אחד החוקרים. בבית המשפט, כשקיבל את גזר דינו, פרץ בבכי לעיני המצלמות.
בנובמבר 2010 החמיר בית המשפט העליון בעונשו וגזר עליו חמש שנות מאסר. מאז הספיק לצאת לחופשי, להתחתן ולהביא לעולם בת. הוא משתדל להשאיר את הפרשה הרחק מאחור - שומר על פרופיל נמוך, מחליף מספרי טלפון ומסרב להתראיין.
ב-18 ביוני הוגש כתב האישום נגד טופז. העבירות: קשירת קשר לביצוע פשע, תקיפה בנסיבות מחמירות, סחיטה באיומים ושיבוש הליכי משפט. כך הוא תואר בכתב האישום: "רב עבריינים, אדם מסוכן, אלים וחסר גבולות אשר במשך חודשים ארוכים תכנן בקפידה את נקמתו בעולם התקשורת רק משום שחש שכוכבו דעך".
בועז בן ציון ואבי ניר הגיעו לחלק מהדיונים בפרשה. הם סיפרו שטופז לא הפסיק לנעוץ בהם מבטים, מחפש את העיניים שלהם. "אני חי באיום מתמיד על חיי", סיפר שם ניר. בן ציון אמר כי הגיע לתמוך בו: "לא מתייחס לדודו, הוא לא מעניין אותי". מרגלית העדיפה להימנע מלראות אותו. אביה, העיתונאי דן מרגלית, כן הגיע לאחד הדיונים הראשונים. "אני רק מקווה שלא יהיו הטריקים והקונצים של השימועים, הדחיות וסחיטת הזמן ושלא תהיה עסקת טיעון צמחונית", אמר אז ל-ynet.
ניסיון ההתאבדות הראשון התרחש בתחילת יוני, עוד לפני הגשת כתב האישום. טופז הזריק לעצמו כמות גדולה של אינסולין. הדרמות נמשכו גם כשהוא כבר היה בתא המעצר, ממתין לגזר דינו. עשרות כותרות התפרסמו. עדויות שונות הודלפו ונחשפו. עוד ועוד פרטים הנוגעים לתקיפות, לתכנון שלהן, למחיר ששולם עבורן ולמטרות הבאות בתור.
ב-24 ביולי התפרסם ב"ידיעות אחרונות" ריאיון עם טופז, אחרי כמעט חודשיים במעצר. הוא לא התכחש למעשים - אבל קשה לומר שהתייחס אליהם, או אל עצמו, בחומרה יתרה. "אני כועס על עצמי, על חוסר השליטה שלי, על הטמטום, על הנזק שגרמתי לאנשים", אמר אז, "אבל הדבר היחיד שאני מבקש זה לקחת את הדברים בפרופורציות. התקשורת כבר מחקה את הפרופורציות, אבל במהלך המשפט יתברר שיש מרחק גדול בין ההאשמות שמייחסים לי לבין מה שהיה באמת. זה כמו ההבדל בין נשיקה לאונס. יש הבדל והוא יתברר. אני יודע שזה ייקח זמן, הרבה זמן, אבל בסוף האמת תצא... אין לי ספק שאני לא אכזר. כל חיי ניסיתי להיטיב עם אנשים".
הוא ביקש מכולם לחכות, לא לשפוט, אולי אפילו לסלוח. "עכשיו, כשכל התקשורת דוקרת ודורסת, הקונצנזוס זה לשנוא אותי. אף אחד כבר לא חושב שגם אני בן אדם עם לב... גם אני הייתי סולד מאדם שמייחסים לו דברים כאלה, אבל מותר לי לבקש משהו? לפני שאתם גומרים אותי, נסו להיזכר מה עשיתי במשך 40 שנה: 'מוישה והאורנג'דה', 'דודו מספר לגולו', 'הראשון בבידור', כמה צחוק הבאתי למדינה הזאת וכמה אושר וכמה שמחה. הרי לא ייתכן שכל הדברים האלה יצאו מבנאדם רע ואכזר. אז אל תמחקו את כל מה שעשיתי בחיים. נכון, עשיתי רע, אבל עשיתי גם הרבה דברים טובים. אני לא 'סכנה לציבור.' באמת שלא. אל תשכחו לי את כל הטוב, לעזאזל".
במהלך תקופת המעצר רוב התקשורת שלו הייתה עם אחיו, מיקי גולדנברג. שיחות טלפון, מכתבים. בשיחת טלפון אחת הוא שלח אותו אל יאיר לפיד, "תבוא אליו ותגיד לו ככה, 'יאיר, אני לא מגזים - אתה יכול להציל פה בן אדם. דודו לא עומד יותר בלינץ' שהתקשורת עושה לו. מאמר אוהד שלך יזרוק קצת אור על דודו ויציל את חייו'". במכתב אחר סיפר על הניסיונות להשיג עסקת טיעון. דרכו ניסה להגיע גם אל הקורבנות.
בועז בן ציון מספר שגולדנברג ביקש ממנו מחילה פומבית: "אם אתה תסלח לו, אולי גם האחרים יסלחו". בן ציון לא רצה לשמוע. "לא סולח לו, לא רוצה להיות חבר שלו, תעזוב אותי", השיב.
20 באוגוסט 2009. התקופה הזו שבה כולם בחופש. אבי ניר על הר מבודד ביוון. שם, בשעת בוקר מוקדמת, הוא מקבל את הבשורה. זה רגע עצוב מבחינתו, אבל לא רגע מפתיע. הוא חשב שזה עלול לקרות, שמע כבר על ניסיונות קודמים. גם בועז בן ציון ביוון. חופשה משפחתית. נתקל בידיעה באתרי האינטרנט. גם הוא לא הופתע. כבר בבית המשפט הייתה לו תחושה שכך זה ייגמר.
שירה מרגלית הייתה בארץ. עוד לא הספיקה לצאת לעבודה כשהטלפון צלצל: "תפתחי טלוויזיה". היא נשארה בבית.
דודו טופז מת. חנק עצמו בתא המעצר. זה לא הפרק האחרון.
