האם ייתכן שמלכיו, מנהיגיו, כהניו ורבניו של העם היהודי אחראים במידה לא מבוטלת לטרגדיות שליוו את ההיסטוריה היהודית?
לדעתו של העיתונאי ואיש התקשורת אמוץ עשהאל התשובה הקשה לשאלה הזו חיובית, ובספרו החדש, הנושא את הכותרת המטרידה "מצעד האיוולת היהודי", תוהה עשהאל - האם אנו עומדים לפני קיצו של מצעד האיוולת הזה, או שהוא ממשיך לפכות גם במדינת ישראל של המאה ה-21?
את ספרו פותח עשהאל (60), עיתונאי ה"ג'רוזלם פוסט" ופרשנו הבכיר ב-25 השנים האחרונות, בשני סיפורי התעללות מינית מפחידים: קיטי ג'נובזה, שנאנסה ונרצחה על סף ביתה ברובע קווינס של ניו יורק ב-1964, ופילגש בגבעה – הטרגדיה התנ"כית שבה נאנסה ואז מתה נערה בגבעה – עיר בשבט בנימין: "כילד בניו יורק למדנו לא פעם על מלחמת האזרחים האמריקנית ועשינו זאת ללא ייפויה של המציאות, אבל כשעלינו לירושלים לא למדנו מאום על מלחמות האזרחים של עם ישראל הקדום, של יהודה החשמונאי ובעיקר מלחמת האזרחים הגדולה בירושלים", אומר עשהאל, ומאבחן כי המלחמות הללו התאפיינו באנרכיזם, בניכור ובהתנשאות והובילו לריסוק גיאוגרפי שהוליד את האנטישמיות, ההשפלה והטבח שליוו את הקיום היהודי.
ספרו העשיר והמלומד של עשהאל, המדמה סיור עיתונאי במחוזות ההיסטוריה היהודית, עשוי להטעות. המחבר, ניתן להתרשם בקלות, מעריץ מוטיבים רבים בחשיבה הפוליטית היהודית, ממשה ושמואל שכמעט התחננו לעמם שלא ימליכו עליהם מלך, ועד למסרים הספרותיים של התנ"ך המתארים את אומץ ליבם של הנביאים כמו נתן ואליהו, שיכלו לעמוד מול מלכים גדולים כמו דוד ואחאב ולהטיח בהם את תוכחתם ללא מורא, "העיתונאים הראשונים בהיסטוריה האנושית", כלשונו. אבל לצד זאת מדגיש עשהאל את מלחמות האזרחים שאפיינו את העם, והוא מוצא לא פחות מ-12 כאלה. החל מהשתיים המוזכרות בספר שופטים (יפתח ובנימין), ועד למלחמה האיומה בירושלים – שבה בלטו שני מנהיגים צבאיים, למעשה מנהיגי כנופיות, שמעון בר גיורא ויוחנן מגוש חלב. במלחמות הללו, כדאי להזכיר, מתו מיליוני בני אדם.
"המלחמות הללו הן אנרכיזם בהתגלמותו", אומר עשהאל, "והן אלו שהובילו אותנו לטרגדיות הגדולות ביותר שלנו". המסר הספרותי העולה מן התנ"ך הוא אנטי-שלטון יחיד וסולד ממשטר סטאליניסטי, מדגיש המחבר שוב, אבל התוצר הסופי הוא שלטון חלש, אנרכיזם ואיוולת. כך למשל, בני השבטים ראובן, גד וחצי המנשה ביקשו כידוע ממשה לנחול בעבר הירדן המזרחי. משה מציג בפניהם את השאלה המפורסמת, 'האחיכם יבואו למלחמה, ואתם תשבו פה?', והם בתגובה מבטיחים (ומקיימים) להיות "סיירת מטכ"ל" של הצבא הישראלי. למה ביקשו השבטים לשבת בעבר הירדן? עשהאל סבור כי הם חששו מהשתלטותם של השבטים הבכירים יהודה ואפרים, ולכן ביקשו להיפרד. "אבל הבקשה הזו, ההיפרדות הזו, הפכה את השבט - כל שבט - לשחקן פוליטי, היא יצרה את השבטיות והפכה אותה למרכיב סטרוקטורלי בעם ישראל. כך גם החלוקה הנדל"נית של הארץ לפי מפתח שבטי וטריטוריאלי. המבנה הזה פירק את העם היהודי והוביל למלחמות האזרחים הקשות".
את השבטיות הזו מול השלטון פוגש עשהאל גם במדינת ישראל: "בחמישים השנים האחרונות פגשנו שוב ושוב רבנים שבאים ואומרים באופן הגלוי ביותר, כי גם בשאלות הקרדינליות ביותר כמו 'החזרת שטחים' עלינו לציית לדברי הרבנים, ולא למה שסבור השלטון או רוב העם במשאל עם, מה זה אם לא אנרכיה? כך גם ב'מלחמת האזרחים' החודשית בין השבטים היהודיים על שטחה של רחבת הכותל, מה זה אם לא המשכו של מצעד האיוולת?"
