הורות ללא רגשות אשם? יש דבר כזה
"הפכנו להיות הורים שהם מנהלי תפעול שנמצאים בריצה אינסופית, עד שמתמוטטים במיטה וקמים לעוד יום עם משימות נוספות. זה לא כיף ולא תורם לאף אחד". ד"ר אייל דורון יצא לחפש תשובות על משפחה במאה ה-21 וחזר עם תשובות בספרו החדש
למרות שד"ר אייל דורון מרצה וכותב על הורות וחינוך, הוא ממליץ להורים ללמוד, לברר ולהתעניין אבל בסוף לא לתת לאף אחד להיכנס בינם לבין הילדים שלהם. לדבריו, "הורות מתרחשת תוך כדי תנועה ואין מדריך אחד ידוע מראש. הורות טובה היא הורות שונה ומגוונת גם בתוך הבית".
ד"ר דורון, אב לשניים, חוקר ומפתח חשיבה יצירתית וראש החטיבה לפסיכולוגיה ולמדעי הרוח במרכז הבינתחומי הרצליה, יצא לבקר במדינות שונות בעולם ודיבר עם עשרות חוקרים בניסיון למצוא תשובות לשאלה - כיצד צריכה להיראות ההורות כיום. הוא חזר עם המסקנות, ובימים אלו יצא הספר "להמציא מחדש - הורות וחינוך במאה ה-21", בהוצאת כתר.
מה הכי הפתיע אותך בתקופה הזו שנפגשת עם חוקרים בתחום?
"שיש המון מידע שאנחנו לא חשופים אליו. המון מחקרים מדהימים שאנחנו פשוט לא מדברים אותם ולא שומעים עליהם, למשל כמו התרומה האדירה של משחקי מחשב מסוימים לילדים, מחקרי אורך על כמה איכות ולא כמות משפיעה ועוד מחקרים ארוכי טווח ומאד רציניים, ואיכשהו הם לא ברדאר שלנו וחבל כי הם יכולים לעזור לנו.
"ההורים פועלים על פי מודלים שלא עודכנו. אנחנו עושים בעצם מה שראינו בבית וממשיכים עם מקל וגזר, סמכותיות וכללים, למרות שבכל שאר התחומים אנחנו כבר לא מתנהגים כמו ההורים שלנו.
"בואו נסתכל קודם כל על עצמנו לפני שאנחנו באים בטענות לבית ספר, וכידוע אני מבקר לא מעט דברים שקורים במערכת החינוך. אי אפשר להיות הורה שבא בטענות לבית ספר ועושה קופי פייסט לכל הדברים שהוא עצמו לא אוהב בבית ספר".
איך הורה שחוזר עייף מהעבודה ויש לו עוד 40 מטלות בבית יכול להיות יצירתי?
"אנחנו מחזיקים באשמה מתמדת בהורות שלנו, לפעמים זו אשמה שמשרתת אותנו או דוחפת אותנו לפצות אבל זה נובע מהנחות היסוד שלנו שצריך להיות עם הילדים ולא לנטוש אותם.
"כל האתוסים שגדלנו עליהם - שחייבים דמות מחנכת, עיקרון הרצף ועוד כל מיני. בהתחלה אמרו שהשנים הקריטיות הן עד שש שנים ואחר אמרו עד שלוש שנים ואז בעצם אמרו ששנת החיים הראשונה היא הקריטית לעתידו של הילד.
"בעצם הלך והתקבע פרופיל שאומר שכדי להיות הורה אחראי וטוב שמגדל ילד עצמאי ובריא אתה צריך להקריב והתחלנו להיות 'ההורה הקורבן'. ההורה הקורבן הוא תמיד אשם, ומי שהכי סובלת מזה, סליחה על ההגדרה המגדרית, זה עדיין האישה".
ד"ר דורון מדגיש שההורות מלווה באשמה, שחיקה והתשה. "הורים נכנסים הביתה ועסוקים בלזוז מהר במרחב ולפצות על הזמן שהם לא היו בבית וזה פשוט לא הגיוני. הורים הם אנשים צעירים ומתפתחים. הם לומדים בעצמם תוך כדי תנועה. הם בעצמם בראשית הדרך והדבר הכי טוב שהם צריכים לעשות זה להבין שהמטרה שלהם היא לגדל ילד עם ביטחון שיוכל לפתור בעיות ואת זה לא עושים בשורה אינסופית של כללים והוראות".
כך תחשבו יצירתי בבית:
התייחסת בספר לכך שבעצם להורים נוח להיות במקום של הקורבן.
