מאוסטריה עד אוסטריה: ההיסטוריה של הנבחרת באירופה
אוקטובר 1992: אוסטריה של אנדי הרצוג משפילה את ישראל במשחק הבכורה שלנו באירופה. מרץ 2019: ישראל של אנדי הרצוג מארחת את אוסטריה (19:00, כאן11) במוקדמות היורו וסוגרת מעגל. כמה התקדמה - אם בכלל - הנבחרת הלאומית מאז ועד היום
ישראל החלה את דרכה באירופה באוקטובר 1992, במשחק גשום באצטדיון ארנסט אפל בווינה שהסתיים בתבוסה 5:2 לאוסטריה, אשר מאז הצטלבה עוד כמה פעמים עם הנבחרת שלנו. דרך הנקמה עם קונצרט החמישייה של איל ברקוביץ' וחיים רביבו באצטדיון ר"ג ועד אותו כדור שעבר בין רגליו של אבי נימני בדרך לשער השוויון, שמנע מריצ'רד נילסן להגיע לפלייאוף העלייה למונדיאל 2002.
מי שניצב מהצד השני של המתרס היה אנדי הרצוג, שכבש צמד בבכורה של ישראל ביבשת וגם את אותו שער שוויון כואב בדיוק תשע שנים לאחר מכן. אף אחד לא היה יכול לדמיין באותו רגע את התסריט לפיו הרצוג יעמוד הערב על הקווים כמאמן נבחרת ישראל, עם צוות אוסטרי מלא מאחוריו, מול הנבחרת של ארץ מולדתו שחוזרת ארצה אחרי כמעט 18 שנה.
סגירת המעגל הזו היא נקודת ציון מושלמת כדי לנסות לאמוד את הדרך שעשתה נבחרת ישראל, אשר פתחה ביום חמישי את קמפיין המוקדמות ה־14 שלה באירופה, ולבחון אם חל שיפור כלשהו מאז המעבר מאסיה ואוקיאניה.
עלייה לצורך ירידה
ממוצע הדירוגים של נבחרת ישראל בטורנירי המוקדמות השונים נע בין המקום השלישי לרביעי (3.35), והיא לא הצליחה לייצר יציבות או התמודדות במשחקי הצלבה, למעט פעם אחת.
שני הקמפיינים הראשונים תחת שלמה שרף היו הקשים ביותר, מכיוון שהנבחרת שובצה בדירוג האיכות הנמוך ביותר, אלא שגרף ההתקדמות עלה בכל פעם מחדש. אחרי שסיימה במקום האחרון בבית במוקדמות מונדיאל 1994 עם שש נקודות (20 אחוזי הצלחה) אחרי שוודיה, בולגריה, צרפת, אוסטריה ופינלנד (כולל הסנסציה בפארק דה־פראנס), בקמפיין הבא כבר הוכפלו מספר הנקודות ואחוזי ההצלחה וישראל סיימה במקום החמישי.
"היינו כל הזמן בגרף עלייה, התוצאה הכי משמעותית מבחינתי הייתה התיקו עם רוסיה", אומר בוני גינצבורג, שמתכוון ל-1:1 הביתי במוקדמות מונדיאל 1998. "כל נבחרת שהגיעה לארץ באותה תקופה הייתה צריכה להקיא דם כדי לעשות פה תוצאה טובה". מאז ההפסד במשחק הנעילה של הקמפיין הראשון של שרף ב־1993 ועד לסיום דרכו שש שנים מאוחר יותר, הנבחרת הפסידה רק פעם אחת בבית, 2:1 לספרד. ישראל רשמה באותה תקופה ניצחונות על פולין, בולגריה ואוסטריה וכן תוצאות תיקו מול צרפת, רוסיה, סלובקיה ורומניה. אלא שמאז הפסדנו לנבחרות כמו לטביה, אלבניה וקפריסין וסיימנו בתיקו עם מלטה ואזרבייג'ן. למעט הבלחות נקודתיות, ישראל לא הצליחה לנצח אף יריבה שמדורגת מעליה במאני טיים.
