הדורס: "אמרתי בצחוק ששתיתי בקבוק בלוגה"; אם הנער המנוח: "שקרן עלוב"
אלי בר זכאי, שמואשם בהריגת הנער אילון שלו-אמסלם, דחה בעדותו את הטענה שלפיה ביקש מחבר מים כדי לטשטש מצב של שכרות: "הייתי מיובש". אחרי שהשופט הקשה ותהה מי אשם בתאונה, השיב בר זכאי: "יכול להיות שהסיבוב". אמו של המנוח הטיחה בנאשם: "שקרן עלוב"
בדיון דרמטי בבית המשפט התנער מהאישומים החמורים אלי בר זכאי (24), שדרס למוות את הנער אילון שלו-אמסלם (13) ופצע את חברו. הוא טען ש"אמר בצחוק" ששתה בקבוק בלוגה, וכאשר נשאל על-ידי השופט: "מי אשם בתאונה? הסיבוב אשם?", השיב: "יכול להיות". דבריו אלו הובילו להתפרצות של זעם וכאב מצד משפחת הנער. אמו דקלה קראה לעברו שוב ושוב: "שקרן עלוב".
בעדותו הראשונה במשפט בבית המשפט המחוזי בתל אביב, אמר הבוקר (יום ג') בר זכאי: "א' זה חבר ששותה הרבה. ברור שזה לא היה נכון. רציתי לצאת לידו גבר שכאילו אני גם שותה ואני כביכול בראש שלו. אני אראה לו שאני כזה. ממש התרברבות".
בר זכאי מואשם בהריגה, חבלה חמורה, נהיגה בשכרות, הדחה בחקירה, שיבוש מהלכי משפט וניסיון להשמדת ראיה. בני משפחתו של הנער המנוח וחבריו שהו באולם, והאזינו לעדותו של בר זכאי - הראשון שהעיד מטעם ההגנה. עוד נשאל: "הלל (חברו של בר זכאי. ג"מ) אמר לך 'לא תצא לשלוותה, תגיע לשלוותה עם שלילה לכל החיים'. מה אתה אומר על זה?". בר זכאי השיב: "יכול להיות שהוא חשב ששתיתי שם וודקה. אז הוא אמר לי אל תצא. הוא רצה שאשאר איתו שיהיה לו איך לחזור".
על יום התאונה העיד: "בסביבות שמונה-תשע בערב ירדתי להלל (חברו. ג"מ). אספתי אותו עם הרכב שלי, התחלנו בנסיעה מירושלים למרכז וממש כמה דקות אחר כך נדלקה לי נורה של שמן והחלפתי עם אחי רכב. הלל אמר לי 'בוא נעצור בחנות, נקנה וודקה, נקנה דברים'.
"עצרנו בחנות, הלל קנה וודקה, אני קניתי אקסלים, משקה בלו וסיגריות. יצאנו לכיוון הבית של חבר נוסף בפתח תקווה. הגענו לשם, ישבנו לא זוכר כמה זמן. חבר'ה שם שתו, אני שתיתי בלו. הלל אומר לי 'אנחנו רוצים לצאת לכיוון חבר נוסף', ותוך כדי השיחה היה מן צחוק כזה שהבאתי מרצדס ואם החבר א' רוצה לנהוג. ירדנו למטה לכיוון הרכב, א' החבר הסתכל ואומר 'איפה המרצדס?', אמרנו לו 'סתם אמרנו לך'. עלינו לרכב ש'א ביקש לנהוג ונסענו לגבעתיים".
הוא סיפר עוד כי "בגבעתיים אנחנו יורדים מהרכב, בכניסה לבניין א' והלל לא היו איתי. התקשרתי להלל 'איפה אתה? תבוא'. עליתי למעלה, נכנסנו לדירת החבר, אחרי חצי דקה הלל וא' הגיעו וישבנו שם. ישבתי אולי חמש-עשר דקות, ראיתי שאני לא מכיר שם אף אחד חוץ מאת הלל, א' ובעל הדירה. אמרתי 'הלל, אני רוצה לצאת, אין לי מה לעשות פה', הלל רצה להישאר.
"אמרתי לו 'הלל אני הולך'. ישבתי באוטו, אמרתי לו 'הלל תגיע, אני רוצה לצאת, אין לי מה לעשות שם, למה שאשב שם?' הלל אמר לי שהוא לא מגיע, אמרתי לו 'טוב, אני יוצא'. שמתי ווייז ויצאתי. אמרתי לחבר 'אני בדרך אליך'. הוא היה במועדון שלוותה".
