מדוע חשוב למצרים להגיע לרגיעה בעזה?
ברקע ההסלמה בין ישראל לחמאס, מצרים היא זו שמתווכת בין הצדדים כדי להביא לרגיעה מהירה. האינטרס נובע מסיבות שונות: תחושת האחריות לרצועה, המלחמה בדאעש, החשש מהתערבות איראן וגם הכלכלה המקומית
בהסלמה האחרונה בין ישראל לחמאס - כמו בכל אירוע דומה בשנים האחרונות - נשמעו דיווחים רבים על אודות מאמצי רגיעה קדחתניים בין ישראל לחמאס בחסות מצרים. למצרים אינטרסים רבים לתווך בין הצדדים, בין היתר בשל הרצון לשמור על היציבות באזור, אך לא-סיסי גם כמה סיבות משלו לשמירת השקט.
ראשית, מצרים חשה אחראית כלפי הרצועה, שטח שבו היא שלטה בין השנים 1967-1948 מבלי להעניק לפלסטינים עצמאות או הגדרה עצמית. בעיני מצרים, עזה היא השער האחורי לחצי האי סיני. בחירת מוחמד מורסי, איש "האחים המוסלמים" לנשיאות מצרים ב-2012 הבטיחה עידן חדש של חסות איסלאמית על עזה.
אולם מאז ההפיכה של עבד אל-פתאח א-סיסי בקיץ 2013, חמאס חש במצור משני הצדדים, בצפון מישראל ובדרום ממצרים. משטר א-סיסי רדף את "האחים המוסלמים" ואף הכריז על חמאס כארגון טרור. אחרי שספגה אבדות מפיגועים ברפיח, האשימה מצרים את חמאס בהברחת נשק לטרוריסטים בסיני וב-2015 הציפה את מנהרות ההברחה של הארגון במים, צעד קיצוני שאפילו ישראל לא נקטה בו.
עם זאת, הגישה של מצרים לחמאס הפכה פרגמטית יותר בשנתיים האחרונות, מאחר שהצבא המצרי הבין כי עדיף לשתף את חמאס במלחמה נגד דאעש בסיני, שמהווה איום משותף לשני הצדדים. חמאס עשה מאמץ להפסיק את ההברחות שפגעו ביחסים עם מצרים, ולפי פרסומים שונים, הארגון אף סיפק למודיעין המצרי מידע חיוני שהשיגה על ארגון "ולאית סינא" (מחוז סיני) המסונף לדאעש.
מכיוון שמצרים יצאה למבצע הצבאי הרחב, המכונה "סיני 2018" לטיהור חצי האי סיני מטרור, המידע שסיפק חמאס היה חיוני למדי. סרטונים של דאעש מאשרים מידע זה, מאחר שנראות בהם הוצאות להורג של משתפי פעולה מחמאס.
הפתרון היחיד: הסכם מדיני
בעיתון "אל-אהראם", העיתון המצרי הרשמי, פורסם לאחרונה מאמר מערכת לאור כישלון התיווך המצרי וההסלמה האחרונה. המאמר מבטא היטב את מטרתה של מצרים במאמצי התיווך בעזה. לטענת מערכת העיתון, כל ההסכמי ה"תהדיה" (רגיעה) הם קצרי טווח, מעין אקמול למחלה כרונית קשה שנובעת מהיעדר הסכמי קבע בסוגיה הפלסטינית.
רק שני הסדרים יכולים להוות פתרון אמיתי וארוך טווח למשבר - איחוד הרשות הפלסטינית שיהווה את סיום ה"אנקסאם" (מצב הפירוד בין פתח וחמאס), וגיבוש הסדר מדיני בין הפלסטינים וישראל על בסיס גבולות 1967, כולל מזרח ירושלים. אולם למצרים ברור כי שני ההסכמים אינם ברי השגה בעת הזו, אם כן מדוע ממשיכה מצרים במאמצי התיווך?
