רוצים להיות מאושרים? הקשיבו לעצת האיש שחיסל את בן לאדן
אנחנו חיים בעידן שבו אנחנו יודעים הכל. או לפחות חושבים ככה, אז איך זה יכול להיות שלמרות זאת, לא כולנו מצליחים, עשירים ומאושרים? הסופרת ענת קלו לברון מציעה איך להגיע לחיים מלאי סיפוק ואושר
לפני שנתיים שמעתי הרצאה, אין לי מושג אפילו של מי, אני רק זוכרת שהוא אמר שבשביל להצליח, הדבר הראשון שאנחנו צריכים לעשות זה לסדר בכל בוקר את המיטה.
אני גם זוכרת שזה ממש עצבן אותי. כמי שכבר כתבה שני ספרים על היכולת שלנו להצליח ולהיות מאושרים, ידעתי בוודאות שאת הדבר הזה אני לא עושה, ומיד עלתה לי מחשבה, שאולי אני לא מאושרת ולא מוצלחת כמו שאני מאמינה.
קיראו עוד:
הדרך אל האושר: קווים לדמותה של הפסיכולוגיה החיובית
מה עומד מאחורי כל ילד מאושר בבית-ספר?
רוצה להיות מאושרת? זה בידיים שלך
מדהים. משפט אחד של איש אחד שאני לא מכירה, וכבר אני לא מספיק טובה. עכשיו בניגוד להמון דברים אחרים ששמעתי ובסופו של דבר גם הפנמתי, פה אפילו לא ניסיתי. אף פעם לא סידרתי את המיטה ולא היתה לי שום כוונה להתחיל לסדר אותה.
ולא סתם לא סידרתי - כשהייתי ילדה אמא שלי הכריחה אותי לסדר את המיטה ואני זוכרת עד היום כמה שנאתי להכניס בכל בוקר את המצעים לארגז שמתחת למיטה, כמה לא הבנתי בשביל מה זה נחוץ אם ממילא הם יחזרו בערב לכסות את המיטה וכמה נשבעתי שכשאגיע לגיל שמונה עשרה בחיים יותר לא אסדר את המיטה.
נשבעתי ועשיתי. ולא רק שעשיתי, גם מצאתי פרטנר שלא היה בעניין של לסדר את המיטה, ובמשך כל שנות הזוגיות שלנו (והן לא מעטות) אנחנו משאירים בכל בוקר את המיטה כמו שהיא, לפעמים מבולגנת יותר ולפעמים מבולגנת פחות. ואז מגיע מישהו שאין לי מושג מי הוא ואומר שאני צריכה לסדר את המיטה בשביל להצליח?!
להוציא את העצה האמיתית מתוך התודעה
חשבתם פעם לכמה מסרים שדורשים מאתנו שינוי עצמי אנחנו נחשפים ביום? עשרה עקרונות ברזל לחיים בריאים, חמש עצות זהב לחיים מאושרים, שבעה טיפים להורות המושלמת.
אנחנו חיים בעידן שאנחנו יודעים הכל, יודעים כל מה שצריך לעשות כדי לרזות, יודעים כל מה שצריך לעשות כדי להפסיק לעשן, יודעים כל מה שצריך לעשות כדי להצליח, יודעים כל מה שצריך לעשות כדי להפסיק לדחות. אז איך זה יכול להיות שלמרות שכולנו יודעים הכל, לא כולנו מצליחים, עשירים ומאושרים?
כי למרות הקלות שבכתיבת טיפים, ולמרות הקלות שבקריאת טיפים, ולמרות הקלות של להבטיח לעצמנו שהנה מהיום אנחנו אומרים תודה, יוצאים לריצה, מפחיתים באכילת פחמימות ומסדרים את המיטה, מסתתר בתוך התודעה המתוקה שלנו מערך מסואב של הרגלים, אמונות ומחשבות שאין לנו מושג על קיומם.
מתברר שבערך 40% מהפעולות שלנו הן אוטומטיות. התודעה שלנו רק רוצה שנעבוד על אוטומט כדי שהיא לא תצטרך להתאמץ יתר על המידה, והאמת שזו לא סתם גחמה של התודעה. מתברר שמדובר בעניין הישרדותי: אם באמת היינו צריכים לקבל החלטה על כל פעולה ופעולה, היינו צריכים מוחות כל כך גדולים שלא היינו מצליחים להחזיק את הראשים שלנו זקופים.