עו"ד אורי קינן, סנגורו של בר זכאי, שאל: "אמרת בטלפון לחבר 'אני אחרי פירוק בקבוק בלוגה'. מה אתה אומר על זה? בר זכאי השיב: "ברור שזה היה בצחוק". אחר כך נשאל בר זכאי על אמירתו "כולם סחים, בואו לתל אביב". על כך ענה הנאשם: "אמרתי 'סחים לא בראש שלי'. יצאתי, לא היה לי מה לעשות שם".
"נסעתי רגוע, לא מהר בכלל"
בהמשך העדות ציין הנאשם כי "זה חבר ששותה הרבה, ברור שזה לא היה נכון. רציתי לצאת לידו גבר שכאילו אני גם שותה ואני כביכול בראש שלו. אני אראה לו שאני כזה. ממש התרברבות. נסעתי רגוע, רגיל, 20 דקות. נסעתי ישר, פתאום אני מרגיש שאין לי כביש. לחצתי ברקס. אני לוחץ ברקס חזק, מרגיש את כל האוטו מחליק, תוך שנייה-שתיים מצאתי את עצמי בתוך האוטו עם כריות אוויר פתוחות. נסעתי רגוע, לא מהר בכלל".
על הרגעים אחרי התאונה סיפר בר זכאי: "אני יוצא מהרכב. ראיתי ילד על הרצפה (החבר שנפצע. ג"מ). ראיתי שיש לו דם על הלחי. ראיתי שהחובש הגיע ותוך שניות הגיעו שוטרים וחובשים. הוא זז ודיבר את אמרתי 'הבן אדם בסדר'. חיכיתי בחוץ, באו שוטרים, הגיעו כולם, חובשים, לא ידעתי מה קורה איתי. לא יודע כלום".
הסנגור שאל: "בהקלטה אתה נשמע משוחח עם הלל ואומר 'אני מסטול מת, תביא לי מים, הבן אדם גוסס, תבוא מהר'. תסביר בבקשה". בר זכאי השיב: "התקשרתי להלל, אמרתי לו שאני מסטול מת וחייב מים. הייתי מסטול מת. עוד שנייה הרגשתי שאני הולך למות. לא שיכור, כולי התייבשתי והייתי חייב מים". השופט בני שגיא שאל: "למה לא ביקשת מים מאנשים?" ובר זכאי השיב: "ראיתי את הפקח, ביקשתי מים, הוא הביא לי רבע בקבוק. שתיתי אותו וביקשתי עוד מים. הוא אמר לי 'לא'".
על הטענה ששתה מים כדי להסתיר אלכוהול בדמו, אמר בר זכאי: "שתיתי מים כי נטו הייתי מיובש. התפוצצו לי הכריות, הכול נהיה לי אדום, תאונה שאני לא מאחל לאף אחד דבר כזה. הרגשתי שאין לי מה לעשות, אין לי עם מי לדבר. לא ידעתי איפה אני נמצא".
הסנגור: "שומעים אותך בהקלטה אומר להלל 'הלל, תקשיב לי שנייה. לא שתינו, אף אחד לא שתה, הכול בסדר, תבוא לפה, פינו שני אנשים לבית חולים'. תסביר". בר זכאי: "אמרתי לו 'לא שתינו, הכול בסדר'. לפנות בוקר, כמה דקות לפני זה, ישבנו בדירה, כולם שתו שם, פחדתי שיבואו ויגידו שאני שתיתי". בשלב זה התפרצה דקלה, אמו של הנער המנוח, וצעקה: "שקרן עלוב". בהמשך התפרצה האם שוב לדבריו של בר זכאי וכינתה אותו "שקרן". השופט ביקש ממנה להפסיק.
על בדיקת הינשוף שלגביה נטען שנכשל אמר הנאשם: "ניסיתי לתת מה שיכולתי בכל הבדיקות. אפילו ביקשתי מהשוטר עוד ניסיון. הוא אמר לי שאני לא יכול". על השאלה מדוע לא הסכים לעשות בדיקת דם, השיב בר זכאי: "בגיל חודשיים עברתי ניתוח ומאז אני לא זוכר מתי עשיתי בדיקות דם, יש לי פחד מהדברים האלה".
"ביקשתי סליחה, הוצאנו ספר לעילוי נשמתו"
הנאשם הוסיף: "אני רוצה להגיד שהייתי בהלם מוחלט, הייתי במעצר 10 ימים, איך שיצאתי באים אליי 40-30 כתבים ואומרים לי 'תדבר'. לא ידעתי מה לעשות, עמדתי שם עם עורך דין וביקשתי לדבר. ביקשתי סליחה, הבעתי חרטה על המקרה. ביקשתי סליחה ונסעתי הביתה. אחרי כמה דקות, אפילו שעה-שעתיים, מתקשרים אליי אנשים ואומרים לי 'ראית מה אמרו עליך? שאתה לא באמת מתנצל ולא באמת אכפת לך'. החיים שלי נעצרו, אין לי מה לעשות. אנחנו כל שבת אומרים תהילים וקדיש לעילוי נשמתו. הוצאנו ספר לעילוי נשמתו, זה המעט שאני יכול לעשות". האם דקלה התפרצה שוב: "להפסיק לשקר אתה יכול?"
