שלוש שנים חיכו אוהדי מכבי ת"א לרגע הזה. ניצחון בשבת על מכבי חיפה יבטיח להם אליפות, אבל החגיגות הרשמיות יידחו בכל מקרה. הסיבה: ולדימיר איביץ' עמד על כך שהצלחת לא תתקרב לאזור נתניה, והורה לשחקנים לא להגזים עם השמפניות. בכל זאת, כבר ביום רביעי יש חצי גמר גביע מול בני־יהודה, והוא רוצה שהם יגיעו צלולים למשימה האחרונה העונה.
תקראו לו משבית שמחות, אבל המאמן הסרבי עדיין לא מאמין במנטליות של השחקן הישראלי. הוא לא משוכנע שהשחקנים שלו יצליחו לעשות את המעבר מחגיגות סוערות בשבת לשיא המוכנות ארבעה ימים לאחר מכן. זו הדוגמה הטובה ביותר להתנהלות של הכוכב האמיתי באליפות הזו. הרצינות, הקשיחות, ההקפדה על הפרטים הכי הקטנים, שילוב הידיים, המבט המלנכולי, הדיבור השקט. הוא לא מסוג המאמנים שמשתוללים על הקווים, אצלו שפת הגוף היא זו שמדברת, משרה רוגע וביטחון ומעבירה את המסרים דרך העיניים. מדובר באדם ישיר, חד מחשבה ומאוד שונה מהמאמן הישראלי הטיפוסי. לא מערבב, לא מסתחבק, והכנות היא סימן ההיכר הבולט שלו.
מישהו זוכר שעד לפני פחות משנה האיש החזק במכבי ת"א היה ג'ורדי קרויף? איביץ' (41) הגיע כהימור של מיץ' גולדהאר, אחרי שאימן בסך הכל עונה אחת בבוגרים, על הקווים של פאוק סלוניקי. הוא נחת בתקופה הקשה ביותר של הצהובים בעידן הבעלים הקנדי – אחרי שלוש שנות בצורת, עונה פיננסית בעקבות הפרת חוקי הפייר־פליי והתעצמותה של היריבה הגדולה הפועל באר־שבע. דווקא מהמקום הזה, בלי הרבה רעש ועם סגל שהתבסס על לא מעט צעירים, הוא השיג את האליפות הכי חד־צדדית בתולדות הכדורגל הישראלי. העובדה שקשה לבחור שחקן עונה בקבוצה מבליטה את הדומיננטיות שלו.
מעניין להשוות בין איביץ' למאמן זר נוסף שהשתלב יפה בכדורגל הישראלי, אנדי הרצוג. מצד אחד הם מאוד שונים, הקשיחות של הסרבי לעומת העדינות של האוסטרי, אבל יש ביניהם מכנה משותף ברור: הם הצליחו לגרום לשחקנים ללכת אחריהם, להתחבר אליהם ולכבד אותם. לנטוע בהם את התחושה שכל החלטה היא מקצועית נטו, וכל מי שעולה בהרכב מגיע לו להיות שם. אין תקריות או תלונות, אין לכלוכים אחד על השני – חדר הלבשה מלוכד ושקט בשני המקרים.
יש מאמנים שמגיעים למתחם האימונים ועוטים מסכה. דרור קשטן, למשל, היה סופר קשוח באימונים ובמשחקים, אבל בפורומים אחרים, חברתיים, חייך והסתחבק עם כולם. איביץ' לא נכנס לדמות, זה פשוט הוא. רס"ר במשרה מלאה, מפקד כמו שהגדיר אותו השוער ובן־ארצו, פרדראג ראיקוביץ': "אנחנו חיילים שלו. עובדים כמו משוגעים, אנחנו קשוחים ויש לנו עוצמה".
אחת הבעיות של קרויף הייתה שהוא לא ידע לשים גבולות. ההולנדי היה פתוח מדי עם השחקנים, התנהל כחבר שלהם, לא היה כמעט דיסטנס. איביץ' הפוך מכך, אישיות שהתאימה כמו כפפה למועדון שנמצא במשבר וזקוק לאיש עם עקרונות.
מאז ההדחה המוקדמת מהליגה האירופית, הסרבי חווה רק הצלחות ועדיין לא התמודד עם משברים, ומעניין יהיה לראות איך יתפקד כשיגיע אחד כזה. כשנקלע לתקופה קשה בפאוק וחווה אלימות מאוהדי היריבות הוא קם ועזב, ולא עזרו השכנועים של ראשי המועדון. הפעם היחידה שבה נאלץ להתמודד עם ביקורת מסוימת במכבי הייתה בסוגיית הטיפול הרפואי באייל גולסה. כשהתקשורת ביקשה ממנו התייחסות לנושא, הוא הגיב בזעם והבהיר שהוא לא מתכוון לענות.