"הרגשת אשמה משרתת אותנו. חוקרת ישראלית בשם ד"ר חני מן-שלוי אומרת - או שאתה קורבן או שאתה תוקף. כלומר, אם יצאתי מהבית כדי להגשים את עצמי אני כביכול הזנחתי את הילדים שלי. העדפתי את טובתי על חשבון טובתו של הילד אז עדיף לי להיות בצד של הקורבן שאומר שאני סובל ולא הייתה לי ברירה כי אני חייב לעבוד.
"ומה עושה הקורבן כשהוא מגיע הביתה? נותן לכולם לקפוץ עליו ואין לו חיים והוא בעצם חי את הקורבנות - 'הילדים מתנפלים עליי' ו'כן, אני אקשיב לכם ואסור לי להיות בטלפון וחס וחלילה שנענה להודעה מהעבודה'. ההורה הוא הקורבן האולטימטיבי כדי לנקות את רגשות האשם שהוא 'נטש' את הילדים.
"למרות הנחות היסוד, כל המחקרים מראים שהכי חשוב הוא מה אתה עושה כשאתה כבר נמצא עם הילדים שלך".
קיראו עוד:
איך מפצחים את השילוב של הורות וקריירה?
הורים, השינוי שיעשה לכם חיים קלים יותר
כלומר אם הורה חוזר מהעבודה בשבע בערב הוא יכול להרגיש טוב עם עצמו?
"אני לא אומר לו איך להרגיש. הוא צריך להבין מה הערכים שלו בתור בנאדם ובתור הורה. אני מחזיר את השאלה להורה - במה הוא מאמין? אם הוא ימשיך לנהל את ההורות שלו לפי שמועות, פיסות מידע, זיכרונות מהילדות וקצת ממה שהשכנים עושים אז הוא ימשיך להיות אשם, מתוסכל ושחוק.
"הוא צריך לשאול את עצמו - מה חשוב לי ומה חשוב בהורות. במקום שההורות תצמצם אפשרויות ותיקח ממני אנרגיה, הנה הזדמנות לפתוח לעצמנו עוד אפשרויות - מי אנחנו ואילו פינות בחיים עוד לא סגרנו. זה כמו סדנאות לניהול זמן - מי שהולך לסדנה לניהול זמן מובטח לו דבר אחד - זמן לא יהיה לו. כי בנאדם שיש לו זמן זה בנאדם שלמד לנהל את הזמן שלו בצורה אישית ויצירתית.
"אם הכל כל כך הגיוני באופן שאת מנהלת את הזמן - זמן לא יהיה לך כי כל מה שאת רוצה להכניס ביום של אדם ממוצע בעידן הזה לא נכנס. למי יש זמן? לאנשים שנראה שמנהלים את הזמן שלהם בצורה קצת לא הגיונית אבל היא מאד הגיונית עבורם.
"אותו דבר עם הורות. ברור שיש דברים של 'עשה ואל תעשה' באופן עקרוני אבל אני צריך למצוא את הנוסחה שנכונה לי כי בסוף הילד צריך לראות אותי כשאני בפעולה, כשאני פותר בעיות, כשאני בהתלהבות - מזה הוא לומד ושואב. זאת המוזיקה שאיתה הוא בא לחיים".
מה עם מסכים? אם הבת שלי רוצה לראות סדרות מהרגע שהיא חוזרת מבית ספר האם להעיר לה?
"קודם כל האינטואציה שלך מאד חשובה והייתי מקשיב לה אבל אני שואל שאלה אחרת - איך התמהיל של הדבר הזה? כדאי לשים לב להבדל בין כלל וערך. כלל זה משהו שאני אומר לילדים לעשות ובדרך כלל לא מקיים אותו וערך זה משהו שהוא מצפן שכולם פועלים על פיו.
"כשיש ערך - החיים הרבה יותר קלים. נגיד שיש לך ערך של גיוון שאת מקיימת בעצמך, ואם את מאמינה בו ופועלת על פיו את לא שחוקה מלבקש אותו מאחרים.
"אם ילד יודע שגיוון הוא ערך בבית - ואם היא צפה בסדרות ארבע שעות היום וגם אתמול, ושמתי לב שיש פה עניין מצטבר שחורג מערך בסיסי יסודי של הבית, אני אעיר לו על זה בכל העוצמה ואשקף לו שזה נוגד את הערך הכי בסיסי שלנו בבית שכולם מקיימים. אבל צריך לבחור את המלחמות שלנו. לא לעשות מלחמת התשה כי כשההורה יורה לכל הכיוונים - בסוף כולם נשחקים. כשהורה כל היום מודד זמנים זו טעות מאד גדולה".
ההורים מפחדים מהשפעת המסכים
לדבריו, רוב הדאגות, הקונפליקטים והחששות של הורות קשורים לענייני המסכים. "אלו כל הדברים שלא היו לנו בילדות וזה המקום שאנחנו לא מרגישים בני בית, וכשאתה לא מרגיש בבית שלך ומרגיש סוג של זרות אתה לא יודע מה לעשות.
