ההופעה הכי גדולה של שחקן ישראלי אי פעם / טור
ערן זהבי סתם לכל המבקרים שלו את הפה עם שלושער ענק בסמי עופר, ואף אחד לא יכול לערער על מעמדו כאחד השחקנים הישראלים הגדולים בכל הזמנים. הוא נתן הצגה מדהימה של ווינר ענק שמופיע כאן פעם בדור, והשכיח לחלוטין את תקרית זריקת סרט הקפטן
ערן זהבי שוב נכנס לספרי ההיסטוריה של הכדורגל הישראלי עם ההופעה הכי גדולה של שחקן בנבחרת ישראל מאז שהתחילה לשחק באירופה. האחרון שנתן תצוגה ברמה הזו היה איל ברקוביץ' ב-1999 מול אותה אוסטריה (0:5), אבל יחסי הכוחות היו שונים. היינו לכל הפחות שווים לאוסטרים בקמפיין ההוא. בסמי עופר אף אחד לא נתן לכחולים-לבנים סיכוי.
זהבי גם סתם את הפיות של כל מבקריו הפופוליסטיים לאורך השנים, שטענו שוב ושוב שלא תרם לנבחרת דבר ומדובר באגואיסט שחצן שחושב רק על עצמו. מעולם לא ראיתי את זהבי חוגג בטירוף כזה אחרי כל שער, לא במכבי ולא בגוואנגז'ו. ראו עליו שהוא רוצה מאוד להחזיר לנבחרת אחרי כל מה שהוא עבר.
גם אלה שטענו שכושרו ירד בעקבות המעבר לסין אכלו את הכובע. זהבי קירקס את מרטין הינטרגר, מהבלמים הכי טובים בבונדסליגה לאחרונה, שייצב את ההגנה של פרנקפורט. ולא רק הינטרגר היה על הגב שלו, הוא היה צריך לעלות כשהוא יודע שעוד משחק נפל שלו בנבחרת יגרום לגל ביקורת קטלני נגדו. כל שחקן אחר היה קורס ואפילו לא חושב על חזרה למדים הלאומיים, לא ערן זהבי.
וגם אלה שדרשו להשעות אותו לכל החיים בגלל תקרית הסרט מחאו כפיים בלית ברירה. למזלנו, בנבחרת יש צוות שבא בלי דעות קדומות ועמד מול גל הפופוליזם הזה. אנדי הרצוג התעקש והרוויח בענק.
אלון מזרחי טען שזהבי לא היה עולה בהרכב בתקופתו. גם אם נניח שזה נכון וזהבי פחות טוב מהשחקנים שהיו כאן בניינטיז, לאף אחד מהם לא היה את האופי הווינרי שלו. אולי אם לנבחרת ההיא של שלמה שרף היה שחקן כמו זהבי, היא הייתה עולה לטורניר גדול. כמו שאוהדי מכבי ת"א ועכשיו אלה של גוואנגז'ו יודעים: על זהבי תמיד אפשר לסמוך. זהבי לא היה מקבל 5:0 מדנמרק במשחק הכי חשוב בדור האחרון.
אוהדי מכבי תל אביב הם היחידים כנראה שממש לא הופתעו ממה שקרה בסמי עופר. זהבי היה שם בשבילם כל כך הרבה פעמים, ועוד הצגה אחת זה לא סיפור גדול. אף לסת של אוהד צהוב לא נשמטה. השאלה מבחינתם היא לא אם זהבי יתפוצץ, אלא מתי ואיך. עכשיו גם מבקריו הגדולים ייאלצו להודות שמדובר בשחקן של פעם בדור. חלוץ לא מהעולם הזה, ווינר ברמה עולמית, סקורר עם קרח בוורידים, שחקן שמשלמים בשבילו על כרטיס, האיש בעל מגע הזהב, האדם שלא יודע מה זה להפסיד. תופעה.
בהצגה של ערן זהבי היו שחקני משנה, והמרכזי בהם הוא הרצוג. היה קשה לא לגחך את ההרכב שבחר (דגני? בן הרוש? ואיפה מיכה?) והוא הוכיח שהוא מאמן ברמה גבוהה שלא היה בנבחרת ישראל הרבה זמן. הרצוג יודע לשנות מערכים תוך כדי משחק, וחשוב יותר - צורח בשערים כאילו הוא נולד בירושלים. אחרי המשחק הוא ידע לזוז הצידה ולפרגן לסקורר שלו, בלי "עבדנו על זה באימונים". מגיע לו.