הטכנולוגיה הישראלית לריסוק אבנים בכליות בלייזר - לקיצור זמן הניתוח
פחות זמן בחדר הניתוח, פחות זמן הרדמה, יכולת טיפול באבנים גדולות וחזרה מהירה לחיי השיגרה - טכנולוגיית מוזס הישראלית לריסוק אבנים בכליות באמצעות לייזר, מאפשרת אלטרנטיבה לרופאים לעומת שיטות אחרות
כעשירית מהאוכלוסייה בעולם תסבול בשלב מסוים מאבנים בכליות ובמערכת השתן. זיהוי הבעיה מתבצע בדרך כלל רק אחרי שהאבנים מכאיבות ואז לרוב נדרשת התערבות כירורגית, על כל המשתמע מכך.
חלק מהבעיות שרופאים נתקלים בהן במהלך טיפול באבנים, הן הוצאת האבנים במהירות יחסית והיכולת לאפשר למטופלים לחזור לחיי שיגרה מהר ככל האפשר.
טכנולוגיה פורצת דרך, פרי פיתוח ישראלי של חברת לומניס הישראלית, שהוצגה בכנס השנתי לאורולוגיה בברצלונה בחודש שעבר (מרץ) - טכנולוגיית מוזס, נותנת מענה בדיוק לבעיות הללו.
קיראו עוד
הקשר בין צריכה של מלח ובשר לאבנים בכליות
מה עושים עם אבנים בכליות? 10 עובדות
בדיקה תציל ממוות: 7 מיתוסים על מחלות כליות
ממשה אל מוזס
הטכנולוגיה עושה שימוש באנרגיית הולמיום באמצעות מכניזם ייחודי המחלק את תמסורת אנרגיית הלייזר לעבר האבן לשתי פעימות. הראשונה, כמשה המקראי, "חוצה את המים" ויוצרת "כיס אוויר" (בועה) בחלל הטיפול הנוזלי, בעוד הפעימה השנייה מעבירה את יתרת אנרגיית ההולמיום ישירות אל המטרה.
פרופ' מרדכי דובדבני מבית החולים הדסה עין כרם, מחלוצי השיטה שבתי חולים רבים בעולם וגם בארץ כבר אימצו, מסביר: "הניתוחים שנעשים בשיטת מוזס הם קצרים יותר בגלל השיפור ביכולת האנדוסקופית של הטכנולוגיה לטפל באבנים ולרסק אותן. "זמן הלייזר" בניתוחים הללו עומד על בין 20 שניות ל-40 דקות, כשהשיטות המקבילות מציגות "זמן לייזר" ארוך משמעותית של בין 40 דקות עד שעה וחצי.
"בשיטה הזו אנחנו יכולים לטפל גם באבנים גדולות יותר, בעיקר בגלל העובדה שהטכנולוגיה מצליחה להחזיק את האבן במקום, לגרום לריסוק יעיל יותר של האבן, ולקצר את הניתוח. מדובר בחיסכון של כ-25% מזמן הניתוח בשיטות מקבילות", מסכם פרופ' דובדבני.
איך נוצרים אבנים בגוף?
אבנים בכליות נוצרות כשהשתן הופך להיות סמיך מדי עקב הימצאותם של מלחים בריכוז גבוה. כשהשתן נעשה סמיך, מצטברים בו גבישים שעשויים רובם מהמלחים - האבנים. אם הן נמצאות בכליות הן נקראות נפרוליתיאזיס, ואם הן נוכחות בשאר דרכי השתן הן מכונות יורוליתיאזיס.
למעשה, אבני הכליה הם גבישים של מינרלים המסיסים בשתן. האבנים יכולות להשתנות בגודלן, החל מדמויי גרגיר חול זעיר, ועד אבן גדולה בגודל של דובדבן.
במרבית המקרים האבנים עוברות בשתן מבלי שנחוש בהן. אולם אם האבן גדולה דיה, בגודל של 2 מילימטרים ומעלה, היא עלולה לגרום לחסימה של צינור השופכה. התוצאה היא הרחבה של הצינור, חסימה של מעבר השתן וכאב עוויתי עז ביותר, המורגש לרוב בגב המותני, בבטן התחתונה ובמפשעה.
למה זה קורה?
למעשה הסיבה להיווצרות אבנים בדרכי השתן אינה ידועה. קיימות מספר מחלות בהן יש שכיחות גבוהה להיווצרות אבנים בכליות, אך הן מהוות אחוז מזערי ביצירת האבנים. כפי הנראה יש קשר לאקלים, לתזונה ולכמות השתייה הגורמים להיווצרות האבנים.
בנוסף, לעיתים נדירות האבנים הן תופעת לוואי של טיפול תרופתי.
איך מאבחנים נוכחות של אבנים?
אבחון האבנים מתבסס בדרך כלל על תלונות החולים, הכוללות כאב עוויתי בגב התחתון או בבטן, רגישות בניקוש על פני הגב התחתון ושיירי דם בבדיקת השתן.
בדיקת אולטרסאונד יכולה להראות התנפחות של הכליה (הידרונפרוזיס) שנגרמה בשל חסימת מעבר השתן על ידי האבן, או להראות סימן של צל שיוצרת האבן בתמונה. אם האבן מכילה כמות מספקת של סידן, ניתן לראותה גם בצילום רנטגן.
איך מטפלים באבנים?
