הם שלושה לוחמים קשוחים מהצנחנים שנפגשו לראשונה ב-1979, במהלך שירות מילואים בעזה, ולאחר מכן לחמו יחד בלבנון ב-1982. הם הפכו לחברים בלב ובנפש. לאחרונה הם הגיעו לגיל הפנסיה, ולמרות כאבי הברכיים והחששות של הילדים והנכדים החליטו לצאת יחד לטיולים קשוחים ומלאי הרפתקאות ברחבי העולם.
ראשון לציון 2019, אנחנו יושבים בסלון של מאיר וקסמן, בן 68 וסבא לנכדים, יועץ פיננסי ומאסטר ידוע בקראטה, מוקפים באלבומי תמונות מצהיבות מהשירות הצבאי ובהמון זיכרונות מהמלחמה הגדולה ההיא.
החבר'ה מהמילואים מטיילים יחד
דורון הארי, סבא בן 65 ומדריך טיולים במקצועו, מספר לנו כיצד התגבשה החבורה, במהלך הלחימה הקשה בעומק לבנון. "כולנו שירתנו בחטיבת צנחני המילואים 409", הוא מספר. "אני ויעקב היינו חברים טובים עוד מהשירות בסדיר בחטיבת הצנחנים. את מאיר הכרנו קצת במילואים, הוא היה בחטיבה מין קצין רזרבי כזה, הוא נראה יהיר עם יותר מדי ביטחון עצמי, לא מפחד משום דבר, ולא ממש הכרנו אותו. כשעזב אותנו המ"מ הוותיק שלנו, פחדתי שהוא יפקד עלינו ואמרתי ליעקב: 'רק לא הוא!'".
צנחן המילואים יעקב אליהו, סבא בן 65 והצלע השלישית בחבורה, נזכר ברגע המדויק שבו הכול התחיל. "אני זוכר שנכנסתי לאוהל וראיתי את המ"מ החדש", הוא מספר. "החבר'ה פחדו לצאת לסיור, כי אצל מאיר אם זה סיור של שעתיים זה הופך לארבע שעות, היו אומרים לו לחזור בשש מסיור והוא היה חוזר בשבע. לא ברור למה, אבל התנדבתי לצאת איתו".
הארי משועשע מהסיפורים ומהזיכרונות הרחוקים ומספר על החלק שלו בפגישה. "לא היה לי נעים שיעקב, שהיה קשר, ייצא לבד עם מאיר, פחדתי עליו והחלטתי לבוא לשמור על החבר שלי מהקצין המטורף, וככה התחלנו לצאת ביחד לסיורים".
וקסמן צוחק על האופן שבו חבריו לנשק מתארים אותו כקצין מורעל: "קשה לחבב אותי", הוא מודה, "אני לא בא ומנסה להתחבב, אני בא לעשות את העבודה. לא החלטתי להיות חבר שלהם, זה כמו אהבה, לא שואלים איך זה קורה ומה ההגדרות - זה פשוט קורה".
לקורא הישראלי הממוצע לא צריך להסביר ולפרט את מהות הקשר, החברות העזה והרגשות המיוחדים של אחים לנשק. לאחר המלחמה הם המשיכו לשרת יחד במילואים עוד שנים ארוכות, ולאחר השחרור הסופי הם נשארו בקשר חזק והקפידו לטייל עם המשפחות ברחבי ישראל.
הארי, מדריך טיולים במקצועו שהיה מעוניין לפתוח ציר טיולים חדש ולא ידוע לקבוצות, החליט בשנת 2017 לצאת להרפתקה חדשה. "החלטתי שאני נוסע לקירגיזסטן לבדוק מסלול חדש", הוא משחזר. "היה לי חלון של זמן, קניתי כרטיס ואחר כך חשבתי - מי יכול לבוא איתי מהיום למחר? בלי לחשוב פעמיים קראתי לחבר'ה מהמילואים. ישר התקשרתי למאיר, ואחרי שמאיר הסכים הודענו ליעקב שהוא נוסע".
אליהו, שמצטייר בסיפורים ובצ'יזבטים מהמילואים כגבר היותר נורמטיבי בחבורה וקצת פחות הרפתקן מחבריו, נזכר באותה שיחת טלפון מפתיעה ששינתה את חייו לעד. "מאיר מצלצל מהיום למחר – נוסעים, זהו. לא נתן לי להוציא מילה, הכול סגור, יש תאריך, יש יעד ונוסעים!"
וקסמן, זאב בודד בדרך כלל, מסביר מדוע החליט להצטרף להרפתקה המשותפת. "אני קשה מאוד בטיולים, לא יכול לנסוע בטיולים קבוצתיים, ופה הייתה לי הזדמנות לנסוע בג'יפ בודד עם החברים שאני מכיר מהמילואים, חברים שאני מכיר את הרעשים והריחות שלהם. לא הייתה סכנה שמישהו יגיד לי בשעה שש בערב שחוזרים לבריכה של המלון. ידעתי שאנחנו נמצה את הטיול עד הסוף - וזה בדיוק תפור עליי".
הארי הוביל את החבורה בערבות השוממות של קירגיזסטן, במקומות הכי פחות מתוירים, ממציא מסלול טיולים חדש שיכול לקרוץ בעיקר ליוצאי סיירת קשוחים בטיול שלאחר השחרור. קירגיזסטן היא ארץ מוסלמית נידחת בגבול סין שקיבלה עצמאות מברית המועצות בשנת 1991. מדובר באזור ללא תשתית תיירותית בסיסית, שרוב תושביו הם נוודים.