לכן דבר ראשון אפשר להפסיק לצפות מעצמנו מחד ולרדת על עצמנו מאידך, ולהבין שבכל פעם שאנחנו שומעים משהו ואומרים ממחר או משבוע הבא או אחרי החגים, אנחנו מתמודדים עם משהו הרבה יותר גדול ממה שנדמה לנו.
מה למדתי מהאיש שחיסל את בן לאדן?
ניטשה אמר שברגע שיש 'למה' אפשר לשאת כל 'איך' (אין אמת יותר מוחלטת מהאמת הזאת). לפני חודש קנינו מיטה חדשה, וכשהיא הגיעה גיליתי לתדהמתי, שהמיטה שהזמנתי גדולה מדי למידות המזרן.
חוץ מזה שכמעט הרגתי את המתקינים וכמעט הרגתי את אנשי השירות בחברה וכמעט הפסקתי לדבר עם עצמי בגין חוסר אחריות וחוסר בדיקה מוקדמת של מידות המזרן, או לחלופין של מידות המיטה. החלטתי שעד שאקנה מזרן חדש אסדר את המיטה ואכניס את כיסוי המיטה בין המזרן למסגרת ויבוא לציון - ולפאדיחה שלי - גואל.
אבל אז, כמו המון פעמים, מתוך שלא לשמה בא לשמה, ואחרי הפעם הראשונה שסידרתי את המיטה פתאום החדר נראה אחר לגמרי. פתאום לא התחשק לי יותר לראות את הבלגן על הרצפה, ואפילו המיטה הגדולה מדי כבר לא עצבנה.
בבוקר שלמחרת זה שוב קרה, גם בבוקר שאחריו. שני בקרים מאוחר יותר, כשחזרתי מהטיול עם הכלבה, גיליתי שהאיש שלצדי, שמעולם לא הביע שום רגש כלפי סידור המיטה, כבר סידר אותה.
אחרי שבועיים שבהם הצלחתי לסדר את המיטה, והרגשתי איך בכל פעם שאני נכנסת לחדר אני מופתעת לטובה מעצמי ומהמיטה, החלטתי ללכת לחפש את האיש שאמר שהדבר הראשון שאנחנו צריכים לעשות כדי להצליח בחיים הוא לסדר את המיטה.
גיליתי שקוראים לו אדמירל ויליאם מקרייוון, ושפרט להיותו אחראי על העצה המוזרה הזאת, הוא גם עשה איזה דבר או שניים במהלך הקריירה הענפה שלו בצבא ארצות הברית, כמו ללכוד את סדאם חוסיין, ולחסל את אוסאמה בין לאדן.
אבל בואו נחזור לעצה שלו לסידור המיטה: לדבריו, כשאנחנו מציעים את המיטה בבוקר זה אומר שאנחנו פותחים את היום עם הצלחה, כבר יש לנו משימה אחת שהצלחנו לעשות, אנחנו יוצאים אל היום עם תחושה קלה של גאווה, מה שיעודד אותנו להצליח בעוד משימה ועוד משימה.
איכשהו, אחרי שבועיים שאני רבה עם עצמי בכל בוקר ומנסה לשכנע את עצמי שבשביל מה לי השטות הזאת ואין שום הבדל בין מיטה מוצעת למיטה מבולגנת לגמרי, האמנתי לו. לא רק שהאמנתי לו, ידעתי שהוא צודק. ידעתי שבכל פעם שאני נכנסת לחדר, המיטה המסודרת הזאת גורמת לי להרגיש גאה.
תכל'ס
שווה להתחיל את הבוקר עם פעולה קטנה שתגרום לנו להרגיש גאווה. אם אתם כבר מסדרים את המיטה, בחרו משהו אחר שאתם לא עושים, ותחליטו שאתם עומדים לעשות אותו במשך שלושים יום (מקובל שזה הזמן המינימלי שלוקח לשנות הרגלים).
נסחו את הפעולה כחוק: מהיום אני מסדרת את המיטה, מהיום אני מוריד בבוקר את הכלבה, מהיום אני שולחת לאמא שלי הודעה ושואלת לשלומה. כל אחד והדבר הקטן שיגרום לו להרגיש גאווה.
ענת קלו לברון היא מנחת סדנאות, מרצה ומחברת הספר "תכל'ס"