שרף מסביר: "אני רציתי לנצח בכל משחק, הקהל הגיע כי ידע שנשחק התקפי, אפילו את ספרד ניסינו לנצח. הכדורגל של הנבחרת הפך להיות הגנתי, מגיב ליריב ומחכה לניסים. מילא אם זה היה מביא הישגיות, אבל כלום, רק מבריחים את הקהל. שיטה היא לא תורה מסיני וצריך להיות דינמיים. הכדורגל שלנו הלך רק לאחור, אין גרוע ממה שראיתי נגד סלובניה ביום חמישי, ויכול להיות שהערב אפשר יהיה כבר לקפל. איך כדורגלן העונה דור מיכה ודיא סבע שהיה מצוין בגביע האומות לא משחקים?".
הולך ופוחת הדור
"אי-אפשר להשוות בין הכדורגל של היום לזה שלפני עשרים שנה. יש היום שחקנים מוכשרים מאוד, אבל מעדיפים לייצר פה רובוטים. ביום חמישי זה נראה בית קברות, מפספסים פה משהו ובגדול". איל ברקוביץ' הוא ללא ספק סמל ההצלחה במדים הלאומיים, מנהיג אמיתי ומלהיב שהיה מייבא את היכולות שלו מהרמות הגבוהות באירופה למשחקי הנבחרת, אבל גם זה לא הספיק לדור הזהב להגיע לטורניר גדול.
למעט רוני רוזנטל מליברפול ושלום תקווה ששיחק בקבוצת תחתית בבלגיה, יתר ההרכב במשחק הבכורה האירופי ב־28 באוקטובר 1992 כלל שחקני ליגה ישראלית בלבד, שלא חוו עדיין אפילו את המפעלים האירופיים לקבוצות. בהמשך צמח דור מוכשר מאוד, ושבע שנים לאחר מכן (ב־0:5 על אוסטריה) הנבחרת התייצבה כבר עם ברקוביץ' מווסטהאם, אלון חזן מווטפורד, חיים רביבו מסלטה ויגו, נג'ואן גרייב מאסטון וילה, אלון מזרחי מניס וטל בנין מברשיה.
"כבר 30 שנה שעושים פה טעויות. היו חכמולוגים שאמרו שאנחנו נבחרת טכנית ומוגבלת פיזית, אז זנחו את הטכניקה וחיפשו רק מהירות וכוח, שכחו שכדורגל זה קודם כל מוח", מסביר ברקוביץ'. "החשיבה שלנו דפוקה, במקום שהיצירתיים והחכמים יהיו על המגרש - למשל מיכה, סבע וסולומון - יש רק רובוטים. איכות השחקנים טובה מאוד, רק שהורגים פה את הכדורגל עם הטקטיקות".
היצוא הישראלי לחו"ל החל בתקופת שרף עם שחקנים משמעותיים כמו ברקוביץ', רביבו ובנין, ודור הביניים סיפק הצלחות נוספות כמו יוסי בניון, טל בן־חיים ודודו אוואט. "הדבר הכי חשוב לנבחרת ישראל הוא שייצאו כמה שיותר שחקנים לסטנדרטים של אירופה, וכאלו שמשחקים", אומר בנין. אצל דרור קשטן ולואיס פרננדז מספר הלגיונרים היה הגדול ביותר, כולל אליניב ברדה, תמיר כהן, רוברטו קולאוטי, גל אלברמן, בן שהר, גילי ורמוט ואיתי שכטר. על פי אתר הזווית, הלגיונרים קיבלו כשבעים אחוז מסך הדקות בקמפיין של קשטן. האחוזים הגבוהים אמנם נשמרים, אבל הקרדיט למרביתם, במיוחד בקמפיין הנוכחי, נובע מהאימונים באירופה ופחות ממשחקים.
