הספד האחות: "התפללנו 37 שנה, אני משחררת אותך לאדמה"
אסנה הוברמן, אחותו של זכריה באומל שנפל בקרב סולטן יעקוב, ספדה לאח ששכלה - וריגשה את האלפים שהגיעו ללוותו למנוחות: "עין אחת בוכה ועין אחת צוחקת. היום, כאן, במקום הזה - בעיקר דומעת". היא פנתה לאחיה המנוח: "נוח בשלום ותהיה לנו מליץ יושר, אנחנו בתקופה לא טובה"
"חשבתי מה אני אעשה פה במקום הזה. אפילו לחבק אי אפשר. אז חשבתי לפנות לאדמה ולבקש מהאדמה לחבק אותו, לחבק אותו חזק. וכעבור כמה דקות הבנתי שאני לא צריכה לבקש. אין שום צורך לבקש. האדמה מחבקת חזק חזק. ולמה? בגלל שיש אהבה מוחלטת בין הבן שמסר את הכל בשביל האדמה והאדמה עצמה, יש פה איחוד גמור, אתם ביחד עכשיו.
"חיבוק של געוגעים אחרי שלושים ושבע שנה שהייתם בנפרד. ועכשיו האדמה מחבקת, חבקי אותו חזק. אני רוצה שהאדמה תהיה כאן לתפילות שלנו, כדברי המשורר חיים נחמן ביאליק".
"נתפלל שלאימא יהיה כוח, שתהיה לה שמחה של דברים קטנים כל יום, שהיא תשמח בדברים הקטנים ובמיוחד בדברים הכי קטנים, בנכדים, בנינים. שמחי כל יום קצת. אני מתפללת על זה. אני מתפללת על המשפחות שחיו בנפרד מיקירהם במשך כל כך הרבה שנים, מי יותר ומי פחות. אני מתפללת שתהיה התאחדות, שיגיעו להיות ביחד כך או כך. תהיו ביחד יום אחד, אני מתפללת על זה".
אני רוצה להגיד תודה לראש הממשלה שהשתמשת בקלף ובאופן אישי טיפלת בעניין. ותודה מקרב לב מהמשפחה. אני רוצה להגיד תודה לכל כוחות הבטחון, אתם לא יודעים כמה יש, עד שמגיעים הביתה ביחד, כל אחד שפעל ועשה יבוא ויקבל שכרו. תודה מהמשפחה באופן אישי אני לא יכולה לבוא ולהגיד לכל אחד ואחד כי אתם כל כך מרובים"
"תודה לעם ישראל שהחזיק אותנו, שאנחנו נוכל להיות פה היום אחרי שלושים ושבע שנה. בלעדיכם, ואתם יודעים מי אתם, כל מי שהתפלל, שכתב, שחשב, כל מי שקיווה בלב, בזכותכם אנחנו פה. תודה לעם ישראל על היום הזה".
"עכשיו אני רוצה לפנות לאחי יקירי, זכריה, שגדלנו ביחד. בחור כל כך צנוע, כל כך ענו, כל כך לא מחשיב את עצמו. הוא היה אומר מה עושים פה היום, מה קורה פה, הוא לא היה מבין. ואני אומרת לו הפעם, כן בשבילך, דווקא, כי אתה נתת את הכל. התלבש עליך רוח אלוקים כשהתגייסת. עד אז היית בחור שובב, קליל, חמוד, ומהיום שנגעה בך יד הצבא פתאום התלבש עליך רוח אחרת, לא הבנתי מי הנער הזה, כאילו מישהו אחר. ואני שומעת סיפורים על התיפקוד ועל החיבור ועל הנתינה ואני אומרת אני לא יודעת על מי מדברים פה, כי זה אתה, כן, זה אתה גם כן. כל אחד מכיר משהו אחר.
"אני נפרדת בשמי, לא יכולה להיפרד בשם אף אחד, כל אחד יפרד בלב שלו ויתפלל בלב שלו שיתמאלו. התפילות שלי, שכל השבויים והנעדרים יגיעו להתאחדות עם המשפחות שלהם. אמא ביקשה במיוחד".
"אנחנו נפרדים ממך היום, אני משחררת אותך לאדמה כי טובה הארץ מאוד מאוד. נוח בשלום על משכבך, אחי היקר. ותהיה מליץ יושר עלינו. אנחנו בתקופה לא פשוטה ואני חושבת שכל תפילותינו צריכות לעלות למעלה".
גופתו של באומל הייתה אחת מכמה גופות שהובאו השבוע לישראל במסגרת מבצע "זמר נוגה". בישראל קיוו שביניהן נמצאות גופותיהם של שלושת נעדרי הקרב - כולל יהודה כץ וצבי פלדמן - אולם בדיקת המכון לרפואה משפטית זיהתה רק את באומל, והשלושה לא נקברו יחדיו.
לפנייה לכתב/ת 