בהמשך עומת הנאשם מול התובע, עו"ד ארז ריכטנברג מפרקליטות מחוז תל אביב. "שיקרת במשטרה", הטיח בבר זכאי התובע. הנאשם השיב: "לא". התובע: "אמרת בחקירה שאביך עורך דין?" בר זכאי: "לא".
התובע: "א' החבר והלל העידו ששתית וודקה?" בר זכאי: "לא שתיתי, הם משקרים. לא שתיתי וודקה אלא בלו. אולי ראו אותי עם הכוס וחשבו שיש בה וודקה, אבל לא היה". התובע: "הם מתארים מזיגה של הוודקה לכוס, הם משקרים?" בר זכאי: "אז הם משקרים, כן, לא יודע מה הסיבה". התובע: "אדם שאומר על עצמו שהוא אחרי פירוק בקבוק בלוגה ומסטול מת, למה הוא מתכוון?" בר זכאי: "כל בן אדם מתכוון למשהו אחר. ניסיתי לעשות רושם. 'מסטול מת' התכוונתי שאני מתייבש". התובע: "התכוונת 'אני שיכור'". בר זכאי: "לא התכוונתי".
"יכול להיות שהסיבוב אשם"
בהמשך הושמעה בדיון הקלטה שבה נשמע הנאשם אומר: "תביא את הוודקה". התובע: "רצית את הבקבוק כי אתה אוסף בקבוקים?" בר זכאי השיב: "הוא לא קנה אותה בשבילי". על העדויות שלפיהן נסע במהירות מופרזת, השיב בר זכאי: "אם אני עומד פה ורואה רכב נוסע ככה, אני יכול להגיד 'וואו, הוא נוסע מהר'". התובע: "הקטין שנפצע העיד שנהגת כמו טיל בזגזוגים ובמהירות פסיכית". בר זכאי: "למיטב ידיעתי, רכב שנוסע מהר ומזגזג הוא עף". התובע: "לפעמים הוא גם עף על ילדים, לפעמים אחד הילדים יכול למות מזה, שמעת על כזה סיפור?"
התובע התייחס לשיחה שקיים הנאשם עם חברו הלל לאחר התאונה. "היה לי סיבוב מאוד חד, אמרתי 'נראה לי לא יודע' מי אשם. פתאום נגמר לי הכביש". השופט שגיא הקשה: "בדיעבד, מי אשם בתאונה?", ועל כך השיב בר זכאי: "הסיבוב, לא ראיתי את הסיבוב". השופט: "הסיבוב אשם?". בר זכאי: "יכול להיות. התאונה קרתה באוטו שאני נהגתי".
התובע: "ביקשת מים כי רצית לשתות כדי להעלים את האלכוהול בגוף?" בר זכאי: "זה לא נכון". השופט שגיא העיר: "יש המון אנשים מסביב לתאונה, למה אתה צריך שהלל יבוא מגבעתיים להביא מים? אני לא מבין. יש 30 איש במקום התאונה, יש חובשים, מד"א, עזרה ראשונה". בר זכאי: "ביקשתי מהפקח". השופט: יופי, נגמרו, למה ביקשת מהלל שיביא מרחוק?". בר זכאי: "אף אחד לא הביא לי, שאלתי, ניסיתי לשאול, הייתי בלחץ". השופט: "הוא לא יודע איפה זה". בר זכאי: "אולי פניתי ואמרו שאין".
בכתב האישום נטען כי הנאשם עזב את המקום שיכור ונהג למועדון. בשעה 1:08 הוא עבר ברחוב ש"י עגנון וחייג בטלפון הנייד. באותה עת חיכו שלו-אמסלם וחברו בצומת עם אבן גבירול על המדרכה לאחר שחזרו מבילוי בנמל. הם המתינו שהרמזור יתחלף, ובמקביל התקרב אליהם בר זכאי במהירות גבוהה, תוך חריקת צמיגים וכשהוא מזגזג מצד לצד.
במקום להאט הוא עלה על המדרכה ופגע בשניים חזיתית. לפי כתב האישום, כבר לאחר התאונה ניסה בר זכאי לשבש את החקירה כמה פעמים.
את בר זכאי מייצגים עורכי הדין אורי קינן, ג'ולי אזולאי ושיר צ'ציק.
לפנייה לכתב/ת 
