ליגת העל על תקן לשכת אבטלה / טור
דווקא בשלב שאמור להיות המותח והדרמטי של העונה, אנחנו מקבלים רצף משחקים לפרוטוקול. פלייאוף שכולו הליך טכני בו הקבוצות מסמנות 'וי' ומחכות במבט עייף לשבוע הבא. וגם: הגיע הזמן ללמוד קצת מאוהדי הכדורסל. צביקה נעים מסכם את המחזור
איזה מזל שיש VAR. עזבו "צדק ספורטיבי" וכל המילים הגדולות, בואו נישאר רגע בקטנות: המערכת החדשה לפחות מכניסה קצת עניין ונושא שיחה במשחקי הפלייאוף שמתחרים על התואר "המשעממים בתבל". ליגת העל מגיעה ליישורת האחרונה על הגחון. דווקא בשלב שאמור להיות המותח והדרמטי של העונה עם מפגשי ראש בראש כשכל הכסף מונח על השולחן, אנחנו מקבלים רצף משחקים לפרוטוקול, פלייאוף שכולו הליך טכני בו הקבוצות מסמנות 'וי' ומחכות במבט עייף לשבוע הבא.
ליגת העל על תקן לשכת אבטלה, שבה הקבוצות נדרשות להתייצב מדי שבוע במשרדים המאובקים ולחתום על הטפסים הנכונים. פרוצדורה. גררה אותנו לפרוצדורה!
כולם כבר מחכים שהעונה תיגמר
נכון, מיגל ויטור חזר וכבש בנגיחה, ארון שוינפלד הפציץ יפה בסיבוב והפועל ת"א נזכרה שהקונספט של המשחק זה לכבוש גולים. אפשר לחפש בפינות ממה להתרגש, אבל יש חשש סביר שבחינה נוספת במצלמות ה-VAR תחשוף שמדובר בהתרגשות מעט מזויפת. בשלב הזה מאבק האליפות היה אמור להגיע לרגעי השיא המקצועיים, שמשחקי התחתית היו הופכים לקרבות הישרדות יצריים. אבל כבר אין כסף על השולחן, הדילר ולדימיר איביץ' רוקן את הקופה בשולחנות הכבדים, בזמן שאשדוד וסכנין איבדו את המכנסיים שלהן ברולטה ומזמן הפכו להומלסים שמחפשים ספסל לשים עליו את הראש.
רוצים להבין עד כמה אנחנו תקועים בפרוצדורה? תנסו לראות בשידור חוזר את המשחק בין הפועל חיפה לבית"ר ירושלים. משחק שהיה לו פוטנציאל למשחק צמרת מהנה והפך לקרב הירואי על המקום השביעי בפלייאוף התחתון. נו, טוב, אז אפשר לשחק משוחרר ולספק הצגה לצופים? תשכחו מזה, המאמנים תקועים במערכים והסברים טקטיים שהם לא יותר ממסך עשן שנועד להסתיר את הפחדנות שלהם. וככה קיבלנו תיקו אפס שעושה חשק להסתכל על צבע מתייבש בחדר המתנה של רופא שיניים. ניסו לשווק לנו את ההתמודדות כמשחק המרכזי ועל הדשא היו מספיק שחקנים שיודעים כדורגל, אבל כולם כבר מחכים שהעונה הזו תיגמר ונלך לראות כמה יצא בבחירות.
תלמדו מהכדורסל
"יש מוהל באולם?" וקמע בדמות נמר שמבקש "דרעי, אזרח אותי" - אלו היו חלק מביטויי המחאה של אוהדי הפועל חולון נגד האפליה שיש באזרוח המהיר (יחסית) של אמארה סטודמאייר לעומת, למשל פדרו גלבאן. מבלי להיכנס לדיון עצמו ולנכונות הטיעונים, הייתי שמח לזליגה של מחאה, שלטים עוקצניים והומור בכלל ליציעי הכדורגל.
משום מה, דווקא בענף הכי פופולרי בישראל, תקועים באיזו חמירות סבר ולעיתים גם היסטריה שלא מאפשרות ביטויים של יריבות ספורטיבית בריאה. לא, ממש אין בי צמא לשירי שואה או "תתאבד כבר", אבל שלטים שנונים נגד היריבה, מאמנים שעוקצים את הבונקריסטים שממול מבלי שזה ייתפס כזלזול אלא חלק מהמשחק, ובטח ביטויים מושחזים של מחאה חברתית - אני לגמרי בעניין. למי שצריך, יש לי בד גדול ודלי צבע.
הרגע של המחזור: היסטוריה בנתניה
יום שבת, בסביבות השעה 16:22 זה הגיע: השופט שלומי בן אברהם מסמן מלבן דמיוני באוויר וניגש אל עמדת ה-VAR בצדי המגרש. מאות האוהדים ביציע הסמוך מרימים טלפונים ומתעדים את הרגע ההיסטורי. לבן אברהם לקח זמן עד שהבין מה הוא רואה, ניכר בו שהוא מעט לחוץ (בשלב מסוים הוא אפילו נשען בייאוש על המסך) ולא לגמרי מצליח לשמוע מה אומרים לו באוזנייה. בסוף הוא קיבל החלטה נכונה וגם נכנס להיסטוריה.
הפרגון של המחזור: ויטור ושוינפלד
יופי של סיבוב על המקום דפק ארון שוינפלד בדרך לכיבוש השער השני שלו העונה. יופי של פרגון הוא קיבל מכל השחקנים (כולל פרדראג ראיקוביץ' שיצא מהשער), שהקיפו את החלוץ שממעט לשחק. למחרת, באותו מגרש, עשה זאת מיגל ויטור שחזר מפציעה וזכה גם הוא לחיבוק קבוצתי מחבריו בהפועל באר שבע. אוהבים אצלנו קאמבקים.
המנחוס: ניר ביטון
שוב פציעה קטנה, שוב הוא ייעדר ממשחקי הנבחרת ושוב ננסה לחפור עמוק בראש ולהיזכר איך נראה ניר ביטון עם חולצת משחק וסטופקס?
לפנייה לכתב/ת 