"למשל במשחקי מחשב - יש משחקים פשוטים ויש מורכבים. משחקי מחשב פשוטים הם בזבוז זמן. אתה רוצה להירגע? שחק רבע שעה אבל אם הילד שלך משחק במשחק כזה במשך שש שעות רצוף מדובר בהשחתת זמן מוחלטת.
"אבל החיים הם לא מקשה אחת וגם משחקי מחשב לא זהים. יש משחקי מחשב שמלמדים את הילד אנגלית, יכולת לתקשר ולפתור בעיות. אפילו הם מלמדים אותו אם להאמין ולבטוח באנשים, איך להתקבל לפורומים ועוד - כל זה נמצא במחקרים".
כלומר אנחנו צריכים לראות אם המשחק מספיק מתוחכם ולאפשר לילדים לשחק?
"קודם כל אנחנו צריכים לכבד אותם. כשילד אומר שהוא אוהב משחק מסוים הורה צריך לבדוק עם עצמו אם הוא סומך על שיקול הדעת של הילד שלו. בדרך כלל הורים מתנהגים כאילו הם פוסלים את שיקול הדעת של הילד כשהם אומרים - 'לא מעניין אותי. עשרים דקות ואתה מסיים לשחק'.
"למה לא לכבד את הילד ולומר 'אם זה מעניין אותך כנראה יש סיבות לכך. בוא נשב ונשחק יחד ונראה מה אתה אוהב'. כשההורה יושב עם הילד ונותן כבוד ויחס לעולם שלו הוא לומד על זה בלי תיווך. יכול להיות שהוא יופתע לטובה ויכול להיות שזה בזבוז זמן אבל רק המפגש בין ההורה, לבין הילד והמשחק ייתן את המענה.
"כשיושבים במסעדה ושואלים את ילד - 'למה אתה לא נוגע באוכל שהזמנו?' ו'איך אתה יודע שזה לא טעים אם לא ניסית?' אז אותו הדבר - איך הורים יודעים שהמשחק לא טוב אם הם לא ניסו?"
אי אפשר לדבר על משחקי מחשב בלי להזכיר את פורטנייט.
"פורטנייט זה משחק נהדר, סוחף, מרתק ואני מבקש מההורים דבר ראשון לשבת ובאמת להבין מה זה. יש פה יכולת לתקשר עם הילד. אבל אם אחרי שהבנתם את המשחק אתם חושבים שזה לא טוב לילד הספציפי שלכם - נהדר ונפלא, רק לא לבוא עם התשובה מראש כיוון שיכול להיות שהוא לומד בשלב זה של החיים הרבה מאד מהמשחק וזה מוסיף לו לביטחון העצמי ולערך שלו.
"דרך אגב, כל פעולה שאנחנו עושים במספר שעות מוגזם זו התמכרות. כולנו מכורים, השאלה למה. יש אנשים שמכורים לספורט, יש כאלו שמכורים לשוקולד, לעבודה, לנייד ויש אנשים שמתלוננים כל הזמן וגם זו התמכרות. עכשיו השאלה מה עושים עם זה. אז בואו תחליטו על ארבעה-חמישה ערכים שחשובים לכם וגם אתם מקיימים אותם והם יהיו כללי אצבע של איך דוגמים כל דבר וכל חוויה".
"בבית ספר לוקחים את הזמן"
ד"ר דורון טוען ששיעורי בית מיותרים ואף יזם תהליכים כדי לשנות את המצב במשרד החינוך ולהעלות את המודעות לנושא. "בית הספר במתכונת הנוכחית שלו לצערי הרב סיים את תפקידו. חשוב לי להדגיש שזו לא אשמת המורים ולא אשמת המנהלים. המערכת סירבה להתקדם בזמן מתוך חשיבה שזה מעשה אחראי אבל לפעמים לקחת את הזמן ולא להשתנות זה חסר אחריות.
"עכשיו אנחנו בתוצאה של מערכת שהרשתה לעצמה לא להשתנות באופן מהותי, וזה לא עניין של תקציבים אלא עניין של תפיסה שאומרת שכדי להיות אחראיים צריך לקחת את הזמן. הרי אם מנהל של חברה לוקח את הזמן הוא חסר אחריות בניהול שלו - אותו הדבר זה גם בחינוך וגם בהורות. אם נמשיך להיות מפוחדים, נוקשים מחשבתית, מבוהלים מפורטנייט ונלחמים עם הילדים שלנו נהיה חסרי אחריות ולא ניתן להם להיות יותר גמישים מחשבתית ופותרי בעיות.