מה שמעיד יותר מכל על ירידה באיכות השחקנים היא ההשתייכות לאחת מחמש הליגות הטובות באירופה. על פי אתר הזווית, מאז קמפיין מוקדמות מונדיאל 2006, 17 שחקני נבחרת נכללו בליגות האלה, אבל רק בניון, בן־חיים ואוואט החזיקו בהן מעמד. בסגל הנוכחי בירם כיאל הוא שחקן ספסל בברייטון האנגלית וטאלב טואטחה אפילו לא בסגל פרנקפורט הגרמנית. אם תחת קשטן ופרננדז 35 אחוז מדקות המשחק ניתנו ללגיונרים מחמש הליגות הטובות ביבשת, אצל אלי גוטמן זה ירד לכאחוז אחד ואצל אלישע לוי לתשעה אחוזים. "אצלנו, אלו שהגיעו ולא שיחקו ישבו על ספסל. גם אני, כשלא שיחקתי, התחלתי על הספסל. יש פער בין כושר משחק לאימון", מסכם ברקוביץ'.
ישנה כמובן גם קורלציה בין הליגה לנבחרת. הליגה הישראלית סיפקה בעבר לנבחרת שחקנים איכותיים כמו אבוקסיס, נימני, קלינגר, זוהר, חרזי, בנאדו וגרשון, ואילו היום יש העדפה ללגיונרים, גם אם הם לא מרבים לשחק בחו"ל. הצלחת הקבוצות הישראליות באירופה השפיעה גם על הנבחרת, והקמפיינים המוצלחים של מכבי חיפה בליגת האלופות ושל הפועל ת"א בגביע אופ"א הביאו לאחוזי הצלחה גבוהים יחסית תחת קשטן. גם הזרים האיכותיים שהגיעו באותה תקופה לארץ (ז'וטאוטאס, רוסו, פראליה, איגביני, הולמאי, פישונט, אוסטרץ) עזרו לקדם את הכדורגל הישראלי.
בית קברות למאמנים
"הדבר הכי חשוב שחייבים לשפר בכדורגל הישראלי הוא עניין המאמן, זה הדבר הראשון שאעשה כשאחזור ארצה", אומר אברם גרנט, שקולע גם לדעתו של המנהל הטכני וילי רוטנשטיינר, שטען כי משאב האימון הוא הגרוע בכדורגל הישראלי, שאין בו תקציבים להנחית מאמנים זרים איכותיים ויקרים.
הרצוג הוא המאמן השמיני (הזר השלישי) על הקווים של נבחרת ישראל מאז ההגעה לאירופה. לא היה קו מנחה, וכל מאמן ניסה להמציא את הגלגל מחדש. שרף האמין רק בשחקנים בכושר, ואילו הרצוג בונה על סגל קבוע יחסית. גרנט הבין את המציאות עם משחק מבוקר שכלל הרבה תוצאות תיקו, קשטן וגוטמן הסתמכו על הצלחת הקבוצה במפעלים האירופיים, אבל לשניהם זה הספיק לקמפיין אחד מוצלח. אלישע לוי רשם את הקמפיין החלש ביותר ולא קיבל אחד נוסף.
המכנה המשותף לכל המאמנים כמעט הוא בית הקברות לאחר מכן: ביקורת ציבורית חסרת פרופורציה בעקבות הנפילה ממרום הציפיות למרתף המציאות וניסיון כושל לחזור לאמן קבוצות. רק את גרנט הנבחרת קידמה עד לגמר ליגת האלופות עם צ'לסי. "מאז שרף, המאמנים בישראל מדכאים פה את הכדורגל, מבריחים את הקהל. נגד סלובניה נראינו כמו פועלי בניין", אומר ברקוביץ'.
