שעון חמאס מתקתק: צה"ל מוכן למערכה גדולה בעזה
דוחים את ההכרעה לקיץ: תוכניות צה"ל למערכה ברצועה התעדכנו, ואחרי הקמת ממשלה חדשה ההמלצה לנתניהו או לגנץ תהיה לפעול במהירות, במטרה להפסיק את מלחמת ההתשה. אבל זה לא צפוי לקרות לפני יום העצמאות. אלו הסיבות לדחייה - ולהתנהלות הסרבנית של חמאס
אתמול שוב התנפצו גלי פלסטינים אל גדר הרצועה. שני צעירים נהרגו מאש צלפי צה"ל, ורבים אחרים נפצעו. חמאס ממשיך לבזבז ללא חשבון את ההון האנושי שעומד לפקודתו במסגרת אסטרטגיה מתגרה שאינה מביאה לו תועלת ממשית ובעוד כמה חודשים, אחרי הבחירות בישראל, עלולה להתפוצץ לו ולמנהיגיו בפנים. הרמטכ"ל אביב כוכבי הנחה את צה"ל להיות מוכן למערכה גדולה בעזה - ועל פי לוח הזמנים החל מהקיץ הקרוב צפוי שינוי בהתמודדות מול מלחמת ההתשה בעזה. היום צה"ל תקף שתי חוליות מפריחי בלוני נפץ, ובתקופת כוכבי ניכרת החרפה בתגובה אל מול ההתפרעויות בגבול והפרחת הבלונים.
שנה על הגדרות בעזה - פרויקט מיוחד
שלוש וחצי שנות רגיעה שהביא מבצע "צוק איתן" נגמרו לפני שנה בדיוק ומאז אנחנו מסובכים במלחמת התשה מוזרה שחמאס יזם ואשר בה ישראל ליהקה את עצמה במודע לעמדת הסופגת והמגיבה. זאת, לא מתוך החלטה אסטרטגית מעמיקה, אלא מפני שכל דרכי הפעולה האחרות שנבחנו בקבינט נפסלו או שכשלו.
האופציה הראשונה - פעולה צבאית גדולה - נבחנה על ידי הקבינט אך לא הבטיחה שינוי יסודי לטובה, אלא המשך המצב הקיים, אחרי שאנחנו נשלם באבידות ובנזק כלכלי; בנוסף, נכשלו הניסיונות להגיע לרגיעה באמצעות תיווך מצרי ל"הסדרה קטנה" (חזרה להבנות צוק איתן) עם חמאס; ואילו מהלך אלטרנטיבי נועז, לא צבאי, שעליו המליצו בשנה שעברה צה"ל, מערכת הביטחון וגורמים אקדמיים (INSS) נפסל על ידי נתניהו והקבינט.
הרעיון היה שישראל תיזום מהלך כלכלי אזרחי גדול לשיקום הרצועה בהשתתפות גורמים ערבים ובינלאומיים, מהלך שייצור לחמאס ולתושבי הרצועה תוך זמן לא רב הזדמנויות פרנסה ואיכות חיים שלא היו להם זמן רב. ההערכה הייתה ועודנה שהעזתים ידעו שהם עלולים להפסיד את השיפור הדרמטי במצבם, אם ימשיכו לשבש את שגרת החיים בישראל - ואז יהיה להם, ובעיקר לחמאס, אינטרס חזק לשמור על רגיעה.
שלוש האופציות - המבצע הצבאי, השיקום האזרחי ומאמצי ההסדרה באמצעות תיווך מצרי - נגנזו. בין השאר, מפני שאבו מאזן סירב ועודנו מסרב לשתף פעולה עם ישראל, עם מצרים ועם נציג האו"ם בשינוי המצב ברצועה. הוא רוצה שחמאס ייכנע לדרישותיו ואם לא שתישרף הרצועה כולל אנשי הפתח הרבים הנאמנים לו שעדיין חיים בה. בהיעדר אופציה צבאית משנה מצב, ומאחר שקואליציית הימין הנוכחית לא הייתה מוכנה לנקוט במהלך אזרחי ללא התחייבות חמאסית לתמורה מיידית, העדיפו ממשלת ישראל והקבינט הביטחוני שלה לנהל את המשבר במקום לנסות לפתור אותו.