עונה אחת על הקווים הספיקה לאיביץ' כדי לפתוח חזית עם שחקנים. הוא היה זה שגרם לכוכב פאוק, דימיטאר ברבאטוב, לעזוב אחרי שלא קיבל דקות. אפילו את הקפטן יורגוס צבלאס הוא לא ספר. באחד המשחקים, בהם גילה יכולת חלשה, הוא החליף אותו. צבלאס זעם והציב אולטימטום להנהלה – או אני או המאמן. במועדון בחרו לגבות את איביץ', והסמל סולק.
אצל הסרבי לא משחקים שמות. לא משנה אם אתה קפטן, שחקן אחרון בברוטציה, זר או שחקן עם משכורת חייל, כולם שווים. מי שלא מיישר איתו קו, מי שלא עומד בדרישות – ישלם מיד את המחיר. איתן טיבי הרגיש את זה היטב, אחרי אותה טעות קשה מול סרפסבורג הנורווגית, שמנעה ממכבי את העלייה לשלב הבתים בליגה האירופית. מאז אותה הכשלה שגרמה לפנדל הקריטי, הבלם שמשתכר 400 אלף דולר בעונה קיבל בסך הכל 62 דקות ולא ימשיך בקבוצה.
גם אלירן עטר הבין מהר מאוד עם מי יש לו עסק. גם העובדה שפתח את העונה בסערה, בעיקר באירופה, לא עזרה לו אחרי שבעט בעצבים בבקבוק מים כשהוחלף בדרבי מול הפועל, ונשלח להתקרר תקופה ארוכה על הספסל. גם העובדה שלא ירד להגנה הרתיחה את איביץ', ורק כשהחלוץ הבין שאין לו ברירה אלא לשנות גישה, הוא חזר למגרש והפך למלך השערים של הליגה.
ויש עוד דוגמאות: ז'איר אמאדור הגיע כאחד משחקני הרכש הראשונים בקיץ האחרון, בלם שעלה עם קבוצה לליגה הראשונה בספרד, אבל אחרי שטיבי הוקפא, והשילוב בין שרן ייני לשחר פיבן הוכיח את עצמו, הפורטוגלי יצא מהתמונה לגמרי. אבל אמאדור לא העז להתלונן ואפילו אמר לאחרונה: "איביץ' עושה עבודה נפלאה מתחילת העונה".
ייני עצמו לא יצא למחנה האימונים בקיץ מסיבות אישיות, מה שעלה לו בישיבה על הספסל בקמפיין האירופי. אבל ברגע שבו הסרבי הרגיש שהוא מוכן מקצועית, הקפטן נשלח למערכה – והפך למנהיג. איביץ' מאמן של שחקנים, בטוב וברע. כשראיקוביץ' הציג יכולת חלשה בתחילת העונה וספג ביקורות, הוא עמד מאחוריו ובסופו של דבר השוער נתן את העונה הטובה ביותר שלו במכבי בדרך ליעד הבא.
המודל המקצועי של איביץ' הוא מי שאימן אותו בעבר בפאוק סלוניקי וכיום את כריסטיאנו רונאלדו בנבחרת פורטוגל, פרננדו סנטוס. "הוא אחד המאמנים הטובים באירופה, שהשפיע מאוד על הקריירה שלי", אמר הסרבי. "אנחנו מדברים הרבה, גם על מכבי". איביץ', כמו הגורו שלו, נחשב לטקטיקן שדוגל בעבודה קשה. "קצב האימונים איתו הוא הגבוה ביותר מאז שאני במכבי", הודה דור מיכה. "הקצב בין מחנה האימונים ועכשיו נשמר אחד לאחד, וזה סוד ההצלחה שלנו".
לראשונה בעידן המאמנים הזרים במכבי, מיכה מקבל קרדיט מהיום הראשון. בניגוד, למשל, לקרויף שהציב אותו כמגן ימני וגרם לו למרמור, סוף־סוף הוא משחק כמספר 10 אמיתי. בכלל, הכימיה בין המאמן לקשר מצוינת, ומיכה אפילו הגדיר את איביץ' כמאמן הטוב ביותר שלו במכבי. אבל לא רק מיכה, גם שחקנים אחרים משבחים את רמת האינטנסיביות אצל הסרבי, ובעיקר את הסדר המופתי. כל שחקן יודע שאם הוא ירשים באימונים סביר להניח שיקבל קרדיט בהרכב. אין חוכמות. אם שכטר, לדוגמה, היה באנקר תקופה ארוכה וצ'יקו אופואדו לא שיחק, עכשיו זה התהפך, והשקט נשמר.
