הכדורגלן הזר והבעלים השערורייתי / פלג בחמישי
למה טושטשו פני תאמאש, איך נתן יואב כץ את ההגה למנכ"ל שהורשע באותה עבירה, וכיצד הפכה הפועל חיפה לגן עדן של שותים
המטושטשים
כץ, שטרלינג, השד והבקבוק
"כדורגלן זר מחיפה נתפס כשהוא נוהג תחת השפעת אלכוהול (773 מ"ג) במהירות של 205 קמ"ש בכביש החוף". זו הידיעה שהבזיקה ביום שלישי שעבר באתרים השונים, לצד צילומים של העצור בפנים מפוקסלים מחמת צו איסור פרסום. מה ההיגיון בצו כזה? או שרצו להמחיש לקוראים כיצד נראים הולכי רגל מנקודת מבטו של נהג שיכור, או בגלל שתמיד מטשטשים בתקשורת פנים של טייסים.
חמישה ימים (!) חלפו עד שבית המשפט לתעבורה בפ"ת התיר לפרסם את שמו. אז מה כן ידענו באותה תקופה מהדיווחים ומהתמונות? שהוא אחד מ-12 זרים שמשחקים בחיפה, שצבע עורו בהיר, שהוא גבוה בראש מהשוטרים ששמרו עליו, שנהג במרצדס (ולא בוולבו או בהונדה), שהגיע לארץ לפני שנה וחצי, יליד 1983, ושזה לא ראדו גינסארי ששיחק במקביל בנבחרת מולדובה. באחת התמונות מבית המשפט גם נראה לצד העצור דובר הפועל חיפה.
והיה עוד פרט שנחשף: "השחקן הזר נתפס אחרי ששהה במסיבת יום הולדת של מנכ"ל המועדון"... לגמרי במקרה, באותו יום חגג מנכ"ל של אחת הקבוצות החיפאיות יום הולדת. שמו אורן שטרלינג מהפועל, אבל לא גילינו כלום. אז מה אם ברומניה פורסמו כל פרטי הפרשה, כולל תמונתו של מי שהוכיח גם שם שהטבלה משכרת? לך תסמוך על פרסומים זרים.
"אנשים במועדון שלי היו צריכים לדאוג שבמצבו הוא לא יעלה על הרכב", הגיב בסוף השבוע. "בעלי הקבוצה בה משחק הכדורגלן", שגם את שמו אסור היה עדיין לחשוף. רק כעבור יומיים, כשהצו בוטל וכולם נדהמו לגלות שמדובר בגבריאל תאמאש, התראיין יואב כץ בגלוי ואמר ש"גם לאנשים סביבו יש אחריות".
סיבה מצוינת להיזכר במקרה שאירע בשנה שעברה: בית המשפט לתעבורה בחיפה שלל לשבעה חודשים את רישיונו של מנכ"ל הפועל חיפה, שטרלינג, וגזר עליו מאסר על תנאי לתקופה של שלושה חודשים וקנס בסך 1,000 שקל. סעיף האשמה: נהיגה בשכרות. כן כן, למרות האוטוביוגרפיה של שטרלינג, המשיך כץ להפקיד בידיו את הגה המועדון, ונתן דוגמה אישית לאחריות שצריכים להפגין בסביבתו של אדם שמתדלק את עצמו באלכוהול ולוחץ על הדוושה. ואחר כך העוף המוזר מוושינגטון עוד מתפלא שהמועדון שלו שוב הסתבך עם ינשוף.
השפוט
אוחנה נשלח להתחנף לאוהדים
"לא משנה מי יפתח ב-11, חייבים לנצח את סכנין. בכל תקופה אחרת הייתי מדבר רק על היריבות הספורטיבית, אבל יש סיטואציה שהדברים הראשונים במעלה יהיו הרצון והנתינה. אנחנו רוצים לראות את הרוע במובן החיובי". כך הלהיב אלי אוחנה את שחקני בית"ר ירושלים לפני קרב התחתית הטעון. כלומר, אילו היינו במקום השישי לא היית מעלה את העניין הלאומני, אבל במצבנו, עדיף לחמם את הגזרה וללבות את השנאה.
"תראו כמה צהובים ספגנו במשחקים האחרונים ותבינו כמה היינו רכים", הוסיף מר כסאח. "יש עניין של יוקרה, אבל מעבר לכל, חייבים להביא את הנקודות. הקהל שלנו אכל מרורים השנה, הוא הכי תומך ועוטף שיש, בואו נחזיר להם. לא מקבל שום דבר פחות משלוש נקודות. בטח בבית ובוודאי מול יריבה לתחתית, קל וחומר כשמדובר בסכנין. אני מדבר בשם משה חוגג ומוני ברוש".
עד כמה הצליח היו"ר להטריף את השחקנים ניתן להבין מה-0:0 המביך, והיחיד שקיבל צהוב היה דוד קלטינס, בדקה ה-93. כנראה נזכר ברגע האחרון שזה מה שביקש אוחנה. אבל מעניין לא פחות איך דלף לתקשורת נאומו המלא של היו"ר - שרק חלקים ממנו הוזכרו כאן - ופורסם כלשונו בכל אתרי הספורט?