זו הסיבה הישירה לתגובות המרוסנות, המדודות והרפות לעתים של צה"ל על הפרובוקציות של חמאס. היעד האסטרטגי הוא לא להגיע להסלמה, והוא מעין תמונת ראי של האסטרטגיה החמאסית, שגם היא נועדה להתיש ולהציק לנו - אך למנוע מישראל עילה להיכנס למבצע צבאי גדול ברצועה. מי שמשלם את מחיר האסטרטגייה הפאסיבית של הממשלה הם בעיקר תושבי עוטף עזה שתחושת הביטחון שלהם התכרסמה ממש כמו ההרתעה של צה"ל מול ארגוני הטרור בעזה, בעיקר חמאס והג'יהאד האיסלאמי, הרתעה שהולכת ונעשית פחות ופחות אפקטיבית.
אבל המפסידים האמיתיים ממערכת צעדות השיבה ובלוני התבערה הם מי שיזמו אותה - חמאס, הג'יהאד האיסלאמי ותושבי הרצועה. העזתים שילמו מחיר עצום - יותר מ-200 הרוגים ואלפי צעירים פצועים שרבים מהם יישארו נכים לכל ימי חייהם, אבל המערכה לא רק שלא חילצה את חמאס והרצועה מהמצוקה הכלכלית והפיננסית ומהבידוד המדיני שבו הם נמצאים, אלא אף החמירה את המצב. הקורבנות ממשיכים ליפול בצד הפלסטיני, אבל שום שיפור לא נראה באופק.
הסיכוי היחיד שלנו ושלהם להיחלץ מהסבל ומהנזק שגורמים מצעדי האיוולת על הגדר, טרור הבלונים וסבבי ההסלמה הקצרים הוא התיווך המצרי. אבל גם מאמצי התיווך המצריים פסקו בעקבות הרקטות ששיגרו אנשי חמאס "בטעות" לגוש דן בליל חמישי לפני יותר משבוע. השיגור, שנסיבותיו וסיבותיו לא הגיוניים בעליל, התבצע בדיוק בשעה שהמתווכים המצרים נעשו אופטימיים. הם חזרו לרצועה עם הצעות ישראליות ובאותו לילה דיווחו לגנרל שלהם ששהה בתל אביב על נכונות מצד חמאס להתקדם להסדרה בשלבים שתביא לרגיעה.
כבר לא מדובר ב"הסדרה קטנה" או ב"הסדרה גדולה", אלא בהסדרה שתתבצע בשלושה שלבים, שבכל אחד מהם שני הצדדים נותנים ומקבלים. אבל ירי הרקטות שחמאס הודה שאנשיו ביצעו "בטעות" קטע את התיווך המצרי. המשלחת המצרית הסתלקה מהרצועה ולא שבה אליה עד כה. חמאס נבהל ומיהר לנסות לפייס את המצרים בשל תלותו המוחלטת בהם - מעבר רפיח שבשליטה מצרית הוא היחיד שדרכו יכולים עזתים לצאת ולהיכנס לרצועה, ומצרים היא הספק העיקרי של דלק מזון וסחורות לרצועה.
אבל המצרים החליטו לתת ליחיא סנוואר, מנהיג חמאס בעזה, להזיע. הם גם בדקו עניינית את העמדות העדכניות של חמאס ביחס לנושאים שבמשא ומתן על כל שלב בהסדרה ונוכחו שאין בהם כדי לפרנס התקדמות. חמאס ממשיך כדרכו לדרוש הטבות מפליגות שיחלצו אותו ואת תושבי הרצועה ממצוקתם הכספית והכלכלית, אך אינו מוכן לתת את התמורה המינימלית הנדרשת ממנו. כך, למשל, ישראל מוכנה לתת הקלות מיידיות, כולל הגדלה משמעותית של סכומי הכסף הקטארי הנכנסים מדי חודש, אספקת דלק לייצור חשמל, פתיחה קבועה של מעבר רפיח, הרחבת שטחי הדיג ל-20 מייל ימי מהחוף במקום 9 מייל ימי, ופרויקטים של עבודה יזומה בחסות האו"מ ובמימון בינלאומי.