במהלך המסע המאתגר החבר'ה ישנו ביורטים (אוהלים מיוחדים של המקומיים), אכלו עם קירגיזסטנים סביב המדורות ואספו מידע שימושי על איפה ואיך לטייל באותה ארץ נידחת ופראית. חלוקת העבודה הייתה קבועה: הארי נוהג בג'יפ הבודד ומנווט עם המפה, וקסמן מצלם ואליהו בודק שהם לא עושים שטויות.
"יום אחד הגענו לישון אצל משפחה מקומית", נזכר וקסמן. "עד שהם הכינו את האוכל, הלכנו לטייל בהר שיש עליו גושי אבן בזלת מיוחדים, שדומים קצת לאבנים באזור גמלא ברמת הגולן. טיפסנו, צילמנו וחזרנו לארוחת ערב עם המשפחה. יש להם מסורת שבזמן הארוחה הם מספרים ושרים על גיבור קדמון שלהם, מאנאס, שאיחד את קירגיזסטן משבטים למדינה, וככה שמענו את הסיפורים שלהם סביב המדורה. אב המשפחה ניגן על כלי נגינה מסורתי, לידו ישבה הבת הקטנה, והוא מאוד התרגש מהשירה שלה והתחיל לדמוע. זה היה רגע אינטימי ומיוחד, שקצת סותר את התדמית הקשוחה של העם הקירגיזי".
עברה שנה, וחבורת צנחני המילואים יצאה למסע הרפתקני נוסף - והפעם למדבר דנקיל המסוכן בצפון אתיופיה. וקסמן משתף אותנו בתהליך היציאה למסע יוצא הדופן: "אמרנו שיוצאים לסיור מפקדים חדש, ודורון החליט שהוא חוקר את צפון אתיופיה, בגבול עם אריתריאה וג'יבוטי".
אליהו - שנראה ומתואר בבדיחות הפנימיות של החבורה כמי שהכי פחות מתאים לו לטייל במדבר האפריקני המסוכן, הנשלט על ידי שבטים עוינים ושהטמפרטורה בו יכולה להגיע ל-50 מעלות - מסביר כיצד התגלגל לסיטואציה המסוכנת, שיכולה לפרק גברים קשוחים בני שליש מגילו. "אני מקבל טלפון שכבר קנו כרטיסים, וזה התאריך וזהו", הוא מספר. "אני מתחיל לשאול שאלות ואין תשובות, הכל סגור, ביי, להתראות".
הארי מסביר על השיטה המיוחדת שלו ושל וקסמן, שגורמת לחברם הטוב מהמילואים להצטרף למסעות מסוכנים: "אנחנו למדנו שהוא יכול להתלבט עד הרגע האחרון, תמיד יש לו סידורים ועבודה, ובמקרה הזה הבנו שלא צריך לשאול אותו - קנינו כרטיסי טיסה וגמרנו. אתה כבר בפנים, קח את הדברים שלך, נוסעים!"
וקסמן, שכבר במלחמת לבנון היה ידוע כאדם ללא פחד, התעניין מאוד במסע למדבר דנקיל בגלל האפשרות הקסומה לטפס להר הגעש הפעיל ארטה אלה. "טיפסנו כל הלילה", הוא משחזר, "11 ק"מ, ואתה עומד על שפת הר געש ומסתכל מטה לתוך מרק של לבה אדומה, זאת חוויה שאין שנייה לה. חייבים לצאת לטיפוס בלילה, כי בשעות היום אתה מתאדה מהחום. מצד אחד אתה רוצה לראות זריחה מההר, ומצד שני אתה חייב לעוף למטה לפני שהשמש תעלה".
אליהו מתאר את הלוחמים החמושים, אנשי השבטים, שהתלוו אליהם לצורכי אבטחה: "כל הלילה טיפסנו עם גמלים ומאבטחים עם קלצ'ניקובים. היה מדהים".
וקסמן משתף אותנו ביתרונות של טיול עם החבר'ה מהצבא: "זה הממד של הרגש, קשה להסביר את זה במילים, אלה אנשים שאתה הכי יכול לסמוך עליהם בטיול. אתה יודע שלא תתווכח על שום דבר, תמיד יהיה ויתור הדדי מלא. כל המילואים שלי הייתי צריך לתכנן, לנווט, להיות מרוכז ולהיות אחראי שלא תהיה פאשלה, פה אני אחראי רק שהיד לא תרעד כשאני מצלם".
אליהו מסכים: "מסתדרים במבט, במילה, לא צריך יותר מדי לדבר". הארי: "אתה לא צריך להסתכל שמאלה וימינה, אתה יודע מי החברים שלך, ואם תמעד או תיפול תמיד תבוא היד שתעזור לך, וישנה גם כל הנוסטלגיה שלנו, יושבים בלילה, נזכרים במילואים האלה ובמילואים האלה. אלה דברים שאף אחד לא מבין, וגם אף אחד לא רוצה לשמוע עליהם".
הארי מנצל את ההזדמנות שכל החבורה מתכנסת, ומפתיע את אליהו במסע אתגרי חדש: "בהזדמנות זו יעקב, שאנחנו ביחד, אני מודיע לך חגיגית, השנה בנובמבר אנחנו נוסעים לדרום אתיופיה - תתחיל להתכונן".