"זה בדיוק מאותו מקום של הורה שחוזר הביתה בשבע בערב ומרגיש אשם - זה עניין של אמונת בסיס כלפי החיים. אם יש הנחת יסוד שאומרת שאמא טובה חוזרת הביתה באור יום, התוצאה תהיה הרגשת אשמה אם היא חוזרת בערב. גם למערכת החינוך יש הנחת יסוד שצריך לקחת את הזמן כדי להיות אחראיים ולכן הם זזים לאט. זה הכל תלוי במה אני מאמין ומה מוביל אותי בעולם לקחת החלטות.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
"כמו ששואלים אותי למה הילדה שלי בת ה-11 הולכת לישון ב-23:00. היא צריכה לקום עירנית בשבע בבוקר. היא קמה ומתפקדת או לא קמה? זאת השאלה הראשונה שאני צריך לשאול. אם היא לא תקום בשבע אני אגיד לה בואי נחשוב מה עושים. ככל שאני אגיד לה יותר מה לעשות, איך לעשות ומתי לעשות, היכולת שלה לפעול לבד בעולם הולכת וקטנה כי אני מסרס אותה.
"על הרמב"ם אמרו שהוא לא ישן בלילה. גם על בלזק אמרו שהוא לא ממש ישן. יכול להיות שאני מגדל את הרמב"ם הבא. אולי יש לה מנגנון שלי אין? היא עירנית, יש לה מצברוח טוב, היא פעילה, חברותית ואנרגטית אז הכל בסדר.
"הילד שלי הולך לישון יותר מוקדם ומתעורר יותר מוקדם. למה הכל צריך להיות אותו הדבר? למה הכל צריך להיות במשטר? קודם כל זה מבאס, זה שוחק אותנו בתור הורים כי אנחנו בעיקר על תקן שוטרי תנועה.
"לילדים שמופעלים כל הזמן יהיה קשה בעתיד להמציא את עצמם כי הם מכירים רק דרך אחת. ההורות שלנו היא הורות תפעולית. ההורים הם מנהלי תפעול שנמצאים בריצה אינסופית, עד שמתמוטטים במיטה וקמים לעוד יום עם משימות נוספות. זה לא כיף ככה ולא תורם לאף אחד וצריך לשחרר אנשים מהדימוי המגביל הזה של הורות ולהזמין אותם להרכיב את הפאזל של עצמם".
איך תיראה ההורות בעוד 15 שנה, של הדור שגדל על הסמאטרפונים?
"זה קשה מאד לומר כי למשל הדור של אלו שבני 20 שגדל כבר על טכנולוגיה, זה דור של ילדים טובים שמתנדבים ויש להם מודעות לסביבה. כשאני מדבר עם הסטודנטים שלי על פרויקט שאנחנו עושים הם אומרים - 'אסור ניידים, זה לא טוב, צריך מגע'. כלומר כל מה שחששו שהם יהיו - הפוך. הדברים הרבה יותר מורכבים. אני גם נגד לחלק כל דור לאות לועזית ולהגדיר אותו. אנחנו בני אדם ומקבלים המון ממי שאנחנו בבית, ולכן כדאי מאד להביא את עצמנו ואת הכישרון שלנו והאותנטיות שלנו לתוך ההורות".
אנחנו שונים מהורים בעולם?
"בכל פעם כשאני בשדה תעופה אני מרגיש שכל ההורים דומים. בגדול יש קווי דמיון עקרוניים של חוסר ידיעה לגבי העולם החדש ואנחנו מבינים בן מעט מאד כי לא צעדנו בו בעצמנו ומהבחינה הזו זה משותף לכולם, ובהמשך נכנסים התרבות המקומית והאידיאל.
"אם אתה בשנחאי והילד שלך בכיתה ט' הוא יכין שיעורי בית במשך שעות כי האידיאל שלך שהוא יהיה בחצי אחוז יותר טוב מהילד של השכן בפסיכומטרי. אבל אם אתה במערב, האידיאל שלך הוא אחר. כולנו חוששים מהלא נודע אבל הדרך שלנו כדי לצייד את הילדים שונה תרבותית".
האם תוך כדי תהליך העבודה השתנה משהו בהורות שלך?
"בוודאי. התחדדה לי ההבנה שלא להטיף על דברים שאני בעצמי לא עושה. זה פשוט אחד הדברים הכי מיותרים שיש. בזבוז זמן מוחלט.
"אתה יכול להגיד לילד מאתיים פעם לא לגעת בחשמל ואם הוא יתקרב לחשמל אתה תגיד לו שוב ולא תתעייף לרגע. למה? כי זה חשוב וגם אתה לא נוגע בחשמל אבל אם תגיד לו מאתיים פעם משהו שאתה בעצמך לא סגור עליו ולא מקיים אותו זה מאד יעייף אותך ובעיקר יהיה מיותר".
לפנייה לכתב/ת 
