כולם רוצים לעשן קנאביס בצל בית המקדש
יש קשר ישיר בין ההצלחה של פייגלין לבין הדשדוש של מרצ: הוא פונה לאלה שאין להם ראש לאידיאולוגיה, ומציע להם מסיבה מגניבה יותר
תמר זנדברג ומשה פייגלין
לפי הסקרים האחרונים נמצאת מרצ מעט מעל סף אחוז החסימה ואילו "זהות", הניצבת בקצה המנוגד של הקשת הפוליטית, עשויה להשתרבב לכנסת ואז לזכות בכורסאות ליד שולחן הממשלה. בין קשייה של מרצ לבין שגשוגה של "זהות" יש קשר: מנתחי הסקרים גילו שרבים מקרב הנוטים להצביע ל"זהות" נשאבים מן המאגר שממנו נלקחים תומכיה הטיפוסיים של מרצ – צעירים, עירוניים, חילונים, משכילים למדי.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
איני מופתע, מפני שהייתי עד להתרחשות דומה לפני 27 שנים, כאשר מרצ אך נוסדה ומילאתי תפקיד מסוים בניהול מערכת הבחירות הראשונה שלה. בראשה עמדו שולמית אלוני, יאיר צבן, אמנון רובינשטיין ויוסי שריד - ארבעה מנסחים רהוטים של השקפות חברתיות ומדיניות מתונות.
רוב הנשמות המרחפות בשמאל תעו בין העבודה למרצ, והתברר כי לא סוציאליזם וזכויות אדם, לא המלחמה המתמשכת בלבנון ולא עתיד השטחים הכבושים יניעו אותם שמאלה. מה שימשוך את לבם היא התחושה שהמסיבה הנכונה מתרחשת במרצ. אפשר לתאר זאת במשפט "תנו לנו מנוח ועזבו אותנו מאידיאולוגיה".
בהתאם לתובנה הזאת עוצב המותג מרצ כהתפרצות של מרץ עלומים, כחריגה מן המוסכמות, כמגניבות, כגרוב. כך זכתה השמאלית ביותר מבין המפלגות הציוניות בתריסר מושבים בכנסת ה-13 והשתתפה בקואליציה של יצחק רבין, ההישג הגדול בתולדותיה.
בחירות 2019 - טורים נוספים:
- תסתכלו על מפלגת העבודה ותבינו שמירי רגב צדקה
- כמו רבין, גם גנץ סובל מכשל טלוויזיוני
- ממשלת ישראל כעיר מקלט לחשודים בפלילים
ההישג עשוי היה להיות גדול יותר אלמלא הופעתה של עוד מפלגה חדשה: "צומת", בראשות הרמטכ"ל לשעבר רפאל (רפול) איתן. ברשימתו היו אלמונים שליקט מן הגורן ומן היקב, אבל המפלגה כולה הייתה האיכר הלוחם מתל עדשים, שהחזיק בעמדות מדיניות נוקשות ופשטניות ובעמדות ליברליות בנושאי דת ומדינה.
הח"כים זנדברג וסמוטריץ' על סוגיית הסיפוח
בערך במחצית המערכה התגלה שבוחרים פוטנציאליים במרצ זולגים למסיבה של רפול. זה היה מרעיש ומפחיד ולכאורה בלתי מתקבל על הדעת, אבל נבע ממצב הצבירה הנוזלי המאפיין מצביעי מצב רוח. צומת זכתה בשמונה מנדטים והתפוררה כמעט מיד.
התומכים הצעירים ב"זהות" הם צאצאיהם הרגשיים של מצביעי "צומת". פייגלין עושה להם את זה מפני שהוא מחופש למתירן תבוני, אשר זקנו, כיפתו, מגוריו בשטחים הכבושים וכמיהתו לבית המקדש השלישי הם רק מקרה פרטי המבטא חירות שתינתן לכל אדם במשטר שאליו הוא נכסף.
לפי משנתו יוכלו יהודים וערבים נאמנים לעשן קנאביס יחדיו בצל המקדש שייבנה כיוזמה פרטית ללא התערבות השלטונות המסכלים את סיכויינו להיות הונג-קונג של המזרח התיכון. הערבים הלא-נאמנים, תושבי השטחים המסופחים, ישוחדו בכסף כדי שיעקרו למדינה אחרת. החיים יהיו רוקנרול.
אני מכיר את פייגלין שנים. הוא מעניין, ייחודי, יש לו חוש הומור מצוין ואפילו אירוניה עצמית, תכונה נדירה בקרב קנאים. הוא איש ספורטיבי ואמיץ והדבר ניכר אפילו בפרנסתו הראשונה – מנקה חלונות במגדלים. אני מחבב אותו כי אנשים כמותו מרעננים את נשף המסכות, אבל בניגוד לסטלנים הכרוכים אחריו, אני זוכר שהנשף נגמר בחצות.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
ירון לונדון
צילום: שרונה גיא
מומלצים