איביץ' הפך את מכבי לקבוצה שקשה מאוד להתמודד איתה ובעיקר לכבוש מולה. בפאוק הוא ספג 19 שערים בלבד, ובמכבי אפילו שבעה פחות עד כה. אמאדור העיד העונה: "הטקטיקה היא מעל הכל אצל איביץ', על זה אנחנו עובדים רוב הזמן – מסירות והרבה תנועה. המעבר מהגנה להתקפה עובד בצורה כמעט מושלמת. הוא מבקש ממני להניע את הכדור, אבל כבלם אתה חייב להיות נקי מטעויות אצלו".
הסרבי לא מפונק ומוציא את המקסימום מהכלים שעומדים לרשותו. כשווידאר קיארטנסון עזב לרוסטוב, המאמן הבהיר להנהלה: "אם לא נמצא מחליף שבאמת ישדרג אותנו נסתדר עם מה שיש". ואכן, בסופו של דבר איביץ' נשאר עם שני חלוצים טבעיים, שכטר וארון שוינפלד, ואף אחד לא מרגיש את חסרונו של האיסלנדי. אמנם כבר בחלון ההעברות בינואר האליפות הייתה בכיס, אבל בניגוד למאמנים אחרים שדורשים חיזוק בכל מצב, איביץ' לא ראה צורך בשינויים.
הסרבי נוהג לערוך אסיפות ארוכות במיוחד. שחקנים אומרים שאחרי ניצחונות יש תחושה שהקבוצה הפסידה, מאחר שהוא מתעכב על כל טעות קטנה. הוא גם מעורב מאוד במערך הסקאוטינג ודורש להיות מעודכן בכל מהלך מקצועי. מדהים לראות באימונים איך הוא עומד בתנועה המפורסמת שלו, עם ידיים משולבות, ומביט מטווח אפס בשחקנים עולים להתחמם – מה שמעלה להם את הדופק.
איביץ' ידע מהרגע הראשון שפנקס הצ'קים של גולדהאר נסגר בשל הפרות חוקי הפייר־פליי ושעל המועדון חלות מגבלות. רק שחקנים חופשיים היו על הפרק, אבל אף אחד לא חזה שדווקא המושאלים יעשו את ההבדל. הסרבי הצליח למקסם את היכולות של אחד הסגלים הפחות נוצצים שהציג המועדון בשנים האחרונות, ולהפוך אותו למכונה יעילה ומשומנת. מי זוכר שבקיץ, אחרי מסע הרכש הנוצץ של אלונה ברקת, כולם סימנו את באר־שבע כמי שתמשיך את שושלת האליפויות? רק מעטים צפו שמכבי תחזיר את התואר, ואף אחד לא יכול היה לחזות שהעונה זו תתפתח להיסטורית מבחינת השליטה.
שחקנים כמו דן גלזר שחזר מנתניה, יונתן כהן מבני־יהודה, רוסלן ברסקי מהפועל חיפה ומעל כולם שחר פיבן, שהתחשל בבית"ר ת"א/רמלה ומעט במ.ס אשדוד, פשוט פורחים אצל איביץ'. גם דור פרץ השתדרג משמעותית העונה. ולא דיברנו על עדן קארצב, שכיכב במוקדמות אליפות אירופה לנוער, ואילון אלמוג, אותו בית"ר ירושלים רצתה לרכוש במיליון וחצי יורו, שנשלחו להשתפשף בהפועל חדרה ומככבים שם.
איביץ' הוא לא רק הבוס על הדשא, אלא גם המילה האחרונה בתחומים רבים במועדון. הוא מקורב מאוד לנציג הבעלים ג'ק אנגלידיס, שהיה זה שהכיר אותו מימי פאוק והביא אותו. בניגוד למתיחות ששררה בין היווני לקרויף, איביץ' זוכה ממנו לאמון מלא. הכוורת כוללת גם את בן מנספורד וברק יצחקי, אבל המילה האחרונה היא של הסרבי – על פיו יישק דבר. כשהוא לא אהב את ההתנהלות של אחת הדמויות המוערכות בקבוצה, ראש המערך הפיזיותרפי נמרוד מאהלר, הוא זימן אותו לשימוע ופיטר אותו.
איביץ' מחזיק בחוזה לעונה הבאה, ומכבי צפויה לשדרג לו את השכר בכחצי מיליון יורו. אין ספק שמדובר בשנה חלומית עבור מאמן טירון, אבל כעת רף הציפיות עולה. לסרבי יש חוב כלפי גולדהאר, שיכול היה לקבל 15 מיליון שקל שכל כך נחוצים בעונה הפיננסית הזו, אם הקבוצה הייתה עולה לשלב הבתים בליגה האירופית.
מאחר שהסיכויים להגיע לצ'מפיונס נמוכים מאוד בגלל השיטה החדשה, המינימום הנדרש ממנו יהיה חורף חם במפעל המשני. לשם כך הוא גם יצטרך לפגוע בזרים, ולהיערך לעזיבתו של ראיקוביץ'.