אוחנה הרי נודע כלוחם עיקש בהדלפות. פעם, כמאמן בית"ר, הוא אפילו הטיל על שחקניו קנס קולקטיבי בגין כל הדלפה, ובעונה שעברה נזף בצוות המקצועי, בני בן-זקן וגיל לבנדה: "לא יכול להיות ששיחות פנימיות שלכם יוצאות החוצה". אז למה הוא משלים עם העובדה שדבריו בחדר ההלבשה לקראת בני סכנין הפכו לנחלת הכלל? כי זו לא הייתה שיחת מוטיבציה לשחקנים, אלא מפגן חנופה לאוהדים.
על הדרך גם למדנו איך השחצן שהצהיר עם חזרתו לבית"ר ירושלים: "כל הסמכויות במועדון עוברות אליי!", הורד לדרגת שליח מיוחד מטעם ההנהלה בחדר ההלבשה. בעונה הבאה, אגב, לא צפוי שינוי ניכר במעמדו של אוחנה. הוא רק יצטרך להגיד לשחקנים: "אני מדבר בשם משה חוגג, מוני ברוש ויוסי בניון".
הביזיון
האיגוד מגבה שופט חסר מושגמשחק שמינית גמר הגביע לנערים ב' בין מכבי צור שלום לא.ס רמת אליהו הסתיים ב-2:2, ואחרי חמש בעיטות הכרעה לכל קבוצה התוצאה הייתה 4:4. השחקן השישי של צור שלום ניגש לבעוט, אך השופט מיכאל זהבי מנע זאת ממנו, בטענה שרק אלה שכבר בעטו רשאים לעשות זאת שוב. כלומר האיגוד שלחו שופט שלא שולט בחוקה.
מאמנת צור שלום, קרן קנפו, ניסתה להעמידו על טעותו, אך לדבריה הוא איים להרחיקה. אותם בועטים בעטו שוב, רמת אליהו ניצחה 8:9 ועלתה לשלב הבא. גביע הנערים קרוי אמנם על שמו של ברוך מנדלבליט ז"ל, אביו של היועץ המשפטי לממשלה, אך ידיו של הבן במקרה הזה כבולות. "אני לא מעוניין להגיב", אמר לי אתמול זהבי, לפני ששרק לסיום השיחה.
וזה עוד החלק הפחות הזוי בסיפור. צור שלום התלוננה בהתאחדות ודרשה משחק חוזר, כמתבקש, אך ועדת הליגה והגביע החליטה לאשר את התוצאה בטענה מגוחכת ששתי הקבוצות נפגעו באותה מידה...
כלומר אם שתי יריבות בליגה מסוימת של ההתאחדות יחליטו שהשחקנים יעלו למגרש חבושי קסדות, יילכו מכות כשבא להם, וינסו להשחיל כדור אליפטי לשערים של פוטבול אמריקאי, התוצאה תיחשב, כי שתיהן ייפגעו מההחלטה באותה מידה.
"החוקה אומרת שכל ה-11 צריכים לבעוט, השופט טעה", הודה מנכ"ל איגוד המקורבים יריב טפר, ומה קרה שלושה ימים אחר כך? השופט זהבי, שהמציא חוקה חדשנית, ניהל משחק קריטי בליגה ב' לבוגרים, ושלשום שובץ למשחק נוסף באותה ליגה. למרות ששתי הקבוצות היו יכולות לשחק בלי שופט, ולהיפגע באותה מידה.
הטקטיקן
אדרעי, מסי והג'יהאד האיסלאמי
"לכל החוליגנים, אולי תנסו לעשות משהו שימושי במקום מהומות על הגדר ותלכו הביתה לראות משחק כדורגל במקום להקניט". זהו המסר שהעביר בשבת סא"ל אביחי אדרעי מיחידת דובר צה"ל לתושבי עזה בחשבון הטוויטר שלו. אדרעי גם החליט באיזה משחק הם יצפו, כשהוסיף לציוצו סמלים של ברצלונה ואספניול.
קצת מקומם שקצין מיחידת דובר צה"ל עושה פרומו לשחקן שדפק ברז לבוגרת היחידה מירי רגב, שפנטזה על תצלום משותף בירושלים; מזל שאיסמעיל הנייה לא שלח את חיילי צה"ל לצפות במשחק בין הפועל באר שבע להפועל חדרה, ודי ברור מדוע שיטת הלוחמה החדשנית לא הביאה שקט לדרום.
אילו סא"ל אדרעי היה נעזר בחיל המודיעין, הוא היה מפנה את העזתים לדרבי הרבה יותר גורלי שנערך בשבת בקהיר, בין המוליכה זמאלק לסגניתה אל־אהלי, בקרב ישיר על האליפות. הדרבי הקטלאני, עם כל הכבוד, היה לפרוטוקול ולא פלא שהאוהדים הפלסטינים העדיפו את הדרבי מול ישראל, וקפצו בהמוניהם על הגדרות.
ואם כבר מטוסי חיל האוויר מפזרים כרוזים שקוראים להם להתרחק מהגדר, למה שלא יטילו שם גם את הכרוז של מכבי ת"א, שי סידי? אם לא בעוטף עזה, לפחות יהיה קצת שקט בנתניה.
לפנייה לכתב/ת 