ישנן 3 שיטות עיקריות לריסוק אבנים:
ריסוק חוץ־גופי (ESWL): מיקום האבן מתגלה על ידי מכשיר רנטגן. לאחר מכן מכוונים אליה גלי הדף מחוץ לגוף, שאמורים לרסק את האבן לפירורים היוצאים דרך השתן. כדי להביא לפינוי כלל האבנים, יש צורך בסדרה של 2-3 טיפולים.
אורטרוסקופיה: מכשור אופטי זעיר מוחדר דרך השופכה לכליה ומאתר את האבן. לאחר שמתגלה מיקומה, מתקבעת עליה קרן לייזר ומרסקת אותה לפירורים היוצאים דרך השתן.
הגישה המילעורית: כשכל אחת משתי האופציות הקודמות נכשלה, או שמראש אותרה אבן גדולה מדי או במיקום בעייתי, מוצע ניתוח PCNL. הרופא מבצע חתך קטן במותן, ודרכו הוא מחדיר מעין שרוול שבו מושחלים נפרוסקופ - מכשיר זעיר שמצלמה בראשו, וכן מכשירי ריסוק קטנים המפרקים את האבן מבפנים ושולפים את פירוריה.
טכנולוגיית הלייזר מוזס נמצאה כיעילה במיוחד הן לטיפולי אורטרוסקופיה, והן לטיפולי PCNL.
הטכנולוגיה מקנה לרופאים המטפלים יתרונות קליניים משמעותיים בכך שהיא מונעת את "בריחת" האבן בזמן הטיפול (אפקט הרטרופולסיה – Retropulsion), ומפחיתה את הסיכון שהאבן תתרחק למקומות מרוחקים בכליה ותגרום לסיבוכים. דבר זה משפר משמעותית את יכולת השליטה של הרופא במהלך הניתוח ומביאה לטיפול יעיל ואפקטיבי יותר.
בנוסף, הטכנולוגיה משפרת את תמסורת האנרגיה ומאפשרת למנתח לטפל באבן ללא צורך במגע קבוע בין קצה הסיב לבין האבן, תוך הפחתת התלות במרחק שבין האבן לסיב. כמו כן, כל יריית לייזר בטכנולוגיית המוזס, מוריד יותר מסת אבן, וגורם לשיפור הטיפול.
ד"ר חורשיד גאני מבית החולים אן ארבור במישיגן ארה"ב, שנחשב לאחד האורולוגים המובילים בעולם, אמר במהלך הכנס כי מדובר בפריצת דרך ששינתה את כללי המשחק: "אני מטפל בחולים בטכנולוגיה הזו כבר כשנתיים, השינוי המשמעותי בטכנולוגיה הזו הוא עצום. מעבר לעובדה שזמן הניתוח וההרדמה מתקצרים משמעותית, מטופלים שלי עוברים את הניתוח ולמחרת בבוקר כבר חוזרים לעבודה, ללא צורך בהתאוששות ממושכת או הרכבת סטנט אחר הניתוח, פרוצדורה המקובלת בשיטות אחרות".
כך זה פועל - צפו:
כך ניתן לנסות ולמנוע היווצרות אבנים
איכלו מזונות עשירים בסידן: לרבות חלב ומוצריו, כל סוגי הגבינות (בייחוד גבינה שווייצרית וגבינת צ'דר), וכן שקדים, שמרי בירה, פטרוזיליה, מאפה תירס, ארטישוק, שזיפים מיובשים, דלעת וגרעיני שומשום, כרוב, פולי סויה, סלמון, סרדינים וירקות ירוקים.
הימנעו ממזונות עשירים באוקסלאט: מזונות אלה כוללים שעועית, קקאו, קפה נמס, עלי רברבר, תה, תרד, ראשי סלק, גזר, סלרי, מלפפון, אשכולית, כרוב מסולסל, בוטנים, פלפל ובטטות. אף על פי שהשפעתו של כל אחד מהמזונות האלה על הסיכון להיווצרות אבנים בכליות קטנה, בייחוד אם תפריטכם עשיר בסידן, מומלץ לאנשים שסובלים מאבנים בכליות להמעיט בצריכתם או אף לוותר עליהם כליל.
הקפידו על שתיית נוזלים מרובה: הבחירה הראשונה, והמומלצת ביותר, היא מים. יש להשתדל לשתות לפחות 8-10 כוסות ביום. שתייה כזו תפחית את ריכוזי המינרלים יוצרי האבנים בשתן. מחקרים מצאו מתאם גבוה בין מים קשים, שהם בעלי תכולת סידן גבוהה, לבין תחלואה נמוכה יותר באבנים בכליות.
הגדילו את צריכת הסיבים התזונתיים: אנשים שסובלים מאבנים בכליות נוטים לצרוך פחות סיבים. מחקרים הוכיחו שהוספת סיבים לתזונתם של האנשים האלה מפחיתה את הפרשת הסידן ב-40%. הדבר הזה קורה הודות לחומצה הפיטית שמצויה בחיטה מלאה, בתירס מלא, בשיפון ודוחן מלאים ובשעורה וקטניות מלאות. החומצה הפיטית מתחברת אל הסידן ואל המגנזיום, ובכך מסייעת בסילוק יעיל של עודפיהם מהגוף.
הכותבת הייתה אורחת חברת לומניס בכנס EAU בברצלונה
לפנייה לכתב/ת 