הפריחה של המגזר
אם יש פרמטר שיש בו גידול משמעותי זה הפריחה של המגזר הערבי בנבחרת ישראל. הראשונים שזומנו בשנות השמונים היו רפעת טורק וזאהי ארמלי, שנתקלו אפילו בהתבטאויות של חלק מחבריהם לנבחרת. "פעם היה קשה יותר להיות שחקן ערבי בנבחרת ישראל", מודה ארמלי. בהמשך, השחקן המשמעותי ביותר היה וואליד באדיר שרשם 74 הופעות, ובאותה תקופה שיחקו גם עבאס סואן וסלים טועמה.
בעידן הרצוג מחצית מההרכב מגיעה מהמגזר, כאשר נגד סלובניה היו חמישה שחקנים, כולל ביברס נאתכו הקפטן. "כל הדלתות נפתחו עבור המגזר הערבי", מסביר סואן, שענד גם הוא את סרט הקפטן. "יש עכשיו במגזר מחלקות נוער שמייצרות שחקנים, והם מקבלים חשיפה. בקבוצות הנוער הגדולות יש שחקנים מהמגזר, עכשיו יותר קל להגיע למקומות". סואן, שספג שריקות בוז במשחק הנבחרת בטדי, מסביר: "פעם היה קשה יותר להגיע לנבחרת מהמגזר, היינו צריכים להשקיע, להיות מישהו שהוא מעל ומעבר. מי שמאמין בספורט לא מעניין אותו דת וגזע, יש כאלו עם בעיה בראש ולזה אני לא מתייחס, זה הכיוון הרע בחברה הישראלית, אני מסתכל ורואה מרקם חברתי מצוין בנבחרת".
חוסר עניין לציבור
למשחק הבית הראשון של נבחרת ישראל במוקדמות יורו 1996, נגד פולין, הגיעו רק 4,000 צופים. אבל ההצלחה של הנבחרת, המשחק האטרקטיבי תחת שרף והלגיונרים המצליחים באירופה העלו את הרייטינג שלה פלאים - ובמשחקים נגד אוסטריה ויריבות אחרות היציעים באצטדיון ר"ג כבר התפוצצו.
המצב היום שונה בגלל הירידה בהישגיות ושילוב של סיבות נוספות. לישראל אין כיום מגרש ביתי במרכז הארץ, עד שייבנה בלומפילד מחדש. הקהל הישראלי המפונק יבוא לראות כוכבים כמו רונאלדו ונבחרות גדולות, אבל לא יגיע למשחקים נגד יריבות פחות אטרקטיביות, דווקא כשצריך את העידוד שלו. "אמרתם שאתם אומת כדורגל, אז איפה התרבות שלה?", תהה בעניין הרצוג. "הרגשתי את הכוח של הקהל שלכם מולי, צריכים את זה שוב".
איפה הם ואיפה אנחנו
שלוש נבחרות מהבית הישראלי בקמפיין הנוכחי
הצליחו להעפיל לטורניר גדול מאז שהצטרפנו לאירופה. סלובניה עלתה ליורו 2000 ועשר שנים לאחר מכן למונדיאל, אוסטריה שיחקה במונדיאל 1998 ומעבר ליורו שאירחה השתתפה גם באליפות אירופה האחרונה, ופולין עלתה כבר לשני מונדיאלים, כולל האחרון ברוסיה.
בזמן שישראל תקועה, נבחרות כמו אלבניה, לטביה, איסלנד, צפון אירלנד, וויילס, אלבניה והונגריה כבר הגיעו ליורו. ישראל מדורגת במקום ה־92 בלבד בדירוג פיפ"א, אחרי אוסטריה (23), סלובניה (63) ונבחרות שפעם היא לא הייתה סופרת כמו צפון אירלנד (36), מונטנגרו (46), מקדוניה (71), בלארוס (78) ואפילו לוקסמבורג (87) וגיאורגיה (91).
לפנייה לכתב/ת 