מצרים גם מודעת לכך שאם תוותר על עזה, לא תהיה לחמאס ברירה אלא לפנות לפטרונים ולמתווכים האלטרנטיביים, האויבות של מצרים - איראן וקטאר. האופציה הגרועה ביותר עבור מצרים היא חסות איראנית על חמאס, מכיוון שהיא מותנית בעימות בלתי פוסק עם ישראל ומבטיחה את המשך חוסר היציבות באזור. הרע במיעוטו מבחינתה של מצרים הוא הסיוע הקטארי.
למרות התמיכה הקטארית ב"אחים המוסלמים", ההתנגדות למשטר במצרים וניתוק היחסים עמה מאז ההפיכה של א-סיסי ב-2013, קטאר מוכנה להעביר כספים לחמאס, אולם אינה מתנה את נתינתו בפיוס עם הרשות הפלסטינית בגדה או בהפסקת הלחימה נגד ישראל. ברמה האידיאולוגית, קטאר תומכת באינטרס ובאידיאולוגיה הקיצונית של חמאס. על כן, האפשרות של התיווך המצרי היא האופציה הטובה ביותר למצרים ולישראל גם יחד. אלא שהמצב בעזה כעת על סף פיצוץ מבפנים ללא קשר לשאלה מי ישפיע על חמאס מבחוץ.
הדיכוי הקשה של משטרת חמאס בשבוע שעבר נגד מפגינים פלסטינים שהביעו מחאה על האבטלה והעוני, עורר שאלות בעיתונות הערבית - האם האחריות למצב בעזה היא אך ורק של ישראל? מהי מידת אחריותו של חמאס למצב אליו הידרדרה עזה? והאם משטר חמאס אחרי 12 שנות שלטון בעזה נכשל כלכלית? חמאס חושש כי הגל החדש של המחאות בעולם הערבי, מעין אביב ערבי חדש, בדרום עיראק, בסודן ובאלג'יריה, המסוקר היטב ברשתות התקשורת הערבית, מגיע גם לרצועת עזה. נראה כי התיווך המצרי נכשל על רקע הצורך של חמאס להפנות את תשומת הלב והזעם הפנימי מהדיכוי והעוני בתוך עזה החוצה למלחמה נגד ישראל.
לבסוף, לנוכח המשך הקיפאון המדיני בכל המסלולים, הפנים פלסטיני והישראלי-פלסטיני, המצרים יכולים רק לקוות להשיג רצף של הפסקות אש. מצרים תמשיך להיות מעורבת ולתווך בין ישראל לעזה על מנת להשיג רגיעה שהיא הכרחית ליציבות בצפון מזרח סיני. מצב המלחמה בעזה מקרין על המצב בסיני ומבריח את התיירים מהאזור.
אחד התנאים לשיקום כלכלתה של מצרים הוא היציבות הביטחונית באזור. המשך שיתוף הפעולה של מצרים עם חמאס יבטיח את חסימת הברחות הנשק לארגוני הטרור בסיני וימנע את שיקומם אחרי השלמת מבצע "סיני 2018". אלא שמצרים השקועה עדיין במשבר כלכלי חריף אינה מסוגלת לתרום כספים לשיקום עזה. על כן, יש להניח שלא תתנגד לסיוע הכלכלי הקטארי לרצועה, כל עוד הוא לא מפריע למאמצי התיווך שלה.
ד"ר ירון פרידמן, פרשן ynet לענייני העולם הערבי, הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, מרצה על האיסלאם ומלמד ערבית באוניברסיטת חיפה בחוג ללימודי המזרח התיכון והאיסלאם. ספרו "העלווים – היסטוריה, דת וזהות" יצא לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן בשנת 2010. ד"ר פרידמן מנהל את הניוזלטר "השבוע במזרח התיכון", שאליו אפשר להצטרף כאן .
לפנייה לכתב/ת 