אולם סנוואר אינו מוכן להתחייב להפסיק לאלתר את ההפגנות האלימות על הגדר ואת הפרחת בלוני הנפץ והתבערה. הוא לכל היותר מוכן להבטיח שאם ישראל, הקטארים, המצרים והאו"מ ימלאו את התחייבויותיהם, אז ההפגנות על הגדר יהיו פחות ופחות אינטנסיביות ותוקפניות, וטרור הבלונים יצטמצם עד שייפסק. בשלב השני של ההסדרה ישראל מוכנה בין השאר להקים קו מתח לרצועה שיבטיח אספקת חשמל קבועה ויציבה כל שעות היממה. אבל אבו מאזן אינו מוכן לשלם עבור החשמל וסנוואר אינו מסכים להקפיא בתמורה את ייצור הרקטות ואת חפירת מנהרות התקיפה.
בשלב ההסדרה השלישי ישראל מוכנה ליזום ואף להשתתף בביצוע פרויקטים תשתיתיים וכלכליים נרחבים כולל הקמת נמל עזתי. בתמורה דורשת ישראל פריצת דרך בעניין השבויים והנעדרים הישראלים שבידי חמאס. ללא פריצת דרך כזו, הודיעה ישראל למתווכים, לא יהיה שיקום רציני בעזה. אבל חמאס אינו מוכן אפילו לדבר על פתרון סוגיית השבויים והנעדרים הישראלים במסגרת המשא ומתן על ההסדרה וגם אינו מסכים לפיקוח ביטחוני ישראלי על האנשים והסחורות הנכנסים ויוצאים מהנמל שיוקם.
ההתנהלות היהירה והסרבנית הזו נובעת מתפיסה שגיבשה הנהגת חמאס לפיה "אני מציק ומתגרה - משמע אני קיים ויש להתחשב בי". סיבה נוספת היא שההליכה על הסף השתלמה לחמאס בשנה האחרונה. יעידו על כך מיליוני הדולרים שקטאר מעבירה לרצועה באישור ובעזרת ישראל, למרות שחמאס ממשיך להתיש את תושבי עוטף עזה. בעזה שבעי רצון כעת גם מהלחץ המופעל כעת על ישראל בזירה הבינלאומית, בגלל מקרי מוות מצליפה בגבול. תעיד על כך ההצבעה אתמול במועצת זכויות האדם של האו"מ.
יתר על כן, ההערכה העדכנית בישראל היא שסנוואר והנהגות חמאס והג'יהאד האיסלאמי בעזה מרשים לעצמם להמשיך להתגרות בישראל משום שהם משוכנעים כעת - על סמך ההצהרות שנשמעות בישראל מפי פוליטיקאים ומדיווחי התקשורת - שישראל לא תצא בזמן הקרוב למבצע צבאי נרחב, ובוודאי שלא תפלוש קרקעית לרצועה. אם מפני שהם בטוחים שבתקופת בחירות נתניהו לא ישקול אפילו להיכנס למערכה צבאית גדולה שעלולה להיות עתירת אבידות בעזה ועלולה לעלות לו בכסאו, וגם מפני שבחמאס סבורים, כנראה בצדק, שלממשלת הימין הנוכחית בישראל יש אינטרס שהזירה הפלסטינית תשאר מפוצלת ומפולגת בין חמאסטן בעזה לבין מדינת פתח בגדה, כיוון שפיצול כזה מחסל כל סיכוי להגיע במשא ומתן להסדר המבוסס על העיקרון של שתי מדינות לשני עמים. כך שחמאס והג'יהאד האיסלאמי בראייתם יכולים להמשיך בהתשת הבלונים והפגנות הגדר כדי לסחוט באמצעות המצרים הקלות והטבות מישראל, לפחות עד שיתבהרו תוצאות הבחירות ובירושלים יתחילו לתפקד ממשלה וקבינט חדשים.
מי שמכיר את התפיסה האסטרטגית הישראלית הנוכחית יודע שסנוואר וחבריו אינם טועים בהרבה בהערכתם הכללית את כוונות ישראל בתקופה הנוכחית. אולם חמאס והג'יהאד האיסלאמי, המובילים את מדיניות ההליכה על הסף העזתית, כנראה אינם מודעים לכך שבקיץ ממשלת ישראל ומערכת הביטחון עלולים לחשב מסלול מחדש בנושא עזה ולפעול בהתאם. היוזמה תבוא מצה"ל וצפוי שהקבינט - כל קבינט שיקום אחרי הבחירות - ייענה לה.