לא הרבה לפני הקמתו של בית המקדש השני חי יהודי מפורסם בשם מרדכי - האדם הראשון בתולדות הספרות שנקרא "היהודי". הסיפור של מרדכי היהודי ואסתר המלכה שאותו פגשנו רק בשבוע שעבר בחג הפורים, סבור עשהאל, הוא המאפיין המרכזי של היהדות באלפיים שנות גלותה: הרחבת הקיום הלאומי מחוץ למולדת, מגורים ונדידה ביקום חסר גבולות, והפעלת כוח על עמים וממשלות זרות גם ללא אדמה, ממשלה וצבא. העם היהודי שלא שב לארצו הפך להיות 'עם עולם', עם המצוי בכל פינה ברחבי הגלובוס, ולא שב למולדתו. יתרה מכך, מזכיר עשהאל, בגמרא אף נאמר מפי אחד האמוראים שישנו איסור גמור לעלות מבבל לארץ ישראל.
המאפיינים האלו הם האסון הגדול של היהדות. הריסוק הגיאוגרפי הזה הוא שהוליד את הנצרות ואת רדיפות היהודים, והוא גם זה שאחראי במידה לא מבוטלת לשואת יהודי אירופה. מהו ההיגיון שמוביל למסקנות האלה? שאול התרסי-פאולוס, היהודי שבסופו של יום אחראי להפצתה של הנצרות בעולם, גדל בתרסוס שבאסיה הקטנה, בקהילה יהודית שהיתה מוקפת בלא יהודים. הריסוק הגיאוגרפי, הפיזור של היהודים ברחבי העולם ללא מולדת אחת, יצר אינסוף קהילות מן הסוג הזה, ושאול-פאולוס היה ער למתח הבלתי פוסק בקהילה שהיתה מיעוט מחד גיסא, אך חשה עצמה כ"עם נבחר" מאידך גיסא. הוא רצה לגשר על פני המתח וניסה ליצור איזון בין שתי הדתות המתחרות. התוצאה של הניסיון הזה הובילה לא רק לדחייה מצד היהודים ולהחרפת המתח מצד הנוצרים, אלא גם לרצון מיסיונרי של האחרונים להפיץ את תורתם בכל קהילה יהודית נידחת ברחבי העולם. המשמעות המעשית היא גביית חייהם של מיליוני יהודים באלפיים השנים האחרונות. "אנחנו לא עם נבחר, אין בכלל דבר כזה בן מועדף, אני לא מאמין בזה", אומר עשהאל. "התפיסה הזו, שלוותה באותו פיזור גיאוגרפי של יהודים החיים לצד לא יהודים בכל רחבי הקוסמוס, הובילה ליחסים מעוותים ולאסונות".
השואה, שגבתה חיים של עוד כמה מיליוני יהודים, אינה שונה במובן הזה. עשהאל מדגיש כי הוא אינו מוריד כמובן כהוא-זה מאחריותם של הנאצים, אך לטעמו לפזורה הגיאוגרפית היהודית יש בהחלט יד באפשורה: "הרצל ובהמשך ז'בוטינסקי הפצירו ביהודים לנטוש את אירופה, אבל היו רבנים שהתנגדו להגירה לאמריקה מפני שזו 'טרייפה מדינה' (מדינת טריפה). אגב, הם צדקו, אינני מקל בכך ראש, אבל לא היו להם הכלים שמנהיגים גדולים מחויבים להצטייד בהם כשהם מורים הוראות מן הסוג הזה לצאן מרעיתם". גם התנועה הרפורמית סופגת ממנו ביקורת על בסיס הקו הזה: "תנועת הרפורמה בגרמניה, למשל, האדירה את החיים בגלות בטענה משיחית: הם חלקו על הרבנים האורתודוקסים שאמרו שהמשיח לא הגיע, וטענו כי הוא כבר כאן, ומתגלם בשוויון הזכויות באירופה כאשר כל מדינה מהיבשת היא 'הארץ המובטחת'. מה שכל כך מדהים הוא שבמצעד האיוולת היהודי צעדו כולם, רבנים ומנהיגים אורתודוקסים לצד רפורמים ומשכילים".
את הספר מסיים עשהאל בשיחה מרתקת עם גדול הדמוגרפים היהודים החיים כיום, פרופ' סרג'יו דלה-פרגולה, החוזה כי עד שנת 2030, ואולי כבר ב-2025, יחיה רוב העם היהודי בארץ ישראל: "בעוד כמה שנים תהפוך ישראל למרכז הקיום של העם היהודי".
מהי המשמעות לכך, לא תהיה פזורה יהודית?
"הסופר א.ב. יהושע שואף למיגורה של הפזורה היהודית בתפוצות, ובעוד הרבה מאוד שנים זה כנראה גם יתרחש. אני חלוק עליו בעניין הזה. יש חשיבות לפזורה יהודית, בעיקר בעולם האנגלופוני, שבו ניתן להיווכח כי אפשר לפתח מערכת יחסים בריאה גם עם קהילות לא יהודיות, בתנאי שלצד זאת אנו שואפים לכך שאנחנו הישראלים ניקח את האחריות על הגורל היהודי. לא עוד 'עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים', ללא אדמה, צבא, דגל והמנון – דבר שכאמור עלול להוביל אותנו שוב לאנרכיה ולאסון".
האם עם כינון מדינת ישראל הגענו ל"קץ מצעד האיוולת היהודי"?
"אני חושש שהתשובה היא שלילית. אני מבחין מימין - בהתקפות ובהשתלחויות הבלתי פוסקות בבית המשפט העליון בתקופה האחרונה, מפרשת אלאור אזריה ועד לטענות על קונספירציה 'שמאלנית' הזויה של השופטים, ומשמאל - בשיסוי וגיוס ממשלות זרות כנגד הממשלה שלנו באמצעות סיפורים בגנות ישראל, ואני לא חדל לשאול את עצמי: האם יצר האנרכיזם עדיין מקנן בנו?"