התוכניות המבצעיות של צה"ל למקרה של מערכה גדולה ברצועה התעדכנו וחודדו לאחרונה, באופן שעשוי להבטיח השגת יעדים אסטרטגיים שאפתניים יותר, ומבלי לשלם מחיר בלתי נסבל. בין אם תהיה זו ממשלת ימין בראשות נתניהו ובין אם ממשלת מרכז-שמאל בראשות בני גנץ - צה"ל וגורמים אחרים במערכת הביטחון ימליצו להם לפעול מהר ככל האפשר על פי התכנונים המבצעיים החדשים, במטרה להפסיק את מלחמת ההתשה המנוהלת נגדנו מעזה. השיקול הוא שבמוקדם או במאוחר יתרחש אירוע שיביא להסלמה, שבמהלכה יידרש צה"ל לצאת למערכה רבתי בעזה - כולל תמרון קרקעי נרחב כדי לשתק במהירות את ירי הרקטות והמרגמות לשטח ישראל.
לאירוע כזה יש פוטנציאל להביא גם לעימות בצפון, ולכן עדיף שזה יקרה בעיתוי נוח לישראל ובמקום להיגרר, יש ליזום ולפעול באופן נחוש מהיר ויעיל. המגבלה היחידה היא שמדינת ישראל וצה"ל חייבים לפעול באופן שלא יגרום לנו לאבד את הלגיטימיות הבינלאומית להפעלת כוח להגנה עצמית. אבל לפעול חייבים, בין אם מדובר בהחלטה של הממשלה והקבינט לצאת למערכה צבאית גדולה שתביא לשינוי משטר ושלטון בעזה עם אבו מאזן או בלעדיו, ובין אם שהממשלה הבאה בישראל, ביחד עם ממשל טראמפ בוושינגטון, תבצע מהלך יצירתי ותיזום תוכנית בינלאומית לשיקום התשתיות והכלכלה ברצועה ובדרך זו תנסה להביא לרגיעה יציבה וארוכת טווח. ברור כבר עכשיו כי גם גנץ וחבריו להנהגת המפלגה סבורים שמהלך אזרחי כזה, אם יתבצע, יהיה מותנה בפתרון בעיית השבויים והנעדרים.
השאלה היא מתי תיפול בישראל ההחלטה על שינוי המדיניות ומתי תתחיל המדיניות החדשה להתבצע. סביר להניח שהחלטות הנוגעות לעזה לא יתקבלו לפני שייודעו תוצאות הבחירות ותוקם ממשלה חדשה. סביר גם להניח שממשלת ישראל הבאה לא תפעל בשום כיוון הנוגע לפלסטינים לפני שטראמפ יציג את ''עסקת המאה" שהגו אנשיו להסדרת הסכסוך הישראלי-פלסטיני. אחר כך בא סדר פסח, ששום ממשלה בישראל לא תרצה שאזרחיה יבלו אותו במקלטים ובממ"דים. נכניס לחישוב את אירועי יום העצמאות שממשלה חדשה תרצה להפגין בו נוכחות והישגים וכך נגיע לקיץ.
סביר להניח שזה בערך מרחב הזמן שבו יתחילו סופסוף העניינים לזוז גם בחזית העזתית. מה שיכול לשבש את לוח הזמנים הזה הוא אחד מאלה - אירוע אלים בגבול הרצועה שחמאס והג'יהאד האיסלאמי ידרדרו ביוזמתם לעימות נרחב; הסתלקותו של אבו מאזן מהזירה ופתיחת מלחמת ירושה; התלקחות גל טרור עצים ביהודה ושומרון או התקוממות ברחב העזתי שתיצור איום ממשי על שלטון חמאס. בכל מקרה כדאי שהציבור בישראל יידע ושגם בהנהגת חמאס בעזה יהיו מודעים לעובדה שהרמטכ"ל אביב כוכבי, כבר בימיו הראשונים בתפקיד, הנחה את צה"ל להיות מוכן למערכה גדולה בעזה בקיץ.
לפנייה לכתב/ת 
